ע"ע 21519-10-15

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור מר מוחמד מנסור וגב' ציפי ארליך; תיק סע"ש 20548-11-10) מיום 16.8.15. בפסק הדין נדחתה תביעת המבקשת כנגד שלושת המשיבים, והתביעה שכנגד שהגישו המשיבים 1 ו- 2 (להלן - המשיבים) התקבלה בחלקה.

2. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובמקביל את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו. המשיבים מצידם הגישו ערעור שכנגד.

   הרקע לבקשה:

3. המשיבים הועסקו במבקשת החל משנת 1996, ופוטרו ביום 24.10.10 לאחר שנטען כלפיהם כי הפרו את האמון שניתן בהם ועבדו במקביל עבור המשיבה 3 שהיא חברה מתחרה. למשיבים לא שולמו פיצויי פיטורים או חלף הודעה מוקדמת, והוגשה נגדם תביעה בגין הפרת חוזה העסקתם, הפרת חובת תום הלב, תחרות בלתי הוגנת, גזל סוד מסחרי וגרימת נזקים. המשיבים מצידם הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה תבעו פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות.

    

4. בפסק הדין מושא הבקשה נדחתה כאמור תביעת המבקשת במלואה, והתביעה שכנגד התקבלה בחלקה. בית הדין האזורי קבע, לאחר שמיעת הראיות, כי המשיבים אכן עבדו בפועל במשיבה 3 תוך כדי תקופת עבודתם במבקשת ואף תוך כדי שעות עבודתם במבקשת, ובין היתר נרשם המשיב 2 כממציא פטנט של המשיבה 3. בית הדין הוסיף וקבע כי לא דובר בסיוע ללא תמורה בין חברי קיבוץ (המשיבים ובעל המניות של המשיבה 3 הנם חברי אותו קיבוץ). אשר לטענת המשיבים כי ניתנה הסכמה לפעילותם במשיבה 3 מטעם מנכ"ל המבקשת מר אלי גורנשטיין - נקבע כי קיימת ראשית ראיה לכך שהסכמה כזו אכן ניתנה, ולכן עבר הנטל למבקשת להוכיח מה היה היקף ההסכמה ולאיזו תקופה ניתנה. המבקשת לא עמדה בנטל זה, מעצם כך שלא העידה את מר גורנשטיין. הגם שנטען כי אין באפשרותו להעיד נוכח מצב בריאותו, לא הובאה אסמכתא מספקת למצבו בזמן אמת וכאשר ניתן היה להזמינו לעדות מוקדמת "או להביא את גרסתו באופן אחר". בית הדין הוסיף וקבע כי פיטורי המשיבים נעשו על ידי בתו של מר גורנשטיין, גב' רונית גורנשטיין, שמונתה בשנת 2010 כמנכ"לית משותפת ותוך הסתרתם מאביה, ויש בכך כדי לתמוך בטענת המשיבים כי מר גורנשטיין לא היה רואה פסול בהתנהגותם. בית הדין סיכם וקבע כי המשיבים לא הוכיחו כי ניתנה הסכמה, ובמקביל המבקשת לא הוכיחה כי לא ניתנה הסכמה, וכאשר כפות המאזניים מאוינות - יש לקבוע כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה.