ע"ע 10496-09-13 מזרחי נ' שרות אייל נהגי טנדרים בע"מ

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציגת הציבור הגב' חנה גלאי ; ס"ע 12164-12-10) בו נדחתה תביעת המערער להכרה ביחסי עובד ומעביד בינו למשיבה ולתשלום תשלומים שונים הנובעים עקב יחס זה.

2.בעקבות המלצת בית הדין הסכים המערער לחזור בו מערעורו ללא צו להוצאות.

3.ב"כ המשיבה עומד על פסיקת הוצאות בנסיבות המקרה.

4.לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה מצאנו מקום להדגיש את הדברים הבאים:

א.התביעה שבפנינו לא הייתה תביעת סרק אלא הייתה תביעה שהצריכה בירור עובדתי מעמיק והתוצאה המשפטית לפיכך לא הייתה ברורה מלכתחילה שאין מדובר ביחסי עובד ומעביד. אלא מדובר במקרה שגם אם כפות המאזניים נוטות לכיוון העדר יחסי עובד ומעביד לא ניתן היה להגיע למסקנה זו אלא בדיעבד לאחר בירור עובדתי ולא מלכתחילה.

ב.בתביעה למיצוי זכויות כעובד לגבי מי שסובר שהוא בגדר עובד בנסיבות המקרה שלפנינו איננה תביעה בחוסר תום לב.

יחסי עובד ומעביד נקבעים לא על פי ההיבט החוזי או המעטפת הלכאורית שעטפו הצדדים את היחס ביניהם אלא על פי נסיבות הקשר ביניהם כפי שהוכחו בפועל.

לאור האמור זכאי מי שחושב שהיה בגדר עובד לברר אכן את מעמדו ואת זכויותיו הנובעות עקב כך.

ג.המערער, פנסיונר שנתן שירות בלעדי למשיבה, רשאי היה לשם בירור זכויותיו לברר מעמדו אצלה כעובד ולפיכך עצם הגשת התביעה רחוקה מלהיות חסרת תום לב בנסיבות המקרה שלפנינו.

ד.ההתדיינות במקרה שלפנינו על פי טיבה הינה התדיינות בתחום הסוציאלי. כלומר, בחינת זכויות משפט העבודה המגן המגיעות מתוקף המעמד של אדם כעובד. בהתדיינות שכזו ממעט בית הדין לפסוק הוצאות למען אפשר מיצוי זכויות העובד ומתוך היותו ער במקרים המתאימים ליכולת התשלום והמימון השונה של התובע ביחס למעביד.

5.לאחר ששקלנו את כלל השיקולים הרלוונטיים למקרה שלפנינו הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום בנסיבות המקרה לחייב את המערער בתשלום הוצאות המשיבה מעבר להוצאות שהושתו עליו על פי פסק דינו של בית הדין קמא.