פלונית נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1. המערערת הגישה ערעור על החלטת המשיב מיום 13.3.2022 הדוחה את תביעתה להכיר בין תנאי השירות לבין מחלת הגרייבס בה לקתה במהלך השירות.

2. המערערת מייחסת את מחלת הגרייבס לתנאי השירות ביחידת 8200 בה שירתה ,שלטענתה היו לחוצים מאוד, כאשר יום עבודה ממוצע היה באורך של 14 שעות, בלחץ גדול ובאחריות גדולה מאוד.

3. מטעם המשיב הוגשו שתי חוות דעת של פרופ' וייס מיום 6.2.2022 ומיום 10.5.2023, ומטעם המערערת הוגשה חוות דעתו של פרופ' עקירוב.

4. מטעם המערערת העידו המערערת וגב' נועה טיישרה (להלן: "נועה").

תצהירים נוספים שהגישה המערערת נמשכו על ידה מהטעם שהעדים לא התייצבו לחקירה.

              המשיב לא העיד עדים מטעמו.

5. בתום חקירת המערערת והעדה מטעמה, קבעה הוועדה כי היא סבורה שראוי למנות מומחה רפואי וכן כי "לאור תצהירה של המערערת והעדות ששמענו, יכולים הצדדים להגיע לתשתית מוסכמת ולכן ניתנת לצדדים הזדמנות להגיש תשתית כזו תוך 30 יום".

6. הצדדים לא השכילו להגיע לתשתית מוסכמת ,והההצעה לתשתית שהוצעה על ידי המערערת נדחתה על ידי המשיב, תוך טענה כי היא לוקה בהאדרה ובהגזמה ומכל מקום "עומס בעבודה אינו עונה על התנאי של "תנאי שירות ייחודיים" יחסית לחיי האזרחות כך שהמבחן השלישי הנדרש (האובייקטיבי) ממילא אינו מתקיים".

7. ביום 24.11.2024 ניתנה החלטה כי ימונה מומחה מטעם הוועדה וכי כל התיק יונח בפניו.

8. לא נמצא מומחה בתחום הספציפי אשר הסכים לתת חוות דעת לוועדה ומשכך נחקרו ביום 19.1.2026 המומחים מטעם הצדדים על חוות הדעת, ובהמשך הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

9. טענות המערערת –

א.          עדות המערערת שנתמכה בעדויות של חיילות אחרות לא נסתרה והוכח דחק ופחד מעבר לחיים האזרחיים, אירוע שהוא לכל הפחות אינו טריוויאלי ובעל ממשות כדרישת הקבוצה השלישית של הלכת אביאן.

ב.           המשיב לא הציג ראיה כלשהי כנגד גרסת המערערת ואף לא חקר את המערערת על אופיו המבצעי של תפקידה.

ג.            מתצהיר המערערת והעדה מטעמה עולה כי מדובר בשירות מלחיץ שבתוכו שתי תקופות לחוצות במיוחד.

ד.           אף הוועדה התרשמה בסוף הדיון כי לאור תצהיר המערערת והעדויות שנשמעו ניתן להגיע לתשתית מוסכמת לצורך מינוי מומחה רפואי.

ה.           המערערת מפנה לפסיקה אשר הכירה בקשר סיבתי בין מחלת גרייבס לבין תנאי השירות.

מספר פעמים המשיב עצמו הכיר בקשר למרות שמדובר בקשר של אסוציאציה לטעמו, ובאחד מפסקי הדין אף נקבע כי מדובר בקשר שעוגן בספרות הרפואית ברמה של אסכולה.

ו.            בהליכים אחרים, בהם הסתמך המשיב גם על חוות דעתו של פרופ' וייס, לא העלה פרופ' וייס את הטענה של אסוציאציה מול קשר סיבתי, כפי שהוא מנסה לטעון בענייננו.

ז.           כל טענות המשיב לפיהם מדובר במחלה גנטית ולכן אין קשר סיבתי, וכן היעדר אסכולה או היעדר מחקר פרוספקטיבי ולכן אין קשר סיבתי, נדחו בעבר על ידי בתי המשפט.

ח.           עוד מפנה המערערת  לפסקי דין הנוגעים למחלת השימוטו אשר קשר סיבתי בינה לבין תנאי השירות נדחו תוך השוואה למחלת הגרייבס לגביה טען המשיב כי יש קשר סיבתי בינה לבין דחק נפשי.

ט.          הלכה היא כי במחלה קונסטיטוציונלית שהתפרצה בעת השירות יש להכיר בקשר של גרימה גם אם היתה יכולה להתפרץ ללא השירות.

י.            יתרה מכך, כאשר מדובר בשירות קצר והמחלה הקונסטיטוציונלית פרצה לראשונה בעת השירות והתובע הראה קשר סיבתי לשירות, קמה חזקה לטובת התובע, כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות ולא רק הוחמרה על ידו.

משהופיעה המחלה בעת השירות והחייל שירת שירות קצר של שנתיים, הנטל על המשיב לסתור את חזקת הגרימה.

יא.         מהמסמכים הרפואיים עולה כי המערערת התלוננה לראשונה ב- 9.11.2017 על ירידה דרסטית בכושר בחודש האחרון.

מכאן שתסמיני הגרייבס החלו בערך בחודש אוקטובר 2017, כחודשיים לאחר המאמץ יוצא הדופן שתואר בחודש אוגוסט.

אין משקל לרישום מיום 7.6.2018 לפיו מאז תחילת 2017 קיים חוסר סבילות למאמצים משרישום זה הוא רטרואקטיבי וסותר שורת רישומים במהלך 2017 ו- 2018 כשכולם מפנים לחודש אוקטובר.

              יב.          המערערת הוכיחה קיומו של קשר סיבתי סובייקטיבי ואובייקטיבי.

אין כל משמעות לכך שהמערערת לא פנתה לטיפול בשל מצוקה רגשית ויש לתת אמון לעדותה בעניין זה הנתמכת בעדותה של נועה.

יג.          אשר לרכיב האובייקטיבי בקשר הסיבתי, מדובר בתפקיד מבצעי, בבסיס סגור, בשעות מרובות בבונקר מתחת לאדמה.

התפקיד כלל אחריות כבדה מאוד שהמערערת לא יכולה היתה לפרט בתצהירה.

המערערת הבהירה שמכיוון שהיתה בתחילת "שרשרת המודיעין" היא הוזהרה יחד עם עמיתיה כי כל טעות קטנה גורמת לאובדן כמויות מודיעין אדירות.

על המערערת נוצר לחץ גדול שכל צעד וצעד חייב להיות מאוד מחושב בכל רגע נתון.

עוד הבהירה המערערת כי מחשבות בלתי פוסקות הדירו שינה מעיניה.

יד.          לפרופ' וייס הוגשה חוות דעת שערך בתיק אחר בו קיבל תביעה להכרה בסוכרת בשל התרגשות של חיילת ביחידת 8200 בשל התנהלות עם נתונים על המסך.

המשיב לא השכיל להבחין בין המקרים.

טו.         בהתאם להלכת אביאן מדובר במחלה קונסטיטוציונלית השייכת לקבוצה השלישית, ואין צורך להוכיח "אירוע חריג", ודי בהוכחת אירוע שאינו טריוויאלי.

תנאי השירות של המערערת עולים כדי "מתח ודאגה למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחיים האזרחיים".

טז.         בהתאם לחוות דעתו של פרופ' עקירוב, מומחה המערערת, קיים קשר סיבתי בין תנאי השירות של המערערת לבין מחלת הגרייבס.

              פרופ' עקירוב מפנה לטקסטבוק היסודי ברפואה פנימית, ספרו של הריסון - עקרונות הרפואה הפנימית, המכיר בסטרס פסיכולוגי כפקטור חשוב.

