ע"ע 21920-02-13

השופט אילן איטח

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן ונציגת הציבור גב' פסה מרקוביץ'; ס"ע 23500-09-11, ס"ע 50859-09-11, ס"ע 23551-09-11, ס"ע 23590-09-11; ניתן ביום 6.1.2013), שבו חויבה המערערת לשלם למשיבות תשלומים שונים בגין זכויותיהן הסוציאליות.

2. בשלב זה של הדיון, ערעור המערערת מתייחס לחיובים הבאים: תשלום הפרש דמי חגים למשיבות 2 ו- 4; תשלום פדיון חופשה למשיבה 2; תשלום תוספת ניהול למשיבה 4. בהתאם, בפסק דיננו נתייחס אך ורק לדרוש להכרעה ברכיבים שבערעור.

3. במסגרת הדיון בערעור פירט בית הדין לפני הצדדים את העקרונות לסיום ההליך בהסכמה, וכך נקבע:

   "א.באשר לדמי חגים – יש לחשב לפי החגים שנפלו בימים א' עד ה' בלבד ובתקופות בהן המשיבות עבדו בפועל ולא שהו בחופשה כמו חופשת לידה.

   ב.באשר לחופשה השנתית – לגבי המשיבה 2 משהתברר מתלושי השכר כי עבור הימים שיצאה לחופשה שולם לה שכר (דמי חופשה שנתית), כי אז יש לחשב את פדיון החופשה לפי הרשום בתלושים.

   ג.באשר לדמי הניהול – בנסיבות שאינן שנויות במחלוקת, ולאור התקופה הארוכה שהמשיבה 4 קיבלה את דמי הניהול המופחתים, יש לראות בה כמי שמסכימה להפחתה.

   בשים לב לעקרונות המפורטים לעיל, הצדדים ידברו ביניהם לגבי סכומי ההחזר שעל המשיבות 2 ו- 4 להחזיר למערערת וכן לגבי מספר תשלומי ההחזר."

4. ב"כ המשיבות ביקש להתייעץ עם מרשותיו שלא נכחו בדיון. ביום 18.5.15 הודיעה המערערת כי העבירה לב"כ המשיבות הצעה להסדר פשרה, אך לא קיבלה את תגובתו, אף שהועברה לו תזכורת. ביום 19.5.15 הודיע ב"כ המשיבות כי נסיון הפשרה עם המערערת לא צלח וכי הוא מבקש שיינתן פסק דין.

   בנסיבות אלה אין מנוס מהכרעה בערעור, שכאמור בשלב זה מתייחס למשיבות 2 ו- 4 בלבד. לפיכך, כבר בשלב זה ניתן לקבוע כי הערעור ביחס למשיבות 1 ו- 3 נמחק.

   דמי חגים

5. המערערת עוסקת בתחום הצעצועים. המשיבה 2 הועסקה במערערת מיום 25.3.07 ועד ליום 15.7.11. המשיבה 4 הועסקה במערערת מיום 21.7.07 והמשיכה בעבודתה במערערת במועד בו הוגש כתב התביעה (12.9.11). המשיבות, ובכללן המשיבות 2 ו- 4, הועסקו במשמרות, חמישה ימים בשבוע (בימים א' – ה'). בימי שישי ושבת אין עבודה במפעלה של המערערת. המשיבות השתכרו שכר שעתי.