ז' נ' קצין התגמולים

ערעור על החלטת המשיב, אשר קבע כי כתוצאה מחבלה שאירעה ביום 1.12.1975 בשירותו הצבאי ועקב השירות, החמיר מצב אפו של המערער בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת.

1.המערער, בן 65 כיום, נולד בשנת 1952 והתגייס לשירות במשמר הגבול בחודש נובמבר 1970. לאחר שסיים שלוש שנות שירות סדיר בתפקיד נהג, המשיך בתפקיד זה בשירות קבע עד לשחרורו, בחודש יוני 1978.

ביום 20.8.1973 נפצע המערער בלחיו מפליטת כדור, ובגין פציעה זו הוא הגיש ביום 26.11.2009 בקשה להכרת בנכות שמיעתית לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: החוק). ביום 28.2.2012 קבעה ועדה רפואית מחוזית למערער 12% נכות על-חשבון השירות, בגין חבלה אקוסטית, ירידה בשמיעה וצלקת בלחי ימין. ערעורו לוועדה רפואית עליונה בגין קביעה זו נדחה ביום 29.11.2012.

2.כעבור חודש, ביום 26.12.2012 הגיש המערער למשיב בקשה נוספת לפי החוק, בגין פגיעה באפו, אשר לטענתו נגרמה 37 שנים לפני כן - בתאונת דרכים מיום 1.12.1975. תיעוד לאותה תאונה מצוי בסיכום חדר מיון בבית חולים "מאיר" (נ/4), בו צוין כי צילום גולגולת ואף גילה סדק בעצם האף.

3.ביום 5.6.2013, כחצי שנה לאחר הגשת הבקשה, פנה המערער לבדיקה אצל ד"ר סעב, רופא אף אוזן וגרון בקופת חולים לאומית, אשר מצא כי למערער סטייה במחיצת האף לימין עם מעבר אוויר חסום מימין, גיבנת גרמית עם סטייה בעצמות האף לשמאל (נ/6). המשיב הפנה את המערער לד"ר מרדכי הימלפרב, מומחה למחלות אף אוזן וגרון, אשר בדק אותו ביום 16.9.2013 ומצא כי הוא סובל מסטיית גשר האף לשמאל ומחיצת האף לימין, והקטנת מעבר האוויר דרך נחיר ימין. בחוות דעתו מיום 25.9.2013 ומיום 20.4.2014 התייחס המומחה מטעם המשיב לשני אירועים נוספים, בהם נגרמו למערער חבלות: האחד, ביום 28.12.2006 (להלן: חבלת 2006), והשני, ביום 2.4.2007 (להלן: חבלת 2007). המומחה ציין כי חבלת 2006 הינה הנפילה בה נפגע המערער בראשו ואיבד הכרה בעקבות נפילה, אושפז בבית החולים בנהריה וב-CT ראש שבוצע אובחן שבר באפו. בחבלת 2007 הוא נפגע מנפילה מכורסא על הרצפה, שגרמה ל"חבלה ונפיחות באף ובמצח", כמופיע בתיאור פציעה בטופס שירותי נט"ן ואמבולנסים - נ/1, ובתעודות האשפוז בבית החולים בנהריה מיום 2.4.2007, נ/2 - נ/3, בהן נכתב כי קיימים "שפשוף באף עם המטומה" ו"נפל על הרצפה, נחבל באפו ובמצח". בסיכום אשפוזו ביום 5.4.2007 צוין כי בבדיקת CT של ראש וצוואר "אין ממצא חבלתי מלבד שבר באף". מתיעוד זה הסיק ד"ר הימלפרב כי "אין אפשרות לקבוע באם השינויים במבנה האנטומי של האף הינם על רקע החבלה משנת 1975 או על רקע החבלה בשנת 2007. על כן, נראה לי לקשור את מחצית סבלו מן האף לאירוע משנת 1975 ומחצית לאירוע משנת 2007". על בסיס חוות הדעת הללו, החליט המשיב ביום 28.7.2014 להכיר בהחמרה במצב האף של המערער על חשבון השירות בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת. על החלטה זו הוגש ביום 2.10.2014 הערעור שבפנינו.

