נפילת טיל בזמן השירות הצבאי הובילה להכרה בנכות נפשית

ההליך

מדובר בערעור על החלטת המשיב מיום 3.7.22 בה נדחתה בקשת המערער להכרת זכות נכה ביחס לתסמונת OCDבנימוק שעל בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניו ולרבות חוות הדעת של ד"ר רוזיצקי, לא היה קשר בין התסמונת האמורה לאירוע מ-12/2008.

לטענת המערער מחלתו הנפשית נגרמה או הוחמרה תוך כדי ועקב השירות בחודש 12/2008, בעוד שהמשיב חולק על כך כאמור בהחלטתו האמורה.

 המערער הסתמך בין השאר על תצהירו מיום 28.07.2020 (הוגש ביום 6.2.2023), וחוות דעת המומחה המשלימה של המומחה מטעמו ד"ר אריאל זילברשטיין מיום 23.4.23 , (צורפה לנימוקי הערעור, הוגשו ביום 21.5.23 ) והחומר העובדתי והרפואי שהוצג על ידיו.

השאלות העומדות לדיון הן: האם יש בחומר העובדתי והרפואי כדי להוכיח ברמה מאוד מתקבלת על הדעת שהתקיים קשר סיבתי רפואי עובדתי וקשר סיבתי משפטי בין מחלתו הנפשית הנטענת של המערער ובין האירועים בשירות.

הראיות

1. העובדות

   המערער אמר בתצהירו מיום 28.07.2020 (הוגש ביום 6.2.2023) שעם פרוץ מבצע עופרת יצוקה חווה מצוקה נפשית חריגה, כאשר רקטה נפלה בסמוך לבסיסו בנמל אשדוד הגיע למקום וחטף חרדה מפני דליפת חומרים במסוכנים בנמל בו שירת. לאחר אירוע זה, החמיר מצבו הנפשי באופן משמעותי, היה חרד, פחד להגיע לבסיס, הופיעו אצלו מחשבות של איבוד שליטה וחשש למגע עם חומרים פוספטיים חשש מקבל הרעלה, פחד מחומרים מסוכנים, פחד לשמוע אמבולנס, לא היה מסוגל לתפקד, מחשבותיו חזרו לאירוע הטיל. לאחר פגישתו עם קב"ן ביקש, להוריד את משימת השמירה, פסיכולוג אבחן אותו כנמצא במשבר, אובחן על ידי הפסיכיאטר ד"ר רזניק כבעל קווי אישיות המנעותית וסכיזואידית בעקבות נפילת הטיל, פחד להגיע לבסיס, הופיעו אצלו מחשבות של אבדן שליטה ופחד מחומרים פוספטיים והרעלה, פחד לשמוע אמבולנס, אי יכולת לתפקד ומחשבות על אירוע הטיל, פסיכולוג שאבחן אותו כמי שנמצא במשבר, אך לא פסיכוטי. בחודש מאי 2009 אובחן ע"י הפסיכיאטר ד"ר רזניק כבעל קווי אישיות המנעותיים וסכיזואידים, בהערכה מורחבת על אמו ואובחן כפסיכודינמי. ב-9/2009 התרשם ד"ר רזניק כי יש תהליך התחלה של מצב פסיכוטי, ובאבחון פסיכודיאגנוסטי היו מרכיבים של הפרעות חשיבה שחיזקו את הרושם שמדובר בהפרעה פסיכוטית פעילה. שוחרר מהצבא בשל הפרעת הסתגלות וב-2/2010 נבדק ע"י פסיכיאטר שהתרשם מהפרעת חרדה קלה, זמן מה לאחר מכן אובחן אצל פסיכיאטר כסובל מחרדה ו,OCD- במפגש עם קב"ן ניכר אצלו ליקוי בשיפוט חברתי, שוחרר מצה"ל בתאריך 24.11.2011 עם פרופיל 64. מצבו הנפשי הגיע למצב שהיה צריך טיפול נפשי כמעט כל יום. לאחר שחרורו המשיך בטיפולים פסיכולוגיים, חרדותיו התגברו, הופיעו אצלו מחשבות טורדניות, התקשה להחזיק מעמד במקום עבודה, אינו לומד, אינו מתפרנס ומטופל בציפרלקס וזיפרקסה. בשנה האחרונה היה בטיפול ומעקב פסיכיאטרי. המשיך בלימודים, עשה פרזנטציה, בפיזיקה ומתמטיקה וקיבל ציונים טובים. עבר לכיתה רגילה כי היה קשה לו באנגלית, הפערים הלכו וגדלו, היה בכיתת מופת מאוד תחרותית. בלימודים עשה מעט פחות אבל קיבל ציונים טובים, תעודת הבגרות שלו הייתה בממוצע גבוה. בעופרת יצוקה היה עושה שמירות ותורנויות במטבח ועבודות משרדיות, היו אז טילים והיה לחץ גדול. למרות הלחץ והחרדה הוא רצה להיות קרבי, למרות שלא הייתה כיפת ברזל. אמו ביקשה שישרת בתפקיד מנהלי. באבחון פסיכודיאגנוסטי היו מרכיבים של הפרעות חשיבה שחיזקו את הרושם שמדובר בהפרעה פסיכוטית פעילה. הוא שוחרר מהצבא בשל הפרעת הסתגלות וב-2/2010 נבדק ע"י פסיכיאטר שהתרשם מהפרעת חרדה קלה, ב-5/20109 אובחן אצל פסיכיאטר כסובל מחרדה וOCD-. במפגש עם קב"ן היה ניכר אצלו ליקוי בשיפוט חברתי אך אישרו לו לחזור לשירות, ולא הייתה אבחנה ברורה. אביו נפטר בגיל 13, הייתה לו תחושת אבל, היה מאוד קשור לאביו הקב"ן אמר שהיה בדיכאון אך לא היה מדובר בדיכאון ממש אלא "שביזות", כמו מצב לאחר דיכאון, כי דיכאון נמדד לאורך זמן, והוא הצליח להגיע לאחר תקופה של חודש חודשיים. בעופרת יצוקה היה עושה שמירות ותורנויות במטבח ועבודות משרדיות. בזמן עופרת יצוקה היו טילים והיה לחץ גדול. למרות הלחץ הוא רצה להיות קרבי למרות שהיה בחרדה. בזמן עופרת יצוקה היה לחץ גדול. הוא בא ממשפחה שכולה, אביו נפטר ואמו ביקשה שישרת בתפקיד מנהלי. כמוכן אמר שלאחר מות אביו הוא התבגר.

