ע"ע 13419-09-15

השופט משה טוינה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת חופית גרשון-ישראלי סע"ש 10039-02-13), מיום 22.8.2015 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נדחתה תביעת המבקש לשכר לזכויות נלוות שנתבעו על בסיס טענת המבקש לקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. בעקבות דחיית התביעה חויב המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪.

2.בקצירת האומר, בפסק הדין נקבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המבקש למשיבה, בהתבסס על ממצאים עובדתיים שמצא בית הדין האזורי - בין היתר על בסיס התרשמותו מעדות המבקש (ראה: סעיף 19ד' לפסק הדין) - ומבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך קביעת קיומם של יחסי עובד מעביד.

לדעת בית הדין האזורי –

"סיכומו של דבר, לאחר בחינת מכלול המאפיינים של ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעת, ולאור תקופת ההתקשרות הקצרה בין הצדים, מצאתי כי מרבית המאפיינים של ההתקשרות הינם מאפיינים של התקשרות קבלנית ולא של יחסים בין עובד למעסיקו" סעיף 29 לפסק הדין.

3.הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני מכוונת להוצאות שהושתו על המבקש בפסק דינו של בית הדין האזורי עם דחיית תביעתו. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מצדיקים את דחיית תשלום ההוצאות בהן חויב המבקש עד למתן פסק דין בערעור.

לעניין זה טען המבקש, כי בית הדין האזורי שגה בקביעת הממצאים העובדתיים וביישום הדין בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. כן טען המבקש, כי מאזן הנוחות מחייב את עיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת לאור העובדה כי אין מחלוקת לפיה חייבת המשיבה למבקש סכום בסך של 66,775 ₪; ועל פי טענתו נכון להיום, אין בקופתה של המשיבה כספים מהם יוכל להיפרע ככל שיתקבל ערעורו.

4.בתגובה שהעבירה המשיבה ביום 22.9.2015, התנגדה המשיבה לבקשה. לגישת המשיבה בקשת המבקש איננה עומדת באף לא אחד מהתנאים שהם תנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

לעניין זה טענה המשיבה, כי אין לקבל את עמדת המבקש בשאלת סיכויי הערעור, בין היתר בשל העובדה כי פסק דינו של בית הדין האזורי מתבסס על קביעות עובדתיות שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. המשיבה הוסיפה, כי טענת המבקש לפיה במבחן מאזן הנוחות יש לעכב את ביצוע פסק הדין על רקע מצבה הכלכלי של המשיבה, היא טענה בעלמא ללא בסיס של ממש.