פרופ' עקירוב מאשר שקיים צורך ברקע גנטי לצורך התפרצות המחלה אבל מבהיר  כי יתכן שהרקע הזה לא יוביל להתפרצות המחלה לעולם והיא תתפרץ רק בשילוב עם גורם חיצוני שיוציא את הנטייה אל הפועל.

אצל המערערת לא  אותר גורם אחר להתפרצות המחלה זולת הדחק.

יז.          בהערכת הסיבתיות יש לקחת בחשבון את הקשר הזמני בין אירועי הדחק ובין התפתחות המחלה, ואת עוצמת הדחק.

בענייננו קיימת סמיכות זמנים ורמת דחק שבעיני המערערת היתה בדרגה חמורה ביותר בעיקר בחודשים 4/2017 ו- 8/2017.

יח.         יש להעדיף את מסקנות מומחה המערערת, פרופ' עקירוב על פני חוות הדעת של מומחה המשיב, פרופ' וייס.

ראשית, יש להקל בכל הקשור לתביעות חיילים וגם אם מדובר במקרה גבולי, הרי שהמערערת זכאית ליהנות מהספק.

פרופ' עקירוב נשען על ספר לימוד יסוד של הריסון ועל מאמרים רבים ואילו מומחה המשיב לא הביא ספרות רפואית של ספר לימוד כלשהו.

יט.         המשיב טען לראשונה בתיק זה שאין לקבל קשר של "אסוציאציה" ויש להסתמך רק על "קאוזליות".

לא סביר שספר רפואה בסיסי כהריסון יישען על אסוציאציה בלבד.

כ.           בנוסף מנסה מומחה המשיב לערוך הבחנה בין אירועי דחק לבין דחק תעסוקתי מתמשך הנטען על ידי המערערת, אלא שהבחנה זו כלל לא קיימת במאמרים.

כך או כך שירותה של המערערת קצר, והניסיון להכניסה לקטגוריה של "דחק תעסוקה מתמשך" הינו עשיית עוול והטעיה, ואף נדחה בפסיקה ביחס למחלת הסוכרת.

כא.        המאמרים עליהם מסתמך המשיב לעניין אופן בחינת קשר סיבתי וסבירותו עולים בקנה אחד עם הלכת קרישוב אשר עמדה על הפער הקיים בין רמת ההוכחה המדעית הנדרשת בעולם הרפואה והמדע לבין רמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, וכי פתרון של מקרה קונקרטי אינו יכול להמתין תמיד להתפתחות בעולם המדע.

              הקריטריונים עליהם מסתמך פרופ' וייס שנדרשים לצורך קביעת קשר סיבתי, אינם מבחן נוקשה שיש לעמוד בכולם, אלא מסגרת שיקולים המסייעים בהערכת סבירות הקשר הסיבתי.

כב.         במהלך הדיון ביקש המשיב לצרף מאמר של Effraimidis משנת 2012, שלא ניתן כל הסבר מדוע לא הוגש לפני כן.

יתירה מכך, המאמר שהצגתו מבוקשת פועל דווקא לטובת המערערת, שכן לפיו רק 11 אנשים מתוך 790 חלו במחלת גרייבס ועליהם בוצעה האנליזה בקשר בין סטרס לבין הופעת גרייבס.

מדובר בקבוצה קטנה שאין בה די כדי לקבוע מסקנות.

זאת ועוד,, במאמר נוסף משנת 2023 אותו כותב ממש מציין כי יש קשר בין דחק לבין גרייבס.

כג.         מאמר עדכני עליו מתבסס המשיב מן ה-Lancet  תומך דווקא בקשר סיבתי של קאוזליות בין דחק רגשי למחלת הגרייבס.

כך גם נקבע במאמר של אותו מחבר, מאמר  אותו מבקש המשיב להגיש.

המערערת מבקשת להגיש מאמר זה על רקע בקשת המשיב להגיש מאמר שלא נזכר בחוות דעת מומחה המשיב.

כד.         מומחה המערערת הציג אסכולה רפואית שקובעת שסטרס הוא גורם סיכון למחלת גרייבס וזאת בדומה לכל הפסיקות שמצויות במאגרים.

יש לראות את האמור בטקסטבוק שהובא על ידי המערערת כאסכולה רפואית.

נוסף לטקסטבוק של הריסון, ממנו ציטט פרופ' עקירוב, קיימים מאמרים נוספים ויש לראות בכל אלה אסכולה.

יש לאמץ את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה שקבע שדי במאמרים כדי לקבוע אסכולה רפואית.

כה.        יש לצבא אחריות כלפי חייליו ונטייתם למחלות נסתרות שהופיעו לראשונה בשירות וכן יש לפרש את חוקי הנכים ברוחב לב.

10. טענות המשיב –

              א.          המערערת לא הוכיחה קשר סיבתי עובדתי.

גם אם נקבל את גרסת המערערת לפיה שירותה לווה בלחץ חריג ומתמשך בשתי תקופות שונות, אין בכך כדי להוות אירוע דחק יוצא דופן או תנאי שירות ייחודיים כמשתמע בפסיקה.

ב.           אין לתת משקל לעדותה של נועה אשר לא היתה מודעת לתוכן המסמך עליו חתמה וכי מדובר ב"העתק-הדבק" מתצהיר המערערת, לרבות מועדי השירות.

כמו כן לא היתה לה ידיעה אישית לגבי אופי השירות של המערערת.

ג.            המערערת נמנעה מלהביא עדים רלבנטיים אשר יכלו לתמוך בגרסתה, ואף משכה את תצהיריהם של תמר בורין וגיא בנבניסטי אשר היה מפקדה הישיר בתקופה הרלבנטית.

הלכה פסוקה היא כי אי הבאת עדים רלבנטיים שיוכלו לתמוך בגרסת בעל הדין מקימה חזקה משפטית לפיה עדותם היתה פועלת לרעתו.

עדות המערערת הינה עדות יחידה של בעל דין, הסותרת מסמכים רפואיים ויש להתייחס אליה בזהירות.

ד.           על אף שהמערערת טוענת כי חוותה שתי תקופות של עומס קיצוניות, הראשונה באפריל-מאי 2017 והשנייה באוגוסט 2017, התלונה הראשונה על "ירידה דרסטית בכושר בחודש האחרון" מופיעה רק ביום 9.11.2017, דהיינו התסמינים למחלה הופיעו לכל המוקדם בתחילת אוקטובר ולא באוגוסט.

יש לדחות את טענת המערערת לפיה נמנעה מפנייה לטיפול רפואי עקב עומס, שכן יש תיעוד על ביקורים רפואיים בחודשים יוני עד אוגוסט בשל בעיות רפואיות אחרות (ציפורן חודרנית, כאב גרון, שיעול, התעטשויות ושומות).

יתירה מכך, ביום 26.10.2017 ביקרה אצל רופא בשל כאב גרון ונזלת ובבדיקה הגופנית צוין כי "לא נמושו בלוטות לימפה צוואריות" כלומר לא היו סימנים שיכולים להעיד על גרייבס.

יש להעדיף את הרישומים הרפואיים האובייקטיביים שנערכו בזמן אמת.

ה.           לפי חוות הדעת של פרופ' וייס המערערת לא עומדת בקריטריונים המקובלים בעולם הרפואה לקביעת קשר סיבתי אפידמיולוגי.

האסכולה הרפואית השלטת שוללת קשר סיבתי בין דחק רגשי לבין פריצת מחלת גרייבס.

הספרות המדעית מטילה ספק רב ביחסי הזמנים שבין אירועי חיים לחוצים לבין פריצת המחלה. המחקרים המצביעים על קשר הם רטרוספקטיביים ולוקים בהטיית זיכרון מובנית.

