סטוקו אירועים בע"מ נ' כהן

השופט אילן איטח

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ; סע"ש 24160-02-15) מיום 8.10.17, בו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה והמבקשת חויבה לשלם לה הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית וכן להשיב סכומים שקוזזו בגין חופשה שנתית ובגין עלות רכישת מכשיר הטלפון הנייד. התביעה שכנגד שהגישה המבקשת נדחתה במלואה.

הרקע לבקשה

2. המשיבה הועסקה על ידי המבקשת, חברה המפעילה אולמות אירועים, החל מיום 1.9.08. בחודש ינואר 2013 מונתה המשיבה לתפקיד סמנכ"לית. בין הצדדים הוסכם כי אם המשיבה לא תמלא את מכסת שעות עבודתה יקוזז החוסר מימי החופשה. המשיבה ילדה ושבה לעבוד ביום 8.6.14. ביום 13.7.14 הודיעה המשיבה על התפטרותה מהעבודה על מנת לטפל בילדתה, וביום 13.8.14 סיימה את עבודתה בפועל. המבקשת שחררה לידי המשיבה את הכספים שהופקדו בקרן הפנסיה או ביטוח למנהלים, וכן שילמה לה פיצויי פיטורים בסך 65,468 ₪ על בסיס שכר של 11,000 ₪.
3. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי טענה המשיבה, בין היתר, כי הוסכם עם המבקשת כי גמול השעות הנוספות שקיבלה יכלל בשכר קובע לפיצויי פיטורים, ובהתאם היא עתרה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים. כן עתרה לתשלום זכויות סוציאליות שונות והשבת כספים שקוזזו. המבקשת מצידה הגישה תביעה שכנגד לתשלום ימי החופשה שהמשיבה צברה ביתר וכן את עלות הטלפון הנייד.
4. בפסק הדין מושא הבקשה לעיכוב ביצוע התקבלה תביעת המשיבה בחלקה, והתביעה שכנגד נדחתה במלואה. בית הדין קבע, בהסתמך על התשתית הראייתית שהונחה בפניו, כדלקמן:

א.פיצויי פיטורים: ההסכם שנשלח על ידי המנכ"ל, אף אם מדובר בטיוטה, מחייב את המבקשת; מסעיף 10.3 להסכם העבודה עולה שהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא על בסיס שכר וגמול שעות נוספות; בשכר הקבוע יש לכלול את הבונוס ששולם באופן קבוע; הוכח שהמבקשת נהגה כך גם אם עובדים אחרים. לפיכך, נקבע כי המבקשת נותרה חייבת למשיבה הפרשי פיצויי פיטורים בסך 22,116 ₪.

ב.קיזוז ימי חופשה בשל היעדרות: ההסדר בין הצדדים קבע כי המשיבה תעבוד 220-187 שעות עבודה חודשיות (אך הוסכם על 210 שעות), וכי אם המשיבה לא תמלא את מכסת השעות לה התחייבה, היא תחויב בימי חופשה או ששכרה יקוזז בהתאם, ואם תעבוד מעבר ל- 220 שעות, תקבל את ההפרש בצבירת ימי חופשה. בית הדין האזורי קבע כי מעסיק יכול לקזז ימי חופשה או שעות היעדרות מימי החופשה בגין ימי עבודה חסרים, כיוון שבפועל עובד שלא מתייצב לעבודה הוא מצוי בחופשה הסדר. לדעת בית הדין האזורי הסדר זה יכול לחול על עבודה במשרה מלאה (186 שעות), אולם לא יכול לחול על עבודה בשעות נוספות. בקשר לכך נקבע כי ההסדר אם תעבוד המשיבה מעבר ל-220 שעות (או 210 שעות), אינו חוקי, שכן עובד העובד שעות נוספות יהיה זכאי לגמול שעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה. עוד נקבע כי הערבוב שעשתה המבקשת בין חוק חופשה שנתית לבין חוק שעות עבודה ומנוחה אינו כדין. לפיכך, נדחו טענותיה של המבקשת לקיזוז ימי חופשה והיא חויבה לשלם למשיבה סך של 10,772 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם למשיבה 3.8 ימי חופשה שקוזזו בתלוש חודש יולי 2014 בגין "חסרים בשעות עבודה" בסך של 1,471 ₪.