   בחקירתו הנגדית אישר המערער שאביו נפטר בגיל 13, והוא הרגיש תחושת אבל. הוא היה מאוד קשור לאביו, ואפילו אצל בניה עמית הקב"ן אמר שהיה בדיכאון אך לא היה מדובר בדיכאון ממש אלא ב"שביזות", כמו במצב לאחר דיכאון, כי דיכאון נמדד לאורך זמן והוא הצליח להגיע לאחר תקופה של חודש חודשיים. הוא המשיך בלימודים, עשה פרזנטציה, בפיזיקה ומתמטיקה וקיבל ציונים טובים. אישר שעבר לכיתה רגילה כי היה קשה לו באנגלית עוד לפני כן, והפערים הלכו וגדלו, וגם כיתת המופת מאוד תחרותית. המוטיבציה שלו לא ירדה ואפילו עלתה. בלימודים עשה מעט פחות אבל קיבל ציונים טובים והבגרות שלו הייתה בממוצע גבוה.

   במבצע עופרת יצוקה היה עושה בשמירות ותורנויות במטבח ובעבודות משרדיות, היו טילים והיה לחץ גדול. למרות הלחץ והחרדה שהייתה לו, הוא רצה להיות קרבי למרות שהיה בחרדה. בזמן מבצע עופרת יצוקה היה לחץ גדול ולא הייתה כיפת ברזל. הוא בא ממשפחה שכולה, אביו נפטר ואמו ביקשה שישרת בתפקיד מנהלי. כמוכן אמר שלאחר מות אביו הוא התבגר.

    