אשר למחקרים עליהם מסתמך פרופ' עקירוב המצביעים על שכיחות גבוהה של אירועי דחק מקדימים לפרוץ מחלת הגרייבס, גם אם קיימת, אין בכך כדי ללמד על קשר סיבתי.

ו.            חוות הדעת של פרופ' עקירוב אינה יכולה לבסס קשר של גרימה או מחלה.

בחוות דעתו קובע פרופ' עקירוב קשר של תרומה בלבד ולא גרימה או החמרה.

כמו כן הודה בחקירתו שאין תיעוד בזמן אמת על דחק נפשי לפני פרוץ המחלה.

כמו-כן הודה פרופ' עקירוב כי לא קיימת פניה לטיפול רפואי בעניין תסמיני מחלת הגרייבס מאוגוסט עד נובמבר 2017.

עוד הודה פרופ' עקירוב כי ייתכן והדחק והמתח אותו תיארה המערערת אינם הגורם למחלה אלא ביטוי קליני ראשוני שלה.

ז.           פרופ' עקירוב השמיט את הספר המוביל של עולם האנדוקרינולוגיה, הוא ויליאמס.

ח.           מאחר ופרופ' עקירוב אישר כי אין בספרות הוכחה ל-Causation  של מחלת גרייבס על ידי סטרס אלא רק קשר של Association, אזי בהתאם להלכת קליג' לא יכולה להיות אסכולה בעניין הקשר הסיבתי.

ט.          זאת ועוד, פרופ' וייס הבהיר כי העבודות המציינות קשר בין דחק לגרייבס דנות אך ורק באירועי חיים קטסטרופליים וממוקדים (Stressful life events) ולא בדחק תעסוקתי מתמשך הנטען כאן.

              גם פרופ' עקירוב הודה בחקירתו כי גם בספר של וליאמס ההתייחסות היא ל- Stressful life events וגם באשר לכך יש מחלוקת.

י.            יש לדחות את טענתו של פרופ' עקירוב לפיה לא ניתן להוכיח קשר סיבתי מטעמים אתיים, שכן קיימים מחקרים רבים המוכיחים קשר סיבתי בין דחק למחלות אחרות.

יא.         המשיב הציג בדיון ההוכחות מחקר פרוספקטיבי מכריע משנת 2012 בו נקבע במפורש כי סטרס אינו מעורב כלל בפתוגנזה של מחלות תריס אוטואימוניות.

גם המאמר הנוסף אותו ביקשה המערערת לצרף ושהמשיב מתנגד לו קובע כי נקודת המוצא הרלבנטית היא דחק רגשי חמור ביותר שאינו מתקיים בענייננו.

יב.          אין כל אסכולה רפואית המלמדת על קשר בין דחק נפשי לבין פרוץ המחלה.

כדי שדעה רפואית תגיע לדרגת "אסכולה רפואית" נדרש כי היא תקבע כי "מתקבל מאוד על הדעת" שהנסיבות הנטענות יגרמו למחלה, ובמקרה זה המערערת לא הוכיחה אסכולה רפואית.

יג.          גם אם המערערת עמדה בקשר סיבתי עובדתי ורפואי, לא מתקיים המבחן המשפטי כמשמעותו בפסיקה.

יד.          שירותה של המערערת לא כלל שום אירוע טראומתי, משבר פיקודי, או תנאים קיצוניים אובייקטיבים. עומס משימות, לוח זמנים צפוף של עבודה, דרישות תפקיד או לוחות זמנים קפדניים מהווים חלק בלתי נפרד מאופי השירות הצבאי. קבלת גישתה הסובייקטיבית של המערערת תרוקן מתוכן את דרישת הקשר הסיבתי משפטי ותהפוך את קצין התגמולים למבטח הכללי של כל מחלה הפורצת אצל חייל במהלך שירותו.

תיאור סביבת העבודה של המערערת אינו שונה מסביבת עבודה מקובלת בחברות טכנולוגיות.

טו.         המשיב מפנה לפסיקה בה נקבע כי מתחים של הדחה מקורס קצינים, או מתחים מעצם ההימצאות בקורס קצינים  או אחר לרבות מחסור בשעות שינה, אינן חוויות ייחודיות למציאות הצבאית והן קורות באופן שגרתי גם בחיים האזרחיים.

טז.         המשיב מפנה לפסיקה בה נדחתה הכרה במחלת גרייבס כמחלת שירות (ע"נ 353/04 פלונית - משרד הביטחון) ולפסיקה בה נבחן קשר סיבתי בין תאונה שלוותה בדחק נפשי לבין מחלת גרייבס.

לטענת המשיב, הפסיקה אליה הפנתה המערערת אינה תואמת לענייננו.

ההכרעה –

11. מתצהיר המערערת עולה כי היא שירתה ביחידת המודיעין 8200 כמפעילת מערכות טכנו מודיעיניות, כי מדובר בתפקיד שכלל אחריות כבדה שאינה יכולה לפרט מטעמי ביטחון.

המערערת התגייסה ב- 17.7.2016, עשתה טירונות במפרשית במשך שלושה שבועות, במהלכה פרקה קלות את הכתף מהנשק, לאחר מכן עברה קורס בן חודשיים וחצי בבה"ד 15 של מערכות טכנו מודיעיניות.

מדובר בקורס עמוס מאוד, ולאחריו החל מחודש אוקטובר 2016 ועד מאי 2017 עברה הכשרה בבסיס 8200, ולאחריו הכשרה מתקדמת בבה"ד 15 בחודש יוני 2017.

המערערת שירתה כמוסמכת ממאי 2017.

לדבריה, מדובר בתפקיד שמוגדר מבצעי, כאשר יום עבודה עבור מוסמכים ביום של משמרת הוא משעה 8:30 ועד שעה 22:00 וביום ללא משמרת משעה 10:00 עד שעה 22:00.

מוסמכים שאינם במשמרת נדרשים לעבוד על פרויקטים שאמורים לתרום לעבודת המשמרת.

 לעיתים קרובות יום עבודה לא מסתיים בשעה 22:00 וכאשר יש משימות מבצעיות חייבים  להישאר עד שמסיימים את כולן.

התפקיד כלל אחריות כבדה מאוד ומכיוון שהם נמצאו בתחילת "שרשרת המודיעין" הוזהרו השכם וערב כי כל טעות הכי קטנה גורמת לאובדן של כמויות מודיעין אדירות.

לדבריה השילוב של גודל האחריות, עם שעות העבודה המרובות, הלחץ להיות מוסמך במהירות וריבוי המשימות הפעילו עליה לחץ גדול ביותר.

12. בנוסף, במהלך השירות היו שתי תקופות דחק רב יותר, ב- 4/2017 וב- 8/2017.

בחודש אפריל 2017 בשלב "הסמכת צל", השלב האחרון לפני ההסמכה, נמסר לה כי היא חייבת לסיים את החפיפה במהירות כיוון שהחופפת שלה עמדה לעבור תפקיד ולא יישאר מי שיוכל להסמיך אותה. באותו חודש נאלצה לעשות משמרות מרובות ורצופות יום אחרי יום באופן אינטנסיבי ביותר, ללא זמן הפסקות כלל, עד אמצע הלילה ללא אפשרות לקחת הפסקת אוכל.

באחד הימים קרסה והתחילה לבכות באמצע המשמרת שהיא לא עומדת בזה יותר מרוב עומס של תקלות.

              באותה תקופה היתה טרודה מאוד ולא הצליחה לישון בלילות.

              כשסיפרה למפקדת הצוות שלה שאינה ישנה, היא אמרה לה שזה סתם מלחץ.

13. התקופה הנוספת של עליית הלחץ היה במהלך חודש אוגוסט 2017 כאשר קיבלה תפקיד נוסף במקביל לעבודה השוטפת, והוא הדרכה על חיילים חדשים.