ג.קיזוז בעבור טלפון נייד: נקבע, כי מקרה דנן לא בא בגדר המקרים המנויים בסעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, המאפשר קיזוז כספים ממשכורתה של המשיבה. בקשר לכך נקבע כי המבקשת לא הוכיחה שהמשיבה הוחתמה על התחייבות לקזז כל חוב משכרה, ו לא ניתן היה בסיום העבודה לקזז את שווי הטלפון שאבד; המבקשת אף לא הציגה ביטוח אובדן מכשיר הטלפון הנייד ויתכן שפוצתה בגין האובדן. לפיכך, חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 1,880 ₪ בגין קיזוז בעבור טלפון נייד.

ה.הוצאות ושכר טרחת עו"ד: מאחר שהתביעה התקבלה ברובה, חויבה המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 350 ₪. בנוסף, הואיל והתביעה שכנגד נדחתה במלואה, חויבה המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 5,500 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

הבקשה וטענות הצדדים

5. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע או להורות על הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין, זאת עד להכרעה בערעור. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין הן בשל מאזן הנוחות הנוטה לטובתה והן בשל סיכויי הערעור. בהתייחס למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אם יבוצע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל הערעור, ייגרם לה נזק בלתי הפיך ולא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. כן מציינת המבקשת כי המשיבה הקימה בחודש ינואר 2016 עסק קייטרינג כעצמאית, כפי שהיא הצהירה בבית הדין קמא, אך העסק כשל עם חובות כספיים וכיום המשיבה עובדת במקום אחר. עוד נטען כי המשיבה הצהירה שהתנהלותה של המבקשת הסבה לה נזקים ממשיים. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, מצבה הכלכלי של המשיבה אינו מהמשופרים, וככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל ערעורה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולהיפרע מהמשיבה.
6. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים, שכן פסק הדין לוקה בטעויות קשות, הן בניתוח הראיות, הן במסקנות ובממצאים שנקבעו בו, והן ביישום ההלכה המשפטית בכל הקשור לחוק חופשה שנתית. בכל הנוגע לתביעה שכנגד וקיזוז ימי חופשה נטען, בין היתר, כי שגה בית הדין עת פסק שלא ניתן להסתמך על טבלת המבקשת, שלפיה המשיבה צברה יותר 92.18 ימי חופשה, ובמכפלת 578 ₪, סך של 53,280 ₪; בית הדין התעלם מהצהרת מנכ"ל המבקשת לפיו הוא זימן לפגישה את המשיבה והביא בפניה את הבעייתיות בצבירת ימי החופש וטען שאין מקום לפדות לה את יתרת ימי החופשה שנותרו מבלי להידרש לבחינת השנים הקודמות. עוד נטען כי שגה בית הדין האזורי עת קבע שטיוטת הסכם העבודה שהועברה לצורך שיחזור הינה חוזה העבודה שנחתם בין הצדדים, תוך התעלמות מהעובדה שהוכח שבשנת 2011 נחתם בין הצדדים רק נספח להסכם העבודה הבסיסי ולא חוזה עבודה חדש, כאשר שונו תנאי השכר והעסקתה של המשיבה; טיוטת ההסכם מכילה רכיבים ותנאי שכר שכלל אינם קשורים למשיבה (בסעיף 5.6 לטיוטה יש התייחסות למילואים, והמשיבה העידה שהיא לא עושה מילואים); למשיבה שולם בונוס בסך של 2,000 ₪, מאז ינואר 2013, אשר כלל לא מופיע בטיוטת הסכם העבודה; לא היה מקום לכלול את התשלום בגין שעות נוספות גלובליות כחלק משכר היסוד לצורך חישוב פיצויי פיטורים, שכן הוכח שהמשיבה עבדה שעות נוספות בפועל ובגינן קיבלה את התמורה הכספית; שגה בית הדין עת חייב את המבקשת בתשלום 3.8 ימי חופשה שקוזזו, שכן רישום ניצול של 6.8 ימי חופשה בתלוש שכר יולי 2014 נעשה כדין, ובהתאם לדיווח שעות של המשיבה; המשיבה קיבלה לידיה מכשיר נייד ולא השיבה אותו, ולכן מבקשת היתה רשאית לקזז בגמר חשבון עלות המכשיר שלא הושב לה, שכן היא הציגה חשבונית מס המוכיחה שהיה מדובר בסכום קצוב ומוכח, ולכן לא היה מדובר בהחלטתה שרירותית של מנכ"ל המבקשת.
7. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את סיכויי הערעור וגם לא הצביעה על נסיבות אחרות המצדיקות את עיכוב ביצוע פסק הדין. עוד נטען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. כן נטען כי הבקשה היא המשך להתנהלותה של המבקשת שכל מטרתה להמשיך ולהתחמק מחובותיה כלפי המשיבה. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מקיף ומנומק כראוי, מבוסס על קביעות עובדתיות פרי התרשמות בית הדין מהעדויות ומהראיות שהובאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין קמא בחן ביסודיות את העובדות, כפי שהוכחו בפניו, וקיבל את מרבית טענות המשיבה, תוך שהוא דחה את גרסת המבקשת; בית הדין קבע במפורש, שמסעיף 10.3 להסכם העבודה אשר נשלח על ידי מנכ"ל למשיבה, שהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים הוא על בסיס שכר וגמול שעות נוספות.