2. חוות דעת המומחים

   המומחה מטעם המערער, ד"ר אריאל זילברשטיין, כתב בחוות דעתו (צורפה לנימוקי הערעור שהוגשו ביום 6.2.2023) שהמערער התגייס לשירות מתוך בריאות נפשית ופיזית שלמה, נקבע לו פרופיל 97, היה מיועד לשירות קרבי, אך הואיל והיה בן למשפחה שכולה עבר טירונות כלל צה"לית, ולאחר הטירונות שובץ בחיל הים בבסיס אשדוד כעוזר קצין אג"ם ובשל קשייו בעבודות מחשב עבר לשרת בביטחון מידע. מספר שבועות לאחר מכן פרץ מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה, ביום הראשון למבצע נורו רקטות רבות לאזור אשדוד. המערער חש מתח נפשי רב סביב האזעקות הרבות שנשמעו, חש בסכנת חיים ממשית. ביום הראשון למבצע נפלה רקטה סמוך לבסיס בו שירת המערער באשדוד. לאחר ששמע קול נפץ גדול ונאמר לו שיש חשש לדליפת חומרים מסוכנים בנמל. המערער חש פניקה, כשנאמר לו שיש חשד לדליפת חומרים מסוכנים בנמל, והוא מיהר לשטוף את ידיו ופניו. מאותו יום חל שינוי במצבו הנפשי, נפגש עם הקב"ן ועם הפסיכיאטר הצבאי ולבסוף שוחרר זמנית לשנה. בתום זמניות הפרופיל הועלה הפרופיל וחזר לשירות.

   עם שובו המשיך לסבול ממצוקה נפשית רבה, המשיך בפגישות ברה"ן ופניות בשאלות שונות, כמו אם יש דברים מסוכנים ופנה למפקדו בשאלות חוזרות- האם יש דברים מסוכנים בנמל, האם ידוע לו על דליפת חומר מסוכן, עד לשחרורו עם פרופיל 21.

   מאז פרוץ ההפרעה הנפשית הוא ממשיך לסבול ממצוקה רבה ומתמשכת, חש חרדה תמידית, בעיקר מפני דברים מסוכנים נועל עצמו וזורק את המפתח ומאבד שליטה, פנה לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, נוטל תרופות, ומזה שש שנים מטופל על ידי עו"ס.

   בתאריך 27.12.08 עם פרוץ מבצע עופרת יצוקה חווה מצוקה נפשית חריגה כאשר נפלה רקטה בסמוך לבסיסו בנמל האזרחי, הגיע למקום ונתקף חרדה מפני דלפת חומרים מסוכנים בעקבות נפילת הרקטה, והופנה לקב"ן, שציין ביום 28.1.09 שהוא מאוד בולט בחוסר התובנה שלו לסיטואציה הטיפולית וחוסר קוהרנטיות, ולמרות הסימנים הברורים להפרעה נפשית, לא הופנה לבדיקה פסיכיאטרית דחופה. רק כחודש לאחר הפניה לקב"ן, נבדק על ידי הפסיכיאטר הצבאי, ד"ר רזניק בתאריך 2.2.09 שהתרשם שיש לו הפרעות בחשיבה, ויש לו חשד להפרעת אישיות סכיזוטיפלית, ולמרות ממצאיו החמורים לא הציע טיפול תרופתי כפי שהתבקש. ד"ר רזניק סיכם שבולטים אצלו סימנים להפרעות חשיבה עם מרכיבים פסיכוטיים נוספים.

   הפסיכיאטר ד"ר קניאז'נסקי התרשם שהוא סובל מהפרעת חרדה  obsessive compulsive disorder - OCD לאורך השנים אובחן כסובל מהפרעה טורדנית ולעתים כסובל מסכיזופרניה בהתאם לקריטריונים של 5 DSM.

   ד"ר זילברשטיין דוחה את סברתו של ד"ר רוזיצקי שהמערער יצא למקום נפילת התיק בשל סקרנות על מנת לעזור, לדעתו האווירה הכללית של מלחמה שהייתה שם עם אזעקות והשמירות שהמערער היה צריך לבצע והאפשרות שהוא כמעט נפגע מעוררים בהלה ופחד. המערער פנה לראשונה לקב"ן רק לאחר נפילת הטיל ואירוע נפילת הטיל מוזכר במפגש זה, תלונותיו היו מבולבלות וסותרות ומאפיינות התמודדות עם מצב של סטרס כפי שחווה, הסקרנות שלו להגיע למקום מבטאת בין היתר את חוסר המותאמות בהתנהלותו וכי לא היה מחובר ומאוד דיסוציאטיבי עקב האירוע החריג של נפילת הטיל שחלווה. לדעתו אין ספק שישנה התעצמות סימפטומים חרדתיים ואף התפתחות של OCD.

   לסיכום הוא קובע:

   "1. XXX (המערער) לוקה במחלת הסכיזופרניה, עם פגיעה קשה בתפקוד החברתי, רגשי 

   ותעסוקתי.

   2.קיים קשר גרימה, ישיר וברור, בין מצבו הנפשי כיום לבין אירוע נפילת הטיל שחווה במהלך

   שירותו הצבאי.