לדבריה ראתה בתפקיד שליחות וניסתה לעזור לחיילים כמה שניתן, אך העומס של המשמרות בשוטף, לצד הפרויקט עליו עבדה וכתיבת מערכי שיעור לקורס של החיילים החדשים וסינון חומרים לתהליך החפיפה היו יותר מידי.

לדבריה ביקשה מספר פעמים מהמפקדת המקצועית שתנסה להוריד את כמות המשמרות בשוטף כי לא עמדה במשימות ונענתה רק פעמיים ולאחר מכן סורבה כשמהפקדת טוענת כלפיה שהיא לא מספיקה הכל.

14. המערערת מתארת כי לאט לאט ראתה שדברים יומיומיים קשים לה יותר ויותר, קושי לעלות במדרגות, לעשות ספורט, חולשה וחוסר שינה.

במהלך מירוץ בבסיס של 3 ק"מ, פעילות ספורטיבית שהמערערת היתה רגילה לה, חשה לאחר 100 מ' שהיא עומדת להתעלף והפסיקה את המירוץ.

15. במהלך 11/2017 פנתה המערערת לרופא צבאי, בהמשך אובחן כי לקתה במחלת גרייבס וב- 7/2018 שוחררה מהצבא על רקע מחלת גרייבס בפרופיל 24.

16. ביום 20.3.2024 נחקרה המערערת על תצהירה.

תצהירה לא נסתר , ונתנו אמון מלא בעדותה וזאת הגם שלא נתמכה בעדויות מפקדיה או חיילים אחרים, למעט עדותה של נועה אליה נתייחס.

לא מצאנו בכך כי המערערת לא תמכה את עדותה בעדים אחרים כדי לפגוע בנסיבות העניין במהימנותה.

              לו רצה המשיב לסתור את עדותה יכול היה להביא עדים מטעמו.

17. אשר לעדותה של נועה, נועה חתמה על אישור ביום 21.2.2021 ובהמשך על תצהיר מיום 4.10.2023 המאשר את תוכן האישור, אשר יש בו כדי לתאר את שגרת התפקיד של המערערת.

בחקירתה הנגדית עלה כי היתה משובצת בצוות אחר ולא של המערערת, ושעבודתה היתה שונה.

נועה אישרה כי תצהירה הועתק מילה במילה מתצהיר המערערת, אך לא חזרה בה מתוכנו, אם כי הוסיפה כי אופי עבודתה של המערערת אינו מידיעתה האישית.

נועה אף לא ידעה מי היו מפקדי המערערת.

הוועדה סבורה כי נוכח פגמים אלה, אין לתת לעדותה של נועה משקל משמעותי אלא שאין בכך כדי לפגוע במהימנותה של המערערת אשר עדותה בפנינו היתה מהימנה ותצהירה לא נסתר, הגם שלמשיב היתה יכולת להביא עדים מטעמו כדי לסתור את עדותה, לו חשב שאינה תואמת את תנאי שירותה.

18. המשיב ממשיך וטוען כי גרסתה של המערערת לגבי דחק נפשי עם "עליית מדרגה" בחודשים אפריל 2017 ואוגוסט 2017 אינה נתמכת במסמכים הרפואיים ויתירה מכך, מסמכים רפואיים סותרים את טענתה בדבר תחילת התסמינים.

              טענות אלה של המשיב דינן להידחות.

על מנת לקבוע כי המערערת חוותה לחץ ודחק אין צורך כי תתלונן על הלחץ בפני רופא, וזאת הגם שהיו פניות לטיפול רפואי בשל בעיות שונות.

אשר למועד תחילת התלונות על תסמיני המחלה, לטעמנו דווקא אלה תומכים בגרסת המערערת.

              התלונה הראשונה אצל הרופא הצבאי מופיעה ביום 9.11.2017 בה נאמר:

"מתלוננת על ירידה דרסטית בכושר בחודש האחרון, מציינת התנשפויות מהליכה פשוטה וחוסר יכולת לרוץ. טוענת שמאמץ קטן גורם לדופק מהיר, פעם היתה מתאמנת שלוש פעמים בשבוע."

לאחר מכן קיימות עוד פניות רבות במהלך 2017 ו- 2018 אשר בכולם מיוחסים התסמינים הראשונים לחודש אוקטובר או בסמוך לכך כאשר החל ממועד מסוים נרשם "מזה חודשיים" כהעתק-הדבק של תלונה מחודש דצמבר 2017.

רק ב- 7.6.2018 נרשם:

"מזה תחילת 2017 חוסר סבילות למאמצים, דפיקות לב, הזעות, תחושת חום, יציאות רכות ירידת משקל".

              המשיב מייחס לתלונה בודדת זו את המשקל המכריע למועד תחילת התלונות.

אלא שרישום זה אינו עומד בקנה אחד עם הרישומים הרבים לפניו ויתירה מכך, רישום זה הוא כשבעה חודשים לאחר תחילת התלונות ויש ליחס את אי הדיוק לחלוף הזמן.

19. לא נעלם מעינינו כי באפריל 2017 נרשם בלט עין עם הפרעה קלה בראיה ובבדיקה – רושם לגרייבס, וכי בלט עיני הוא אחד הסימפטומים למחלת גרייבס, אלא שקיבלנו את הסברו של פרופ' עקירוב בחקירתו הנגדית:

"עו"ד אגסי-מימון:   אוקיי, זאת אומרת שבעצם אנחנו, זה אולי עולה בקנה אחד עם בלט עין ימין באפריל 17' ותחילת תסמינים בתחילת 2017?

       העד, פרופ' עקירוב:   אז אולי אני אגיד משהו אחר, כי באותו עמוד שאת מפנה אליו, במרכז שלו מופיעה בדיקת עיניים באיכילוב. כתבו שם "לא נראית מעורבות עינית של גרייבס". יתרה מזאת היא עשתה MRI מוח וארובות, שזאת הבדיקה שבעצם מאשרת אבחנה של מעורבות עינית של גרייבס, והבדיקה מוגדרת כתקינה. מעורבות ענית של גרייבס לא נעלמת בתוך מספר חודשים, ולכן העובדה שרופא העיניים וה-MRI אומרים שהבדיקה תקינה, מחזקת את העובדה שגם אותו תיאור של בלט עיני שהיה ב-2017, הוא ככל הנראה אינו חלק ממחלת גרייבס."

(פרו' מיום 19.1.26 עמ' 26 ש' 26  - עמ' 27 ש' 2)

בקביעת מועד תחילת התסמינים, יש לתת את המשקל המכריע לרישומים הרבים שנרשמו סמוך לתחילת התסמינים ולא לרישום בודד אשר נעשה מספר חודשים לאחר מכן.

20. נתנו אמון לעדותה של המערערת בעניין זה בתשובותיה לפרופ' יהב:

"ש.   מתי התחלת להרגיש את התופעות שלבסוף התבררו כחלק מהמחלה בבלוטת התריס

  ת.   זה היה שינוי הדרגתי בין החודשים אוגוסט לנובמבר 2017, מתי שהוא הרגשתי לאט לאט שאני מצליחה לעלות קומה אחת במדרגות, חשבתי שאולי פתאום יש לי אסטמה כי התנשפתי כל כך.

  ש.   מתי לראשונה פנית לרופא היחידה?

  ת.   השגרה היתה כל כך עמוסה שעד שלא קפצה לי נורה בוהקת לא הבנתי באופן מודע שמשהו לא בסדר. הרגשתי שאני לא מאה אחוז לא הבנתי מה קורה כי אף פעם לא חוויתי דברים כאלה. נקודת המפנה היתה כשניסיתי להשתתף במירוץ של הבסיס ולאחר 100 מטר הרגשתי שאני רואה שחור. המירוץ היה בתחילת נובמבר.