4.בכתב הערעור המתוקן נטען כי המערער לא נחבל באפו בשנת 2007, ולפיכך יש לקבוע כי הפגיעה באף נגרמה במלואה עקב החבלה משנת 1975. בא-כוח המערער הפנה לפרוטוקול מיום 1.7.2014 של ועדה רפואית מחוזית, אשר קבעה למערער 16.19 אחוזי נכות (וזאת בגין חבלה אקוסטית, ירידה בשמיעה, צלקת בלחי ושינוי בצורת האף החיצוני עם הפרעה בנשימה, כאשר מחצית הנכות באף נזקפה על חשבון השירות), בה צוין כי "כאשר לא הייתה חבלה באף באירוע זה (חבלת 2007 - א"ג), עפ"י דברי התובע וסיכום המחלה מהאשפוז הנדון, הממצא הרנטגני מבטא את הנזק שנגרם לתובע 30 שנה קודם לכן". לתמיכה בערעור הוגשה חוות דעת מיום 18.6.2015 של ד"ר גבריאל רוזן, מומחה למחלות אף אוזן וגרון, אשר קבע כי החבלה באף והשינויים במבנהו נובעים במלואם מתאונת הדרכים בשנת 1975. ד"ר רוזן ציין כי בעת אשפוזו של המערער בשנת 2006 לא הייתה כל עדות קלינית לפגיעה באפו, או לנפיחות או דימום אשר מוצאים במקרה של שבר טרי באף. הוא הדגיש כי בדיקת CT תראה שבר באף גם לאחר שנים רבות.

5.בכתב התשובה טענה באת-כוח המשיב כי התיעוד הרפואי בנוגע לחבלת 2007 מפריך את סברתו של המומחה מטעם המערער. לכתב התשובה צורפה חוות דעתו המשלימה מיום 28.8.2015 של ד"ר הימלפרב, בה נטען כי ככל הנראה התיעוד האמור לא עמד לנגד עיניו של המומחה מטעם המערער ולנגד עיניה של הוועדה הרפואית המחוזית. הוא אף הדגיש כי התלונה מיום 5.6.2013 (שהוגשה לאחר הגשת הבקשה להכרה בנכות) הינה התלונה היחידה של המערער בנוגע להפרעות נשימה דרך האף, וקבע כי "מחמת הספק באשר למידת ההשפעה של האירוע משנת 1975 עדיין נראה לי כי יש לחלק את הנכות בחלקים שווים בין האירוע משנת 1975 לבין זה משנת 2007".

6.לאחר שבישיבה ביום 17.3.2016 טען בא-כוחו (הקודם) של המערער כי בפני המומחה מטעמו לא עמד מלוא התיעוד הרפואי, ובאת-כוח המשיב הסכימה כי הוא יעיין במלוא החומר שהתקבל לידיה מבית החולים בנהריה, אמר בא-כוח המערער כי לאחר שיפנה למומחה מטעמו, הוא יודיע (תוך 30 יום) האם הוא עומד על הערעור. המערער החליף את בא-כוחו, ובא-כוחו החדש הגיש את חוות דעתו המשלימה מיום 28.9.2016 של ד"ר רוזן. בחוות דעת זו ציין מומחה המערער כי "אילו היה שבר באף גם בשנת 2006 היה צריך למצוא שני קווי שבר בצילום ה-CT כתוצאה משתי הפגיעות - ישנה וחדשה. כיוון שנמצא רק קו שבר אחד, הוא חייב להיות משנת 1975". בחוות דעת משלימה נוספת מיום 22.11.2006 של מומחה המשיב, ד"ר הימלפרב, הודגש כי ד"ר רוזן התעלם כליל מהתיעוד הרפואי הנוגע לחבלת 2007.

7.בחקירה הנגדית של המערער על תצהירו מיום 30.5.2016 (ת/1), בו ציין כי בחבלת 2007 נגרם לו שפשוף קל באף, הוא אמר כי בגין אותה חבלה הוא לא התלונן לגבי מצב האף, וכי לא נאמר לו שבדיקת CT הדגימה שבר טרי. בתשובה לשאלה, הוא לא מסר הסבר משכנע מדוע נמנע לאורך עשרות שנים מהגשת בקשה להכרה בנכות בנוגע למצב אפו, על אף שהגיש בקשה בנוגע לנכות שמיעתית.