ע"ע 15546-05-11 . ניתן ביום 24 פברואר 2015

השופט אילן איטח

1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ' ונציגי הציבור מר יוסף לוי וגב' ורד דשא; תע"א 3252-09), שבו חוייבה המשיבה (להלן - החברה) לשלם למערער פיצוי בגין פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשות פנסיה והפרשות לקרן השתלמות, בקיזוז פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

   מסגרת הדיון

2. אלה עובדות המסגרת כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי: המשיבה חברה העוסקת בהובלות. המערער פנסיונר של הצבא, אשר הוכר כנכה של משרד הביטחון ומקבל ממנו פנסיה וגמלת נכות. המערער עבד בשירות החברה כנהג של משאית הובלה גדולה ("פול-טריילר") מיום 3.9.07 ועד ליום 30.7.09 (23 חודשים). בין הצדדים לא נכרת חוזה עבודה בכתב. המשאית עליה עבד המערער עמדה לרשותו גם מעבר לשעות עבודתו. המערער עבד במתכונת לא קבועה ובשעות משתנות. שכרו של המערער שולם על בסיס חודשי גלובאלי.

3. לבית הדין האזורי הוגש כתב תביעה בו עתר המערער לחייב את החברה בתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, קרן השתלמות, דמי אש"ל, ביגוד, דמי גמולים ותוספת מקצועית. סכום התובענה הועמד על 230,460 ₪.

   המערער טען כי הוא פוטר על ידי מנהלו הישיר, מר משה מנחם, בחוסר תום לב ושלא כדין וללא קיום שימוע, וכי הוא עבד כל יום בין 12 ל- 14 שעות מבלי שקיבל כל תשלום בגין שעות נוספות. עוד טען המערער כי בהתאם לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה (להלן – צו ההרחבה), החברה הייתה צריכה להפריש לו כספים לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, לשלם לו תוספת מקצועית בסך 250 ₪ לכל חודש, וכן לשלם לו עבור אש"ל.

4. החברה הגישה כתב הגנה בו טענה כי המערער לא עבד שעות נוספות אלא עבד מספר שעות מצומצם במשך 4-5 ימים בשבוע; לא ניתן היה לפקח על שעות העבודה של המערער ולפיכך הוא נכנס בגדרי החריג הקבוע בסעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה); המערער הוא זה שהתפטר, ללא הודעה מוקדמת, כאשר ניסיונות החברה להניא אותו מכך לא צלחו, ועל כן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לדמי הודעה מוקדמת. בנוסף, נטען כי צו ההרחבה אינו חל על החברה, וכי לא ניתן ללמוד ממנו על הזכויות להן טוען המערער; המערער נעדר ימים רבים במהלך תקופת עבודתו, והחברה זכאית לזקוף ימים אלה, שתמורתם קיבל שכר מלא, על חשבון ימי החופשה של המערער.

   עוד טענה החברה כי הזכות לאש"ל הינה זכות נלווית שאינה בת תביעה; סופק למערער אוכל בזמן עבודתו; לא ניתן להפריש עבור המערער לפנסיה מכיוון שהוא פנסיונר; המערער הוא זה שביקש כי החברה לא תפריש לו לפנסיה; שכר המערער, אשר היה גבוה מזה שנקבע בצו ההרחבה, כלל ממילא את כל התוספות, ביניהן ההפרשות לקרן השתלמות.

   בנוסף, החברה טענה טענות קיזוז. האחת בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות – בסך של 4,064 ₪; השנייה בגין נזק אותו הותיר המערער במשאית עליה נהג – סך של 10,000 ₪.

5. מטעם המערער נחקרו המערער ואשתו. מטעם החברה נחקרו מר משה מנחם, מבעלי החברה ומנהלו הישיר של המערער בתקופת עבודתו בחברה, וכן מר חדד שמעון, קצין בטיחות בתעבורה המספק שירותים לחברה.

   פסיקת בית הדין האזורי