ע"ע 15629-11-13

ביום 17.2.2016 ניתן על ידינו תוקף של פסק דין להסדר מוסכם בין הצדדים כמפורט להלן:

".....לסילוק סופי ומוחלט של המחלוקות וההליכים בין כל הצדדים ישולם למשיב סך של 30,000 ₪ נכון להיום, תוך 30 יום.

כמו כן הוסכם כי ככל שהסכום לא ישולם בתוך 30 יום יועברו למשיב מהסכום שהופקד בבית הדין סך של 30,000 ₪ והיתרה תועבר למערער 2.

ככל שהסכום ישולם, יושב למערער 2 הסכום שהופקד בקופת בית הדין בהתאם לתקנות.

לאחר שתוצג אסמכתא לבית הדין על ביצוע התשלום יושב סכום הפקדון למערער 2 והמשיב יסגור את תיק ההוצאה לפועל".

ביום 13.3.2016, הגיש המערער 2 בקשה לקבל "ארכה קצרה בת 30 יום" לתשלום הסכום, בנימוק שחלק מבעלי החברה שוהים בחו"ל, ויש צורך בזמן סביר כדי להזרים כסף לחשבון החברה, וכי בתוך מועד זה יישלח צ'ק בנקאי מחשבון החברה למשיב.

המערער 2 נדרש להמציא לבית הדין את עמדת המשיב, והודיע כי המשיב סירב לקיים פגישה עמו בנושא דחיית התשלום, ואף סירב לשוחח עמו על העניין. המערער 2 חזר על בקשתו, אם כי הבהיר שהוא יסתפק בארכה קצרה בת 10 ימים בלבד, כיוון שנדרש זמן נוסף כדי להזרים כסף לחשבון הבנק של החברה.

איננו מוצאים מקום להיעתר לבקשה. ראשית, במסגרת ההסדר המוסכם ניתנה למערערים ארכה בת 30 יום להסדיר את התשלום למערער, וזאת כדי שהתשלום יבוצע מחשבון הבנק של החברה, ואין מקום למתן ארכה נוספת. שנית, על פי ההסדר המוסכם, לא מוטלת על המערערים כל סנקציה, אלא כל שנקבע הוא שיועבר למשיב התשלום מהסכום המופקד בבית הדין. מערכת היחסים בין המערער 2 לבין בעלי החברה האחרים אינה מעניינם של המשיב או של בית הדין.

עם זאת, נוכח העובדה שהבקשה הייתה תלויה ועומדת, ניתנת למערערים ארכה להסדיר את התשלום עד יום 20.3.2016. ככל שלא יומצא עד יום 20.3.2016 אישור על ביצוע התשלום למשיב, יועבר למשיב סך של 30,000 ₪ מסכום הפיקדון, והיתרה תועבר למערער 2.

ניתנה היום, ו' אדר ב' תשע"ו (16 מרץ 2016), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.