ע"ע 10736-12-13 מדנאבה ואח' נ' ימית סינון וטיפול במים בע"מ

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' נילי מאיר ומר יואל שפרלינג; תע"א 2106/10, תע"א 3675/10, ס"ע 524-05-10, ס"ע 24501-05-10), בו נקבע כי אין להחיל את הדין הישראלי על תנאי העסקתם של המערערים. לאור זאת, נדחתה תביעת המערערים. המערערים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח.

לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, נחה דעתנו כי פסק הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991. אשר על כן, דין הערעור להידחות.

מעבר לאמור, נדגיש כי בנסיבות המקרה לא ניתן לראות במפעל המשיבה הממוקם באזור התעשייה ניצני שלום, מעבר לתחום הקו הירוק, בגדר מובלעת ישראלית ולהחיל עליו את הדין הישראלי. תכלית הקמת המפעל באותו אזור הינה קידום שיתוף פעולה כלכלי בין ישראלים ופלשתינאים והעסקת פלשתינאים. אין מדובר במובלעת ישראלית הפועלת בתחום ישוב ישראלי, שבעניינה יכול שיקבע כי חל עליה הדין הישראלי.

הצדדים הסכימו על חלות הדין הירדני, בחוזה עבודה אשר אושר על ידי ועד העובדים, וסברו לכל אורך תקופת העסקתם כי חל עליהם הדין הירדני. מתוך כ - 100 עובדים במפעל, הועסקו בו 3 ישראלים בלבד. שניים מהם כעובדי אחזקה ואחד כמאבטח, בתפקידים שונים מתפקידי המערערים, שאינם ברי השוואה לעבודת המערערים. כך שאין מדובר באפליה, בין שווים באותו מפעל בשטחים.

באשר לשכר המינימום, מאז שנת 2008, מכוח צו האלוף (צו בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים (יהודה והשומרון) (מס' 967), התשמ"ב – 1982, לאחר תיקון מס' 3, החל מיום 1.1.08), זכאים הפלשתינאים העובדים במפעל לשכר עבודה שלא יפחת משכר מינימום.

סיכומו של דבר – הערעור נדחה בזאת, ללא צו להוצאות, נוכח שיעור הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בהם חויבו המערערים לשלם למשיבה על פי פסק דינו של בית הדין קמא.