פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

לפנינו ערעור המופנה כנגד החלטת המשיב מיום 6.1.2019 לדחות את תביעת המערער להכרה לפי חוקהנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים). בהחלטת הדחייה צוין, בין היתר, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי של המערער לבין הכאבים בירך ימין, וכי מבחינה אורתופדית לא קיימת נכות בירך ימין.

חרף האמור בהחלטת הדחייה, אין למעשה חולק כי תביעת ההכרה של המערער הוגשה ביחס לרגל ימין, ולא הוגבלה רק לירך ימין (ראו בין היתר עמ' 5 שורה 17 – עמ' 6 שורה 8 לפרוטוקול הדיון מיום 23.10.2022; ועוד ראו את טופס תביעת ההכרה בעמ' 2-1 לתיק הרפואי). זאת ועוד, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש על כך שהמערער סובל מ-CRPS (Complex Regional Pain Syndrome - תסמונת כאב אזורי) ברגלו הימנית; וכי השאלה המתעוררת במסגרת הערעור שלפנינו נוגעת לקיומו (או היעדרו) של קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המערער לבין מחלת ה-CRPS ברגל ימין.

רקע עובדתי והשתלשלות העניינים

המערער התגייס לשירות חובה בצה"ל ביום 25.7.2017, עם פרופיל 97, ושובץ כלוחם בחטיבת כפיר. כשבועיים לאחר הגיוס, המערער השתתף בגיבוש ליחידה מובחרת (או ליחידות מובחרות). הגיבוש התקיים בבסיס שונה מבסיס האם של חטיבת כפיר, שבו הוצב המערער בסמוך לאחר הגיוס. לטענת המערער, במסגרת הגיבוש התקיימו תחרויות ריצה (ספרינטים) שבוצעו על גבי משטח חצץ, ובמהלך אחת הריצות הוא נפל ונחבל בירך הימנית ובידיו. לדברי המערער, מדובר היה בנפילה פשוטה והוא התייחס אליה כאל אירוע מינורי (ראו עמ' 17 שורות 19-17; עמ' 19 שורות 30-28 לפרוטוקול הדיון מיום 23.10.2022). על פי הנטען, החבלה אירעה בשעות הערב; ומספר שעות לאחר מכן - כאשר החניכים בגיבוש "הוקפצו" (במהלך הלילה) - חש המערער כאב בירך, "[...] באותו המקום בו הרגשתי כאב כתוצאה מהנפילה [...]" (סעיף 9 לתצהיר המערער מיום 12.3.2019). המערער התקשה לבצע את הפעילות הפיזית הנדרשת, ובשלב מסוים הוא נבדק על ידי גורם רפואי ונפסל מהגיבוש. המערער חזר לבסיס האם, וכעבור כיומיים הופנה לחדר מיון. בהמשך הדרך אושפז המערער מספר פעמים, הן בבית חולים מאיר והן בבית החולים השיקומי רעות, ואובחן כסובל מ-CRPS.

היבט עובדתי נוסף אשר רלוונטי לענייננו נוגע לכך, שבסמוך לפני הגיוס המערער ערך טיול של כחודש ימים בהודו. המערער חזר לארץ מהטיול יומיים בלבד לפני מועד גיוסו. במהלך הטיול וכאשר הלך במדרון, המערער מעד, החליק ונחבל בירך הימנית. לעניין זה נפנה למסמך רפואי מחודש אוגוסט 2017, אשר במסגרתו צוין, תחת סעיף "הרחבת אנמנזה", כך: "מציין כי לפני הגיוס (לפני כחודש) היה בטיול בהודו, במהלך הטיול היה אירוע של חבלה לאזור ירך ימין לאחר שהחליק במדרון, המשיך לטייל והרגיש טוב בבוקר הגיבוש" (עמ' 264 לתיק הרפואי). יצוין כי במסגרת תצהירו מיום 12.3.2019, כמו גם במסגרת עדותו בפנינו, המערער חזר והדגיש כי המעידה בהודו הייתה קלה ומינורית (עמ' 9 לתצהיר; עמ' 9 שורות 26-13 לפרוטוקול הדיון מיום 23.10.2022). עוד נוסיף, כי במסגרת עדותו בפנינו המערער ציין שבמהלך הטיול בהודו נטל מגוון סמים (ובמילותיו, במענה לשאלה אלו סמים נטל: "פלוס מינוס הכל", ובהמשך: "עשיתי קצת אם די, קוק, גראס, ירוק, זהו בגדול"). המערער הוסיף והעיד כי הפסיק ליטול סמים כשבוע לפני חזרתו ארצה, וזאת בשל החשש כי רשויות הצבא יגלו את צריכת הסמים במסגרת בדיקות אשר יערכו לו (ראו עמ' 33 שורה 21 - עמ' 34 שורה 12 לפרוטוקול הדיון מיום 23.10.2022).

המערער הגיש את תביעת ההכרה מטעמו ביום 18.10.2017. ביום 19.10.2018 ניתנה חוות דעת על ידי מומחה בכירורגיה אורתופדית מטעם המשיב, ד"ר נחשון שזר, בה צוין בין היתר כי המערער סובל מ-CRPS, וכי יש להפנות את העניין למומחה ברפואת כאב לשם מתן חוות דעת. בעקבות כך, ביום 5.12.2018 ניתנה חוות דעת נוספת מטעם המשיב, הפעם על ידי מומחה בנוירולוגיה ובהפרעות תנועה, פרופ' אורן כהן. בחוות הדעת ציין המומחה, בין היתר, כי קיימת מחלוקת ביחס לשאלה האם המערער אכן סובל מ-CRPS. עוד ציין המומחה, כי גם אם נקבל את ההבחנה שלפיה המערער סובל מ-CRPS, לא ניתן יהיה לקבוע קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין התסמונת האמורה. כך, מאחר שמדובר בתסמונת המחייבת חבלה אשר גורמת להופעתה; ובשים לב לכך שאין בתיקו הרפואי של המערער עדות לקיומה של חבלה ברגל ימין במהלך השירות הצבאי. על רקע חוות הדעת האמורות, ביום 6.1.2019 דחה המשיב את תביעת ההכרה של המערער. כאמור לעיל, החלטת הדחייה האמורה היא מושא הערעור שלפנינו.