ע"ע 18181-12-15

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי; סע"ש 2470-02-14). בית הדין האזורי היה סבור כי במכתבי הפיטורים שהוצאו למשיב לא קיימת התייחסות מספקת לטענות המשיב בשימוע, ועל כך פסק לו פיצוי בגין הפגם שמצא בפיטוריו, בסך של 13,000 ש"ח.

2.במסגרת הערעור טענה המערערת כי לא היה מקום לפסוק למשיב פיצוי, באשר אין חובה להתייחס לטענות העובד בשימוע במסגרת מכתב הפיטורים. כמו כן, טענה המערערת כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי, שנמנע מלפסוק לטובתה הוצאות משפט, על אף שעיקר תביעתו של המשיב נדחה על ידו.

המשיב טען כי בדין נפסק לו סכום הפיצוי על ידי בית הדין האזורי, ואף הוסיף כי היה על בית הדין האזורי לפסוק לזכותו סכומים נוספים, על פי כתב התביעה שהגיש.

3.בדיון שהתקיים בערעור ציינה המערערת כי היא עומדת על טענותיה. עם זאת ציינה המערערת, כי ככל שתתקבלנה טענותיה המשפטיות לעניין הפסיקה המהותית – הפגם במכתב הפיטורין, כפי שמצא בית הדין האזורי בפסק הדין שבערעור, היא לא תדרוש החזר התשלום שכבר שילמה למשיב על פי פסק דינו של בית הדין האזורי, ולא תעמוד על פסיקת הוצאות בערעור.

4.לאחר שעיינו בפסק הדין של בית הדין האזורי ובכלל חומר התיק, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בערעור, מקובלת עלינו טענת המערערת כי מכתב הפיטורים הפורמאלי אינו המקום שבו אמור המעסיק להתייחס לטענות העובד כפי שהן מפורטות לפניו במסגרת השימוע, ולעניין זה הערעור מתקבל. מן הסתם מכתב פיטורים פורמאלי אף מוצג לפני גורמים חיצוניים, והתייחסות לטיעונים בשימוע עלולה אף לפגוע בעובד וזאת שלא לצורך. אין באמור כדי לגרוע מחובת המעסיק להתייחס באופן מנומק לטענות העולות לפניו במסגרת השימוע. עם זאת, אין זה המקום לפרט את הכללים בנוגע לכך, נוכח הסכמת המערערת בדיון שהתקיים לפנינו בערעור, כי סכום הפיצוי ששולם למשיב יישאר בידיו ושלא לעמוד על הערעור בעניין הוצאות משפט.

5.אשר על כן, הערעור מתקבל כאמור לעיל, וניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת המערערת כי סכום הפיצוי ששולם למשיב יישאר בידיו.

אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ז (06 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.