ע"ע 11240-10-13

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אורנית אגסי ונציג הציבור מר אפרים שלייפר; קג 28544-05-10) בו נדחתה תביעת המערער לתשלום הפער בין הפנסיה המוקדמת ששולמה לו עם פרישתו בהתאם להסכמים הקיבוציים והסכמי הפרישה משנת 1995 לבין פנסיית הזקנה המשולמת לו מבין חודש על ידי מבטחים עם הגיעו לגיל זקנה החל מיום 1.7.09.

2.לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

3.לאור האמור דין הערעור להידחות. מעבר לנדרש נדגיש כי על פי הסעיף הרלוונטי להסכם הקיבוצי המיוחד משנת 1995 בין תע"ש להסתדרות, נספח ג' לאותו הסכם סעיף 6 (ב), אזי "החברה תשלם למבטחים את הסכום הנדרש על פי ההסכם עם מבטחים" מאותו מועד.

במועד פרישת המערער על פי הסכם 1995, בחודש יולי 1995, אזי מבטחים הייתה צריכה להעביר את סכום הדרישה על פי המצב דאז ולאור זאת תע"ש הייתה צריכה לשלם לה את הסכום שבסיכומו של דבר יביא לכך על פי המצב הנתון הידוע, עובר למועד הפרישה לפנסיה מוקדמת, שסכום קצבת הזקנה ממבטחים לא יפחת מסכום הפנסיה. כזאת נפסק בהלכת רייף על ידנו בפסק דין שאושר בבג"ץ, בו נקבע כי הסכם 1999 המקביל להסכם 1995 במקרה שלפנינו, קובע באופן מפורש וחד משמעי כי תע"ש תרכוש ממבטחים בתשלום חד פעמי וקבוע מראש סכום שישמש לצורך רכישת תוספת שקלית העתידה להתווסף לפנסיית הזקנה של הפורשים לפנסיה מוקדמת, וזאת במעמד הפרישה המוקדמת של הפורשים.

במילים אחרות המועד הרלוונטי לבחינת חבות תע"ש הוא המועד הפרישה לפנסיה מוקדמת.

4.סוף דבר הערעור נדחה בזאת. מכיוון שהמערער הינו גמלאי ומדובר בהתדיינות בתחום הביטחון הסוציאלי ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן והודע היום א' סיוון תשע"ה, 19/05/2015 במעמד הנוכחים.