ע"ע 18541-12-15

השופטת לאה גליקסמן

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' דבורה פינקלשטיין ומר מאיר בר-אל; סע"ש 33473-01-13) מיום 7.11.15, במסגרתו נדחתה תביעתו של המבקש, תוך חיובו בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪.

הרקע לבקשה:

2.המבקש, שוטר בגמלאות, התגייס למשטרת ישראל (להלן- המשיבה) כשוטר סיור החל מיום 30.8.87 ועד להתפטרותו ביום 15.7.88. ביום 24.12.89 שב המבקש לשירות המשטרה, בתפקידים שונים. ביום 17.5.12 התקבלה החלטת המפכ"ל, באישור השר לביטחון פנים, על פיטוריו של המבקש, אשר נכנסה לתוקפה ביום 30.9.12. זאת, על מנת לאפשר למבקש למצות את ימי החופשה שצבר.

3.בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המבקש להענקת דרגת רב פקד (רפ"ק) רטרואקטיבית מיום 5.12.02, ובפועל יוצא מכך לתשלום רכיבי שכר שונים אשר לטענתו לא שולמו לו במהלך שירותו וסיומו במשטרה. להשלמת התמונה יצוין כי תחילה עתר המבקש בנוסף לסעדים הנוגעים לשיעור קצבתו, ואלה נמחקו והוגשו בנפרד כערעור גמלאות, אשר נדחה, ועל כך תלוי ועומד ערעור נוסף של המבקש (ע"ע 31025-06-15). בכתב התביעה המקורי העמיד המבקש את תביעתו על סך של כ- 2,500,000 מיליון ₪, ובהמשך הגיש כתב תביעה מתוקן, בו הקטין את סכום התביעה ל- 902,516 ₪.

4.בית הדין האזורי דחה את התביעה, כאמור תוך חיוב המבקש בהוצאות. בית הדין בחן את הוראות נוהל ל"קידום לדרגת רפ"ק על פי תקן גמיש", וקבע כי הוכח לפניו כי הנוהל הוקפא ביום 17.10.2000 ברציפות; גם לשיטת המבקש, כי הנוהל הוקפא רק ביום 6.10.2003, המבקש לא נמצא מתאים לקידום ולא ניתנה המלצת מפקד לקידומו; ההיפך הוא הנכון. בדיוני פוטנציאל מ- 2004 לא תועדף קידומו של המבקש על פני קצינים אחרים; המבקש לא יכול לטעון לאינטרס הסתמכות, שכן בכל השנים נאמר לו, באופן ברור וחד, כי אין מוחל עליו הנוהל, וכי אינו עומד בכל הקריטריונים שבו. אשר לטענת התיישנות שהעלתה המשיבה נקבע כי המבקש לא פנה בזמן אמת ולא עתר להחלה עליו של הנוהל, ועשה כן רק לאחר פיטוריו; עוד נקבע כי משהגיש המבקש תביעתו בחודש ינואר 2013, אין הוא יכול לעתור לזכאות למועד מוקדם בעשר שנים ויותר למועד הגשת תביעתו, ודאי כשגם לשיטתו הנוהל הוקפא לחלוטין ביום 6.1.03.

5.בית הדין האזורי קבע כי לא מצא פגם בפעולת המשיבה בכל הנוגע לפדיון ימי חופשה וחופשת שוטר. בקשר לכך נקבע כי המבקש לא הוכיח כי השעות שדיווח היו שעות נסיעה מביתו למשרדו ברמלה; למבקש ניתן אישור על ידי הממונה עליו (בלא סמכות ובניגוד לנהלים) שלפיו שעה ועשרים דקות מדי יום, בשל נסיעות מביתו למקום עבודתו, ייחשבו כשעות עבודה; המבקש לא קיים את תנאי האישור, ונעדר מעבודתו מעבר לכך, ומילא דו"חות בניגוד לאישור ולהוראות שניתנו לו; אין המבקש, ככל עובד וודאי שוטר, יכול לעשות כרצונו בשעות עבודתו או בדיווחי הנוכחות שלו; משהמשיבה התרתה במבקש ולא אחת, והוא לא היטיב התנהלותו, נכון היה לנכות מזכותו לחופשה את שעות ההיעדרות, והכל על מנת שלא להותירו ללא שכר; המשיבה זיכתה המבקש בשמונה ימי חופשה שנוכו ובכך הוארכה חופשת הפרישה שלו, למרות שלא היה זכאי לה.

6.בית הדין האזורי דחה את טענתו של המבקש בעניין התנהלותה של המשיבה, וקבע כי לא הוכחו "נקם" או שיקולים זרים בפעולת המשיבה ואף לא הוכח כי נהגו עמו בשונה מאחרים, אשר קיבלו רכב מבצעי. עוד נקבע כי גם דין התביעה להפרשי שכר שונים להידחות בשל העדר הוכחה.