   ד"ר אהוד רוזיצקי הגיש חוות דעת מטעם המשיב מיום 4.4.22 , נספח 2 (הוגשה ביום 21.5.23)

   לדבריו, המערער טען להפרעה ונכות נפשית בעקבות אירוע נפילת טיל במהלך מבצע עופרת יצוקה. בהיותו בגיל 13 נפטר אביו מאירוע מוחי ובתגובה לכך היה בטיפול תמיכתי. הוא התגבר על כך במהלך חייו והוא חווה תגובות דיכאון עם השפעה משמעותית של האירוע. כמו כן, בן זוגה של אחותו נרצח בנסיבות פליליות ואחותו נשארה בבית האם עם ילד היפראקטיבי והדבר השפיע עליו.

   הוא גויס עם פרופיל 97 אך לאור מות אביו והמצב המשפחתי הוא גויס לשירות עורפי מוגן.

   לדבריו, במהלך מבצע עופרת יצוקה חלה החמרה במצבו הנפשי בעקבות נפילת טיל בבסיס, כאשר לדבריו הטיל נחת במרחק ניכר ממנו מחוץ לגבולות הבסיס ולא היו כלל נפגעים. המערער ציין בפניו כי התנדב לסייע לצוות לאחר נפילת הטיל. הוא אמר כי לאחר האירוע החל לחשוש ממגע עם חומרים מסוכנים וסבל מחרדות. המערער פנה לראשונה לבדיקת קב"ן ביום 8.1.2009 והתלונן על השמירות שמרחיקות אותו מהבית ומנועות ממנו לעזור לאמו, ודווקא באותה הפגישה הביע רצונו להיות לוחם אך הבין כי אינו מסוגל להתרחק מאמו. המערער המשיך במעקב וטיפול בבריאות נפש בבסיס, והתברר כי אירוע הדחק המרכזי היה אירוע פריצה לבית האם, וכמו כן עלתה מצוקה משפחתית בשל בן האחות. בהמשך המעקב המערער הדגים הפרעות חשיבה והוצא באופן זמני מהשירות למשך כשנה עם פרופיל 24. לאחר מכן חזר לשירות והשלים אותו. באותה תקופה אובחן כסובל מהפרעות חרדה וOCD- על רקע מות אביו. לאחר סיום השירות הוא לא הצליח להשתלב בעבודות, התקשה ביצירת קשרים חברתיים וזוגיים. כיום עדיין סובל מקשיים תעסוקתיים, חברתיים וזוגיים, ונמצא בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי סדיר. בבדיקתו היה רושם של מחשבות טורדניות אובססיביות ללא תסמינים פסיכוטיים וללא הפרעתPTSD אך דפוסי התגובות לא היו בשלים עם בוחן מציאות ותובנה תקינים.

    

   העד יבגני ליפשיץ (הוגש ביום 7.1.24) שימש כקצין ביטחון מידע בבסיס הימי באשדוד בעת שהמערער שימש כמש"ק ביטחון ימי בבסיס תחת פיקודו. לדבריו, בדצמבר 2008 במהלך מבצע עופרת יצוקה הייתה נפילת טיל באזור הנמל באשדוד בשטח האזרחי המופרד מהשטח הימי בנמל. המערער יצא למקום האירוע על דעתו או על דעת המפקד התורן בלי שנתבקש לכך. לא ידוע לו על הסטטוס של המערער באותו ערב. המערער הופנה לטיפול רפואי רק לאחר האירוע ולא מידית.

    

דיון

1.הקשר הסיבתי העובדתי הרפואי

עדות המערער האמורה לעיל נראית לנו סבירה ומהימנה והיא נתמכת בתיעוד הרפואי ובחוות דעת המומחים כמפורט להלן.

מחוות דעתו של המומחה מטעם המערער, ד"ר אריאל זילברשטיין, עולה שהמערער לא סבל מהפרעה נפשית טרם גיוסו. תקופה קצרה לאחר מות אביו, חווה חרדה לבריאות נפגש עם יועץ בית הספר, ללא טיפול פסיכיאטרי. אכן הוא הופנה לנוירולוג עקב בעיות שונות כאמור בחוות דעת המומחה מטעם המערער, אך לדבריו לא ניתן לקבוע על פי תיעוד שסבל מבעיות נפשיות. תפקודו מבחינה חברתית ולימודית היה תקין עד לכיתה י', ב-14.8.08 התגייס לצה"ל, גם הם לא מצאו בעיה רפואית טרם גיוסו.