  ש.   היה מירוץ גם באוגוסט?

  ת.   אני לא זוכרת מירוץ באוגוסט, היה מירוץ אחד.

  ש.   כשהיית בספרד לפי הדוח רשום שהרגשת לא טוב

  ת.   הרגשתי מאוד לא טוב כמעט לא עליתי לטיסה חזרה. אני חושבת שהטיול היה באוקטובר 2017.

              (פרוטוקול מיום 20.3.24 עמ' 10 ש' 11-24)

קשר סיבתי רפואי מחלת הגרייבס לדחק הנפשי אותו חוותה המערערת –

21. המשיב סמך את טענותיו על חוות דעתו של פרופ' וייס, ואילו מטעם המערערת הוגשה חוות דעת מטעם פרופ' עקירוב.

              כאמור, שני המומחים נחקרו על חוות דעתם.

שני המומחים מסכימים כי המערערת סובלת ממחלת גרייבס וכי זו החלה והתגלתה בעת שירותה הצבאי.

כמו כן אין מחלוקת כי מדובר במחלה אוטואימונית אשר מתפתחת ופורצת בנסיבות מסוימות אצל אדם אשר היה בעל נטייה גנטית קודמת למחלה.

22. פרופ' עקירוב מפנה למאמרים המעידים על שכיחות גבוהה של מצבי דחק טרם התפתחות מחלת הגרייבס, אך מבהיר כי אין טענה כי דחק בפני עצמו גורם להתפתחות מחלת גרייבס וכי הסיכון למחלה זו בעקבות חשיפה לדחק מוגבל לאלו עם נטייה גנטית קודמת.

עם זאת הוא מבהיר, כי יתכן מצב שבו אדם עם נטייה גנטית לפתח מחלת גרייבס לא יפתח אותה לעולם אם לא ייחשף לגורם הסביבתי שמוציא נטייה זו לפועל.

פרופ' עקירוב מבהיר, כי לא אותר גורם חיצוני אחר שיכול היה להביא להתפרצות המחלה ומאידך יש קשר מבחינת לוח הזמנים בין החשיפה לדחק ובין התפתחות מחלת הגרייבס אצל המערערת, כאשר כל המחקרים הצביעו על שכיחות גבוהה של אירועי דחק במהלך 12 החודשים הקודמים לאבחון הגרייבס.

23. לעומתו, פרופ' וייס בחוות דעתו מאשר שקיימים מאמרים רבים המצביעים על שכיחות גבוהה של מצבי דחק בחולי גרייבס בתקופה שקדמה לתחילת מחלתם. אך מכיוון שמדובר במאמרים רטרוספקטיבים, השערת הקשר הסיבתי האפשרי מוטל בספק.

יתירה מכך, בעבודה רטרוספקטיבית שהדגימה שכיחות יתר של אירועי דחק רגשי מקדימים לאבחון מחלת גרייבס נקבע כי היעדר קשר בין זמני אירועי הדחק ופריצת מחלת הגרייבס אינם מאפשרים קשר סיבתי בין השניים.

עוד מוסיף פרופ' וייס בחוות דעתו כי כל העבודות עסקו בארועי דחק (stress life events)

ולא בדחק תעסוקתי מתמשך כפי שנטען על ידי המערערת.

בחוות דעתו סוקר פרופ' וייס את הקריטריונים להכרת קשר סיבתי בין גורם מסוים לפרוץ מחלה שנקבעו על ידי ברדפורד היל אשר רובם אינם מתקיימים לטעמו בענייננו.

בחוות דעתו המשלימה מיום 10.5.2023 המתייחסת לחוות דעתו של פרופ' עקירוב הוא מסכים כי קיימים מאמרים המדווחים על קשר אסוציאטיבי בין דחק רגשי להתפרצות גרייבס, אך אין בכך כדי למלא אחר הקריטריונים לקביעת קשר סיבתי של ברדפורד היל ולכן לא ניתן לקבוע קשר סיבתי.

עוד הוא מוסיף כי פרופ' עקירוב מפנה לספר הלימוד של הריסון, שהוא ספר לימוד כללי לרפואה פנימית, המציין כי דחק הוא אחד המסייעים להופעת גרייבס, אך מתעלם מספר הלימוד המרכזי באנדוקרינולוגיה המציין כי אין כל הוכחה במחקרים פרוספקטיביים לגרימת גרייבס על ידי דחק רגשי.

עוד הוא מוסיף כי תיאור תנאי השירות של המערערת אינו שונה מסביבת עבודה כיום בטכנולוגיות על ואין לה כל ייחודיות לשירות הצבאי.

24. כאמור, המומחים נחקרו על חוות דעתם.

עיקר המחלוקת מתייחס לשתי שאלות: האחת- לרמת ההוכחה המדעית בין דחק נפשי למחלת גרייבס והשנייה- לרמת הדחק הנפשי.

25. אשר לרמת הדחק הנפשי הבהיר פרופ' עקירוב בעדותו כי המחקרים לא הגדירו את הסטרס ובתשובה לשאלת הוועדה ענה שמדובר הן על סטרס שהוא כתוצאה מאירוע חד פעמי והן על סטרס מתמשך.

המשיב לא הוכיח כי המחקרים שדיברו על קשר בין סטרס להופעת גרייבס מתייחסים רק ל-  stressful life events אחד מתוך רשימה סגורה של מקרי סטרס שהחמור הוא מוות של בן זוג.

קיבלנו את עדותו של פרופ' עקירוב שגם רשימת ה- stressful life events אינה סגורה וממילא המחקרים אינם מגדירים את סוג הסטרס וקיימים מחקרים המתייחסים למלחמות ממושכות ועוד.

26. המשיב ביקש במהלך חקירתו של פרופ' עקירוב להציג למומחה מאמר נוסף משנת 2012 לפיו לא הוכח קשר בין דחק נפשי לגרייבס, ולאור התנגדות המערערת הוגשה בקשה בכתב כאשר המערערת התנגדה לכך ואף ביקשה להגיש מאמר נוסף של אותו מחבר מאוחר יותר וכן מאמר חדש מ- 2023.

              לאחר שבחנו את הבקשות ואת המאמרים, דין הבקשות להידחות.

ראשית, אין כל הסבר מדוע המשיב בחר שלא להגיש את המאמר מבעוד מועד.

שנית, מדובר במאמר המבוסס על 13 מקרים בלבד.

שלישית, מדובר במאמר ישן כאשר יש מחקרים מאוחרים יותר, לרבות של אותו מחבר, וקיבלנו בעניין זה את הסברו של פרופ' עקירוב לגבי הגישה השלטת לגבי הקשר הסיבתי:

"בסופו של דבר אין מחלוקת בספרות שיש קשר בין סטרס ובין גרייבס, יש מחלוקת האם יש Causation. אין הוכחה ל-causation, אני שם את זה על השולחן, לא אשנה את הספרות, אין הוכחה, פותר לך את כל השאלות"

(פרוטוקול מיום 19.1.2026 עמ' 48 ש' 31 - עמ' 49 ש' 2.

ובהמשך:

"ברשותכם אני אסגור רגע את הפינה כדי שדברים יהיו יותר ברורים. אני חושב שיש הסכמה גורפת שיש קשר בין גרייבס לבין סטרס, יש הסכמה בנושא הזה, רוב המחקרים הם שם. ויש חוסר הסכמה, עד כדי חוסר הוכחה שיש סיבתיות, ספרי הלימוד, האריסון, שזה התנ"ך של הרפואה הפנימית, וזה לא ספר שקל לבטל אותו, האריסון אומר שיש קשר, בחר את הגישה הזאת, ויליאמס בחר בגישה אחרת. זה לא אומר שזה לא נכון או שזה נכון, זה אומר שיש קשר, הקשר הוא ברור, זה אומר שאין לנו הוכחה לסיבתיות. לא צריך להתפלפל בהמון מונחים משפטיים כדי להגיד אין הוכחה לסיבתיות, אני אומר את זה שוב ושוב, אני לא טוען שיש הוכחה לסיבתיות ובהחלט יש קשר."