אשר למאזן הנוחות נטען כי המבקשת לא הביאה כל ראיה שיש בה כדי להצביע על כך שיהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו ולהיפרע מהמשיבה אם תשלם את הסכום הפסוק ולאחר מכן יתקבל ערעורה. כן נטען, כי במסגרת התצהיר הלקוני שהוגש כתמיכה לבקשה, אין כל הסבר מניח את הדעת לטענה הכללית והסתמית כי מצב ההכלכלי של המשיבה "אינו מהמשופרים" או מקל וחומר למצבה הכלכלי בעתיד, במועד מתן פסק הדין. להיפך, המבקשת מציינת כי המשיבה עובדת כיום כשכירה באולם אירועים, כך שגם לשיטתה, המשיבה היא בעלת הכנסה יציבה, מה שמסיר כל חשש לאי יכולתה לקיים את פסק הדין על ידי ערכאת הערעור. עוד נטען כי חיוב הכספי אשר הוטל על המבקשת אינו גבוה יותר ובנסיבות דנן, בלתי סביר לטעון שהמשיבה לא תוכל להחזירו, ככך שייפסק כך. כן צוין, כי אין כל הצדקה להימנע מהמשיבה לממש את פרי זכייתה, ולקבל את הכספים שנספקו לזכותה, במיוחד שהיה מדובר בהליך משפטי ממשוך, שהמשיבה נדרשה לנהלו משנת 2015, וכן לנהל הגנה אל מול תביעה נגדית של המבקשת. לטענת המשיבה, בנסיבות אלה יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט ממשיות.

8. בתשובה לתגובת המשיבה, חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. אשר למאזן הנוחות נטען כי תגובת המשיבה לא נתמכה בתצהיר מטעמה, וקשה להעלות על הדעת שהיא תשמור על הכספים שנפסקו לטובתה, כך שהמבקשת תימצא בפני שוקת שבורה. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין עד להכרעה בערעור.

הכרעה

9. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצוע מותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים . כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור .