ע"ע 15577-01-16

השופט משה טוינה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר מרדכי רון ומר עלי מאיר; ס"ע 46880-01-11) מיום 29.11.15. בפסק הדין נדחתה תביעתו של המבקש להכיר בו כ"עובד" של המשיבה וכפועל יוצא לזכויות הנובעות מההכרה בו כעובד. לאור התוצאה חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 7,500 ₪. הבקשה לעיכוב ביצוע מכוונת כלפי חיוב המבקשת בהוצאות משפט.

הרקע לבקשה:

2.מפסק הדין עולה כי המבקש פנה למשיבה, חברה העוסקת בביצוע עבודות הנדסיות, פיתוח ותשתית, והציע לה שירותי "ניהול עבודה" כקבלן עצמאי. ההתקשרות בין הצדדים החלה ביום 1.2.05 והסתיימה ביום 24.5.10, ביוזמתה של המשיבה. התמורה החודשית נקבעה על ידי המבקש ושולמה כנגד הצגת חשבונית מס; בתחילת ההתקשרות, המבקש העסיק עובד אחד, ובמשך למעלה משנתיים, ובמקביל, סיפק את שירותיו גם ללקוחות נוספים. עם השנים הצטמצמה הכנסת המבקש ממתן שירותים ללקוחות אחרים, ומתחילת שנת 2008 הכנסתו היחידה הייתה מהמשיבה; לא נערך רישום נוכחות למבקש.

3.לאחר סיום ההתקשרות, פנה המבקש במכתב התראה למשיבה, ובו דרישה למכתב פיטורים, ו פיצויי פיטורים וזכויות נלוות הנובעות ממעמדו כעובד המשיבה. בתשובתה דחתה המשיבה את הדרישה מהנימוק כי לא התקיימו יחסי העבודה עם המבקש והוא הועסק במעמד של נותן שירותים.

4.בפסק הדין מושא הבקשה נדחתה תביעתו של המבקש. בית הדין האזורי בחן את הסממנים והמבחנים הרלוונטיים לקביעת מעמדו של אדם כעובד שכיר לעומת קבלן עצמאי, וקבע שהתמונה העולה מכלל הראיות שבפניו שוללת קיומה של יחסי עבודה בין הצדדים. משנדחתה התביעה, חויב המבקש בהוצאות משפט לטובת המשיבה בסכום של 7,500 ₪.

הבקשה וטענות הצדדים:

5.על פסק הדין של בית הדין האזורי הוגש ערעור לבית דין זה, ובמקביל הוגשה הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות. לעניין זה טוען המבקש כי סיכויו לזכות בערעור טובים מבחן מאזן הנוחות תומך בקבלת הבקשה, מאחר ו"ביצוע ההחלטה עלול לפגוע פגיעה של ממש ברכושו של המבקש, ולבסוף כשיתקבל הערעור יהא זה קשה אם כי בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו ובכך ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך".

6.לדעת המשיבה דין הבקשה להידחות, משיש לפעול בהתאם לכלל הקובע כי הגשת ערעור איננה נימוק לעיכוב ביצוע פסק דין, בפרט כאשר מדובר בחיוב כספי של הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. לגוף הבקשה טענה המשיבה, כי סיכויי הערעור אינם מצדיקים את קבלת הבקשה, לאור העובדה כי פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות הנסמכות על התרשמותו של בית הדין מהעדויות והראיות שהובאו בפניו, בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. עוד ציינה המשיבה כי טענת המבקש לפיה מאזן הנוחות מחייב את קבלת הבקשה על רקע חזקה שהמשיבה בהיותה חברה בערבון מוגבל אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה, נטענה בעלמא, ללא כל תשתית ראייתית.