ע"ע 13956-09-14 . ניתן ביום 12 אפריל 2015

ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (ק"ג 28927-02-12), שבו נדחה על הסף ערעורם של המערערים כנגד החלטת הממונה על הגמלאות מחמת מעשה בית דין, השתק עילה, התיישנות וטעמים נוספים. נציין, כי בפסק הדין ניתן גם תוקף של פסק דין להסכמה בין המערערים לבין יו"ר הכנסת (דאז) מר ראובן ריבלין, שהיה נתבע נוסף בהליך.

המערערים טענו כי פסק דינו של בית הדין האזורי חסר תוקף, נוכח העובדה שניתן על ידי השופטת לבדה, ללא נציגי ציבור, בניגוד להוראת סעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969.

המדינה טענה כי אכן בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה בית דין אזורי אינו מוסמך לסלק תובענה על הסף כשהוא דן יחידי אלא במותב של שופט ושני נציגי ציבור. עם זאת, יישומה של הלכה זו בנסיבות המקרה אינו נקי מספקות, שכן המערערים נמנעו מלהעלות טענה זו בדיון שהתקיים ביום 16.6.2013, שבו הייתה ההזדמנות הראשונה להעלות טענה זו, והיא הועלתה אך בשלב הודעת הערעור. לפיכך, ייתכן ובמחדלם זה רופא הפגם שנפל במתן פסק הדין.

לאחר בחינת כלל החומר שבתיק אנו קובעים כי בנסיבות המקרה הנדון דין טענתם של המערערים שלפיה פסק הדין בטל נוכח העובדה שניתן על ידי השופטת לבדה להתקבל. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.

בסעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 נקבע כך:

• בית דין אזורי ידון בשלושה, שהם השופט – והוא יהיה אב בית הדין - ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים והאחד מנציגי המעסיקים.

• על אף הוראות סעיף קטן (א) בהתקיים האמור בפסקאות (1) או (2) ידון בית הדין האזורי לפני השופט כדן יחיד, בהתאם לאמור באותן פסקאות:

  1. בהליך המנוי בתוספת השלישית; ואולם רשאי נשיא בית דין אזורי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסוים, כי הדיון בו יתקיים בהרכב כאמור בסעיף קטן (א);