ע"ע 10981-05-14 . ניתנה ביום 28 ספטמבר 2014

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 19.03.2014 שניתן בתשעה תיקים שהדיון בהם אוחד (כב' השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר קובי משה ומר אורי בירן; תיק מוביל ס"ע 14631-08-11).

   הרקע לבקשה:

2. בבית הדין האזורי התבררה תביעתם של המשיבים 9-1, פליטים מאריתריאה (להלן - העובדים), שהועסקו בחצרי המשיבה 11 המפעילה בית מלון במעלה החמישה (להלן - המלון), באמצעות המשיבה 10 (להלן – שיא משאבים) והמבקשת (להלן - ג.מ.א).

3. העובדים הועסקו בעבודות ניקיון בבית המלון, בתקופות שונות, ופוטרו כולם בעת ובעונה אחת, ביום 25.05.11.

4. תחילה הועסקו העובדים באמצעות שיא משאבים עד לסיום ההתקשרות בינה לבין המלון בסוף חודש מרץ 2011. העובדים המשיכו לעבוד במלון באמצעות ג.מ.א עד לפיטוריהם כחודשיים לאחר מכן.

5. במסגרת התביעות שהוגשו על ידם, תבעו העובדים לחייב את ג.מ.א, שיא משאבים והמלון לשלם להם פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי חגים, תשלום חלף הפרשות לפנסיה ופיצוי מיוחד. כפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, לא הייתה מחלוקת כי העובדים פוטרו מעבודתם ללא הודעה מוקדמת, וכי לא שולמו להם זכויות קוגנטיות שונות, אם כי הייתה מחלוקת על שיעור הסכומים להם זכאי כל עובד. השאלה העיקרית שעמדה לדיון בין הצדדים הייתה בנוגע לזהות המעסיק החב בתשלום הזכויות המגיעות לעובדים, כאשר ג.מ.א, שיא משאבים והמלון טענו כל אחת כי יש להטיל את החבות על רעותה.

6. שיא משאבים טענה בבית הדין האזורי כי לא הייתה מעסיקתם של העובדים ושימשה כ"צינור" לתשלום שכרם בלבד, ואת הזכויות הסוציאליות היה המלון צריך לשלם לעובדים ישירות. עוד טענה שיא משאבים כי היא חברת כוח אדם ומכוח סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, בתום תשעה חודשים, העובדים הפכו להיות עובדי המלון לכל דבר ועניין, ומשכך יש להטיל את החבות בעניינם על כתפי המלון, לכל הפחות בנוגע לתקופה שמתום תשעה חודשי העסקה והלאה.

7. ג.מ.א טענה בבית הדין האזורי כי העובדים הועסקו באמצעותה תקופה קצרה, הפחותה מחודשיים, ואין הצדקה לחייבה בזכויותיהם. לטענת ג.מ.א היא התקשרה עם המלון רק על יסוד ההסכמה שלפיה העובדים יתקבלו לעבודה כ"עובדים חדשים" לכל דבר ועניין. באשר לנסיבות סיום עבודתם של העובדים, טענה ג.מ.א כי הדבר נעשה לפי דרישת המלון שהזמין את השירותים ומשכך אין לחייבה בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, ו"פיצוי מיוחד", במיוחד נוכח העובדה שהעובדים הועסקו אצלה פרק זמן בן פחות מחודשיים.