ע"ע 1616-01-14

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיא, השופטת הדס יהלום; ס"ע 7363/09, סע" 7364/09, ס"ע 7365/09, ס"ע 7366/09 רפאל קיטרון ואח' - מדינת ישראל, משרד האוצר) מיום 28.11.13, במסגרתו נדחתה תביעת המערערים, גמלאים של שירות הביטחון הכללי, לקבלת תוספת גמלה בשם "תוספת ותק למשפטנים בכירים".

°

בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערים, בקובעו כדלקמן:

• דין תביעת המערערים 2-4 להידחות מחמת התיישנות ואי הגשת ערעור על גמלאות, במועד הקבוע בדין, בהתאם להוראת סעיף 43 לחוק שירות המדינה (גמלאות). בית הדין האזורי קבע כי לאור הודעת המשיבה, מדינת ישראל (להלן - המדינה) - כי ככל שערעור המערער 1 יתקבל, הרי שהמדינה תחיל את הקביעה בעניינו על כלל הגמלאים, לרבות מערערים 2-4 - יש מקום להמשיך ולדון, לגופו של עניין, בזכאות המערער 1, ובאופן עקיף, בזכאותם של המערערים 2-4 לתשלום תוספת ותק כחלק מהגמלה.

• המערערים הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי תוספת ותק למשפטנים בכירים (להלן – התוספת או תוספת הוותק) שולמה למשפטנים בכירים בצבא, לרבות לגמלאים של הצבא בדרגות מקבילות לאלה של המערערים.

• המדינה עמדה בנטל להוכיח כי ההסכם הבינמשרדי - אשר נחתם בין צה"ל למשרד האוצר ביום 30.5.00, שעניינו מתן תוספת לשופטים צבאיים ולמשפטנים בכירים בצה"ל (להלן -ההסכם הבינמשרדי משנת 2000) - בוטל בהסכם בינמשרדי מיום 13.7.03, בכפוף להמשך קיומו של "דור ביניים", וכי מאז אין מקור חוקי לתשלום התוספת.

• אשר למערער 1, מר רפאל קיטרון (להלן - המערער 1), המערער פרש לגמלאות בשנת 1999, לפני ההסכם הבינמשרדי משנת 2000. במסגרת הסיכומים טען המערער 1 לראשונה כי היה זכאי לתוספת הוותק משנת 2000, עת נחתם ההסכם הבינמשרדי. טענה זו שהועלתה בסיכומים - דינה להידחות. נכון לשנת 2001, הסיכום הבינמשרדי משנת 2000 לא היה רלוונטי למערער 1, שלא מילא תפקיד שיפוטי. כך גם נאמר למערער 1 , במענה לפנייתו משנת 2001. עניינו של המערער 1 אינו שונה מעניינם של המערערים האחרים, כך נקבע. אף המערער 1 לא הוכיח את המקור הנורמטיבי לזכאותו להכללת תוספת הוותק בגימלתו, לאחר שתוספת זו בוטלה בהסכם 2003.

  לאור האמור, וכמפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי – תביעת המערערים נדחתה.