              (פרוטוקול מיום 19.1.2026 עמ' 52 ש' 28 - עמ' 53 ש' 2)

27. המשיב מבקש לטעון כי בכל מקרה הדחק הנפשי שתיארה המערערת אינו הגורם למחלה אלא ביטוי קליני שלה.

אכן אין חולק כי אחד הסימפטומים של המחלה הוא עצבנות וסטרס וכי לעולם לא נדע מה קדם למה כמו שאישר פרופ' עקירוב בעדותו "ביצה ותרנגולת", אלא משהמערערת תיארה באופן אובייקטיבי תנאי שירות מלחיצים עם עליית מדרגה בחודשים אפריל 2017 ואוגוסט 2017 והופעת דחק נפשי ביחד איתם ובהמשך התפתחות סימפטומים ואבחנה של מחלת גרייבס, יש להניח כי המחלה הופיעה לאחר הדחק הנפשי ולא שהדחק הנפשי הוא סימפטום של המחלה.

28. כמו כן נדחית הטענה אשר הועלתה לראשונה בסיכומי המשיב, כי בהתייחס לעדותו של פרופ' עקירוב ניתן לקשור בין דלקות הגרון בהן לקתה המערערת ביוני 2017 ובאוקטובר 2017 למחלת הגרייבס.

אכן פרופ' עקירוב אישר שזיהום הוא אחד מגורמי סיכון להתפרצות המחלה, אלא שמדובר בטענה שלא עלתה בחוות דעתו של פרופ' וייס ולמערערת לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליה.

29. בטרם נכריע האם די בקשר אשר הוכח בספרות הרפואית בין דחק נפשי לבין מחלת גרייבס כדי לעמוד בדרישת הקשר הסיבתי הרפואי, נסקור את הפסיקה הידועה לנו באשר למחלה זו לעמדת קצין התגמולים בתיקים אחרים.

30. המערערת הפנתה בסיכומיה למספר פסקי דין ואילו המשיב טען כי מדובר במקרים שונים.

              לטעמנו אין הדבר כך בחלק מהמקרים, ונפרט.

31. בו"ע 1203/03 כ.א. נ' קצין התגמולים (23.11.2008) הכיר קצין התגמולים בקשר של החמרה בשיעור 50% בין מחלת הגרייבס לשירות הצבאי.

המערער באותו עניין שירת כמכונאי ובוחן רכב ברצועת עזה ובבסיס משמר הנגב.

עם תום שירות החובה המשיך לשרת בצבא קבע באותו תפקיד.

במסגרת תפקידו השתתף בפינויים של רכבים בשטחי רצועת עזה הכשרת רכבים והכנתם לאימונים. לרוב בוצעה העבודה מחוץ לסככה מאורגנת, בכל תנאי מזג אוויר, ללא שעות עבודה מסודרות וקבועות, ללא זמני הפסקות ומטבע הדברים היתה עבודה זו כרוכה בתנאי לחץ נפשי.

הוועדה אימצה את דברי המומחה הרפואי מטעם המערער וקבעה שיעור החמרה של 80%  לחשבון השירות.

32. לטעמנו לא עולה כי תנאי השירות של מר כ.א. היו רוויים במתח ובדחק רב יותר מתנאי השירות של המערערת.

מדובר בתפקיד של פינוי רכבים באזורים שונים לרבות בשטחי רצועת עזה בשנים 1997 – 2003 ובהכשרתם והכנתם לאימונים.

מבלי להקל ראש באופי התפקיד, לא תוארו כל אירועים מסכני חיים גוף או נפש כדרישתו של פרופ' וייס בחקירתו הנגדית,  ויש לציין כי קצין התגמולים עצמו הכיר מלכתחילה בקשר החמרה של 50%.

33. בו"ע 298/03 ר.ש. נ' קצין התגמולים (13.12.2005) נדון עניינה של חיילת אשר שירתה בתפקידים מנהלתיים שונים, בעיקר בתחומים הקשורים לחישוב שכר בענף משרתי קבע.

לטענתה, בתקופה מסוימת הופעל עליה לחץ גדול מאוד על ידי מפקדה לסיים חישוב חובותיהם של מאות משתחררים, לחץ שעלה כדי דחק נפשי ממשי.

              קצין התגמולים הכיר בקשר של החמרה בשיעור 50%.

אמנם ערעורה בפני ועדת הערעורים נדחה.

אך לא ניתן כל הסבר מדוע בעניינה הוכר ע"י קצין התגמולים קשר של החמרה בשיעור 50% הגם כשמדובר היה בתנאי שירות משרדיים בלבד שאינם שונים מתנאי עבודה רגילים מחוץ לחיים הצבאיים.

34. בו"ע 1963/01 ט.ל. נ' קצין התגמולים (23.3.2004) נדון עניינו של מי שעסק בפינוי שדות מוקשים בלבנון ואשר ראה לנגד עיניו שני חברים מתפוצצים מן המוקשים במהלך פינויים.

במקרה זה הכיר קצין התגמולים בקשר של החמרה בשיעור 50% וועדת הערעורים הכירה בקשר של גרימה.

בעניין זה תמימי דעים אנו עם המשיב כי אין להשוות דחק נפשי זה בו היה נתון מר ט.ל. לתנאי השירות של המערערת.

35. בע"נ 37/09 נ.ד. נ' קצין התגמולים (22.8.13) נדונה תביעה להכרה בין סוכרת מסוג 1 לגרייבס ותנאי השירות.

גם תנאי השירות של נ.ד. היו שונים. מדובר בקצין תיאום וקישור במפקדת איו"ש אשר חווה שני אירועי דחק קיצוניים: האחד- בו הואשם והותקף על לא עוול בכפו בתקלה בלשכה שלא באשמתו, והשני- אירוע בו מחבלים ירו אל בניין הממשל בלשכה בה שהה במועד הירי.

              גם במקרה זה הוכר הקשר הסיבתי של גרימה.

36. לא למותר לציין כי קצין התגמולים הסתמך מלכתחילה בעניינו של נ.ד. על חוות דעתו של פרופ' קרסיק ממנה עולה כי קיימת אסכולה ברפואה המכירה בקשר סיבתי שבין דחק נפשי ובין התפרצות גרייבס ויתירה מכך, התפרצות הגרייבס הגבירה את הדרישה לאינסולין והביאה לחשיפתה וביטויה הקליני הגלוי של הסוכרת.

אולם קצין התגמולים לא הסתפק בחוות דעתו של פרופ' קרסיק וקיבל אף חוות דעת רפואית מפרופ' וייס.

ועדת הערעורים העדיפה את מסקנתו של פרופ' קרסיק על זו של פרופ' וייס וקבעה כי "קיימת אסכולה ברפואה המכירה בקשר סיבתי שבין דחק נפשי ובין התפרצות מחלת הגרייבס".

37. המשיב מבקש להסתמך על ע"נ 353/04 פלונית נ' קצין התגמולים (7.8.2007) אלא שבאותו עניין מדובר היה במחלת השימוטו שהיא מחלה שונה לחלוטין ויתירה מכך, באותו עניין היה ניסיון להשוות בין מחלת השימוטו לבין מחלת גרייבס, ניסיון שנדחה.

              לא ברור מה רצה המשיב ללמוד מפסק דין זה.

38. עוד הפנה המשיב לת"א 1476/03 גליקמן גרגורי נ' חיים קליין (8.12.2009), אלא ששם עסק בית המשפט בתביעת נזיקין ולא בתביעה להכרת זכות לקצין התגמולים ויתירה מכך, בית המשפט לא הכריע בשאלת קיומו של קשר משפטי בין סטרס למחלת גרייבס והאם קיימת אסכולה בעניין אלא קבע שהתאונה באותו עניין לא הגיעה לרמת הדחק שתוארה במאמרים שקבעו קשר סיבתי, חיים במדינה תחת המשטר הנאצי או חיים ביוגוסלביה לשעבר בעת מלחמת האזרחים.

39. לאחר ששבנו ובחנו את תנאי שירותה של המערערת, חוות הדעת של פרופ' וייס ופרופ' עקירוב ועדויותיהם בפנינו, את טענות הצדדים ואת התנהלות קצין התגמולים במקרים אחרים, אנו קובעים כי המערערת הוכיחה קיומו של קשר סיבתי רפואי.

40. לא נעלמה מעינינו הלכת קליג' (רע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין תגמולים (28.9.1995) לגבי קיומה של אסכולה רפואית לפיה:

"כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי  מכובד.

בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על ידי מחקרים..."

              וכן ברע"א 8373/96 רפאל מאיר נ' קצין התגמולים פ"ד נז(1) 931 נאמר:

"נדרש שהאסכולה תקבע כי קיים קשר סיבתי ברמה גבוהה של הסתברות (מתקבל מאוד על הדעת) בין הנסיבות המסוימות אליהן נחשף התובע במהלך שירותו לבין גרימתה או החמרתה של המחלה. היינו, שהאסכולה הרפואית תקבע כי "מתקבל מאוד על הדעת" שתנאי השירות גרמו למחלה או החמירו אותה."

אלא שמהתבטאויות נוספות בפסיקה עולה כי כוונת הפסיקה הינה להקל עם הנכים לעניין נטל ההוכחה וכי יש לפרש את חוקי הנכים לטובת הנכים [ע"א (מחוזי) 6280/05 גליה נודלמן נ' קצין התגמולים (8.9.2005)].

עוד יש לציין כי כאשר מדובר במחלה קונסטיטוציונלית שפרצה לראשונה בעת השירות והוכח קשר סיבתי לשירות, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות ולא רק הוחמרה על ידיו [ע"א 472/89 רוט נ' קצין התגמולים פ"ד מ"ה (5) 203].

41. בענייננו העדפנו את עדותו של פרופ' עקירוב, לפיה הדעה המקובלת ואין עליה מחלוקת היא כי קיים קשר בין סטרס לגרייבס. אלא שדעה זו מבוססת על מחקרים (רטרוספקטיבים ופרוספקטיבים) אך אין הוכחה לסיבתיות (causation) אלא מדובר בדעה המבוססת על הסתברות.

בחוות דעתו הוא מסביר כי:

"לא ניתן לקבוע בצורה משמעותית כי מדובר בקשר סיבתי, שכן (צ"ל: "אין" - ח.ט.) אפשרות מבחינה אתית לאשר מחקר התערבותי מסוג זה בבני אדם, שבו חושפים מראש אנשים לדחק על מנת לבחון את תגובתם המאוחרת, האם אכן תתפרץ אצלם מחלה בעקבות החשיפה לדחק".

42. למעשה אף פרופ' וייס אישר בחקירתו הנגדית כי היה מכיר בקשר סיבתי בין דחק לבין גרייבס על פי אותם קריטריונים בהם הוא מכיר בקשר בין דחק לבין מחלת סוכרת ודהיינו סכנה לחיים, לשלמות הגוף או הנפש.

פרופ' וייס אישר שהכיר בסוכרת אצל חיילת ששירתה ב- 8200 והיתה חשופה תוך עבודה מול המחשב לסכנת חיים של צוות מודיעיני באדמת אויב.

              פרופ' וייס ראה בכך סכנה אישית של החיילת.

מכאן שאף פרופ' וייס מכיר בקשר סיבתי בין סטרס נפשי להופעת מחלת גרייבס והמחלוקת הינה לגבי עוצמת או דרגת הדחק, אליו נתייחס בהמשך.

43. כאמור, הספרות הרפואית אינה מגדירה את עוצמת הדחק הנדרש לצורך הכרה בקשר, אלא שאף פרופ' עקירוב מסכים בחוות דעתו כי על מנת להעריך את הסיבתיות להתפתחות מחלת גרייבס על רקע דחק יש לקחת בחשבון את הקשר הזמני ואת דרגת הדחק.
44. מסקנת הביניים הינה כי המערערת הוכיחה ברמה הנדרשת קיומו של קשר סיבתי הגם שלא על דרך של causation בין דחק נפשי לבין הופעת גרייבס.

אשר לשאלה האם הדחק אותו הוכיחה די בו כדי להכיר בקשר זה, הרי ששאלה זו משיקה לשאלה האם הוכיחה המערערת קשר הסיבתי משפטי ולפיכך נדון בה בפרק זה.

45. אין חולק ואף המערערת מודה בכך כי המקרה שלפנינו שייך לקבוצה השלישית שבהלכת אביאן [דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אורית אביאן פ"ד נ"ו (5) 732], העוסקת בשאלת הקשר הסיבתי משפטי בין שירות צבאי לפרוץ מחלה קונסטיטוציונלית.

הסוג הראשון, בעל עוצמת הקשר הרבה ביותר, הוא אותם מקרים בהם המיוחדות והייחודיות של השירות בצבא הם שהביאו וגרמו לפגיעה בחייל המשרת, כמו פציעה בקרב.

הסוג השני אינו קשור בהכרח במיוחדות שבשירות הצבאי אך כולל אירועים חריגים ויוצאי דופן שאירעו לחייל במהלך שירותו ובקשר עם שירותו שבעקבותיהם פרצה בגופו מחלה קונסטיטוציונלית, כגון ריב קשה עם מפקד.

סוג המקרים השלישי בהמשך הסקלה נסב על מחלה קונסטיטוציונלית הפורצת בגופו של חייל במהלך השירות הצבאי אך בלא שכרוכה היא לא ביסוד "צבאי" ולא באירוע חריג ומיוחד. גם במקרים אלה לא בהכרח יישלל הקשר הסיבתי בין השירות למחלה.

על החייל הטוען לקשר סיבתי להוכיח ייחודיות צבאית לתנאי השירות. מדובר בתנאי אובייקטיבי הנתון לשיקולי מדיניות משפטית.

אין די בהצגת תחושת מתח כללית או לחץ סובייקטיבי, על החייל מוטל הנטל להוכיח "תנאי שירות ייחודיים" החורגים באופן ממשי מתנאי העבודה באזרחות.

46. יש לציין כי לא תמיד המבחן קל ליישום וכי בפסיקה מובאים מקרים שונים שההכרעה בהם אינה תמיד אחידה.

47. המשיב הפנה לפסיקה הדנה בחייל שלא היה יכול להתמודד עם המתחים של קורס קצינים ואף הודח מהקורס ונקבע כי הגם שהמתחים והלחצים עמם התמודד החייל נובעים מאירועים ייחודיים של השירות הצבאי, אך אין משמעו של דבר כי מדובר בלחצים ומתחים שאין להם מקבילים בחיי האזרחות (רע"א 8808/06 פלוני נ' קצין תגמולים; ע"א 140/08 אפיף נ' קצין תגמולים; רע"א 10241/09 שלומית פלג נ' קצין תגמולים).

לעומת זאת בע"ו 1752-11-23 פלוני נ' קצין תגמולים (21.12.2023) סיכם בית המשפט המחוזי מקרים בהם ראו בתי משפט וועדות ערעור נסיבות המקימות בחייל מתח ודאגה מעל ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחייו האזרחיים הרגילים, ועל רקע זה הכירו בהן כמגבשות קשר סיבתי משפטי בין פרוץ מחלה קונסטיטוציונלית אצל חייל לבין תנאי השירות:

              "בע"ו (חיפה) 45554-06-15 פלוני נ' קצין התגמולים [פורסם בנבו] (17.1.2016) הוכרו פחדים וחרדות המתפתחים אצל חייל בעת שמירה לבד בלילה בבסיס צבאי, כיוצרים קשר סיבתי משפטי להתפרצות מחלה קונסטיטוציונלית. בע"נ (שלום ב"ש) 42737-09-20 פלוני נ' קצין התגמולים [פורסם בנבו] (7.5.2023) הוכרו הצקות לחייל כיוצרות קשר סיבתי משפטי להתפרצות מחלת הסכיזופרניה. זאת עת החייל היה נתון בפחד כפול, מענישת מפקדיו ומהצקת החיילים בתנאי טירונות. בע"נ (שלום חיפה) 68058-02-22 פלונית נ' קצין תגמולים [פורסם בנבו] (8.1.2023) הוכרו לחצים שנחוו על ידי החיילת, כיוצרים קשר סיבתי משפטי להתפרצות מחלה קונסטיטוציונלית. הלחצים נבעו מהאופי המיוחד של השירות הצבאי, שכלל שהות הרחק מהבית; הרגשת הלחץ בעמידה בדרישות הטירונות והקורס; קושי אותו חוותה החיילת ביחס לתזונה בשים לב להיותה צמחונית מחד והמגבלות הכרוכות באופי והיקף התזונה בשירות הצבאי מאידך; ובצורך בביצוע שמירות ותורנות, על הכרוך בכך. בע"נ (שלום באר שבע) 52504-05-21 פלוני נ' קצין התגמולים [פורסם בנבו] (23.1.2022) הוכרו לחצים שנחוו על ידי חייל, כיוצרים קשר סיבתי משפטי להתפרצות הפרעה  קונברסיבית. שם דובר בחייל שהיה חולה (כאב גרון, שיעול, נזלת והקאות) ונאלץ לנסוע בתחבורה ציבורית במשך שעות רבות פעמיים, ואף התעלף במהלך הנסיעה. נקבע, כי התרחשות מעין זו אינה אופיינית לחיים האזרחיים, אלא דווקא לשירות הצבאי. שכן אילולא היה החייל נתון במסגרת צבאית לא היה לו כל קושי לפנות לטיפול רפואי בסמוך לביתו, והוא לא היה נאלץ להיטלטל במשך שעות רבות לבדו בדרכים ללא סיוע ובעודו חש ברע. בע"נ (שלום תל אביב) 680/98 פלוני נ' קצין התגמולים [פורסם בנבו] (3.7.2001) התקבלה טענת מתופף בלהקה צבאית כי "מערכת יחסים עכורה בין חברי הלהקה אשר התאפיינה בגילויי אלימות מילולית קשה, מתחים בין אישיים ואוירה חברתית עכורה" אליה "נקלע שלא בטובתו למעגל של סכסוכים, שנאה ועלבונות" גרמה להופעת סכיזופרניה.

              שהות לבד בלילה יכולה להתרחש גם בנסיבות אזרחיות; לחצים במסגרת קורס אקדמי קיימים גם בנסיבות אזרחיות; שעות נסיעה ארוכות בתחבורה ציבורית כשאדם אינו חש בטוב יכולות לקרות גם בנסיבות אזרחיות; מערכת יחסים עכורה בין חברי להקה יכולה להתקיים גם בנסיבות אזרחיות. הסיבה שנסיבות אלה הוכרו כקשורות "לייחודיות והמיוחדות של השירות" נובעת מהמעטפת הכללית של אדם שאינו בן חורין לקום וללכת כרצונו, לדאוג לעצמו לאוכל, טיפול רפואי, אמצעי היגיינה, או להתרחק התרחקות ממערכת יחסים עכורה; אדם התלוי באופן מובהק במפקדיו (שבענייננו נאמר שלא היו בסביבה כדי לספק מענה), ואשר ננזף באופן קשוח על ידי מי ששליטתו על חייו גדולה הרבה יותר מאשר מנהל של כל קורס לימודי באזרחות".

48. לטעמנו עמדה המערערת בענייננו בנטל להוכיח מבחינה אובייקטיבית ייחודיות ומיוחדות של השירות הצבאי שגרם לה לדחק ומתח, עם עליית המדרגה בחודשים אפריל 2017 ואוגוסט 2017.

49. מקובל עלינו כי מדובר במקרה גבולי שאינו מובהק אך מכלול הנסיבות הקונקרטיות מובילות למסקנה כי עלה בידי המערערת להוכיח ייחודיות של תנאי השירות שגרמו לפרוץ מחלת הגרייבס.

המערערת שירתה בתפקיד שלטענתה שלא נסתרה הוגדר כתפקיד מבצעי, מדובר היה בשעות משמרת ארוכות בבונקר מתחת לאדמה, עם מיעוט שעות שינה.

קיבלנו את דברי המערערת שהתפקיד כלל אחריות כבדה שלא היתה יכולה לפרט בתצהירה,  לרבות החשש מדברי מפקדיה שהזהירו אותה ביחד עם עמיתיה שמכיוון שהיא בתחילת "שרשרת המודיעין" כל טעות הכי קטנה גורמת לאובדן של כמויות מודיעין אדירות.            

המערערת לא ישנה בלילות לא רק בגלל מיעוט השעות שהועמדו לרשותה לשינה אלא בגלל מחשבות בלתי פוסקות שהדירו שינה מעיניה.

זאת ועוד, במהלך המתח היו כאמור שתי תקופות של עליית מדרגה, באפריל 2017 לקראת תום ההסמכה ובאוגוסט 2017, כאשר קיבלה מעבר לתפקידה הרגיל גם אחריות להדריך חיילים אחרים.

50. נדחית טענת המערערת כי יש להשוות את תנאי השירות שלה לחיילת מ- 8200 אשר בקשתה להכיר במחלת הסוכרת כנובעת מתנאי השירות אושרה על ידי פרופ' וייס מהטעם שהיתה חשופה לחשש לחיי חיילים במדינת אויב.

הגם שאין הנדון דומה לראיה, הוכיחה המערערת לטעמנו כי מדובר בתנאי שירות ייחודיים המקימים את הקשר הסיבתי משפטי.

51. נדחית טענת המשיב כי מדובר בתנאי שירות הדומים לתנאי עבודה של עובדי הייטק.

אין די בשעות עבודה מרובות ובלחץ להספיק משימות. תנאי השירות של המערערת התאפיינו מהייחודיות הצבאית ומגודל האחריות כמי שמשרתת ביחידת מודיעין נבחרת וכפי שנמסר לה, היא מצויה בתחתית "שרשרת המודיעין" ולפיכך כל טעות שלה גורמת לאובדן מודיעין אדיר.

52. הגם שכאמור, מדובר במקרה גבולי, התקיים בענייננו המבחן הסיבתי המשפטי הסובייקטיבי והאובייקטיבי, ויש לקבל את המערערת כפי שהיא על תכונותיה ועל הגנטיקה שקוננה בקרבה.

53. התוצאה היא שהערעור מתקבל ואנו קובעים כי הוכח קשר סיבתי בין שירותה הצבאי של המערערת לבין מחלת הגרייבס.

המשיב ישלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

ניתן היום,  ט"ו אב תשפ"ו, 29 יולי 2026, בהעדר הצדדים.

                                         ]     

                                                 _______________________              __________________

                                                 חנה טרכטינגוט, שופטת עמיתה                    פרופ' יעקב יהב

                                                                  יו"ר הוועדה                                           חבר ועדה