מהתיעוד ומדברי המערער עולה כי עם פרוץ מבצע עופרת יצוקה חווה מצוקה נפשית חריגה. המערער שרת בחיל הים ביחידה באשדוד כעוזר קצים אג"ם, ביום הראשון למבצע נורו רקטות רבות לאזור אשדוד, כאשר רקטה נפלה בסמוך לבסיסו, הגיע למקום וחטף חרדה מפני דליפת חומרים במסוכנים בנמל, ובאותו יום ונקבע לו פרופיל 97. ב-27.12.08. פנה למפקדו במצוקה נפשית, והופנה לקב"ן. ב-11.1.09 ציין הקב"ן שהמערער רצה לעזור, בהמשך אמר שאין לו סדר בראש, והתרשם שהוא מסתיר מצוקה על רקע משפחתי, והוא מתקשה להשיב לכל שאלה ובולט חוסר התובנה שלו לסיטואציה הטיפולית וחוסר מותאמות בהתנהגותו, ולמרות הסימנים הברורים להפרעה נפשית קשה, המצוינים על ידי הקב"ן, לא הופנה לבדיקה פסיכיאטרית דחופה. רק כחודש לאחר מכן נבדק על ידי הפסיכיאטר הצבאי. בהמשך ציין אותו פסיכיאטר שעלה חשד להתפתחות הליך זחלני שתחילתו טרם ברור, התנהגויות אלו הלכו והחמירו ובולטים סימנים להפרעות חשיבה. לדברי מפקדו, התפוקה בעבודתו נמוכה, לא תמיד מרוכז במה שהוא מתבקש לעשות, והוא מתרשם שישנן הפרעות בחשיבה, ויש חשד להפרעת אישיות סכיזופרנית עם רופפות חלקית של שיפוט חברתי.

לא ברור למומחה מטעם המשיב איך הגיע אותו פסיכיאטר למסקנה הנ"ל, הואיל והפרעה סכיזוטיפלית הינה הפרעה רציפה המתחילה בגיל ההתבגרות ולא מתאימה להפרעה חריפה כפי שסבל המערער, ולמרות זאת לא הציע לו אותו פסיכיאטר טיפול תרופתי, כפי שהיה מתבקש לדעתו.

ב-12.7.09 ציין ד"ר רזניק שהתנהגותו הלכה והחמירה, היו רמזים למחשבות שווא וביזריות, מרכיבים פסיכוטיים נוספים, דלות אפקט וחשיבה, חשד להפרעה פסיכוטית פעילה, או הליך פסיכוטי זחלני, ב-5.8.09 ציין שיש התדרדרות במצבו הנפשי, בלבול ובעיות ריכוז הולכות ומחמירות, שיפוט לקוי ותובנה חלקית למצבו, מצב רוח לא תואם, אפקט אופורי עם חיוך לא תואם, עומס מחשבות, והמליץ על שחרור מצה"ל. עם פרופיל 24.

בסיכום, לאחר המשך הסקירה, סבר ד"ר זילברשטיין שהמערער לוקה במחלת הסכיזופרניה ובהפרעת OCD עם פגיעה קשה בתפקוד חברתי רגשי ותעסוקתי, ויש קשר גרימה ישיר וברור בין מצבו הנפשי ובין אירוע נפילת הטיל שחווה במהלך שירותו הצבאי.

בחקירתו הנגדית החל בעמ' 18 לפרוטוקול, נאמר לו שהוא אבחן אותו כסובל גם מ-OCD וגם בסכיזופרניה וב-15.5.19 כותבת רופאה פסיכיאטרית שהיא מתרשמת ממחשבות שווא. בתשובה לכך אמר שהוא התרשם שהוא סובל מסכיזופרניה ויש לו סימפטומים אובססיביים כחלק ממחלת הסכיזופרניה והוסיף שסימפטום אובססיבי אינו ייחודי רק ל-.OCD כשהציגו לו מסמך 134, 184 ,או 194 מהתיק הרפואי ומסמך נוסף לפיו יש לו חוסר ריכוז, צחוקים לא תואמים ובעיות בתנועות העיניים, אמר שאז לא היה בטיפול, ובהמשך, בעקבות אבחון, אמר שזה מכתב שהוא מניח שנעשה בעקבות אבחון, אבל במכתב הזה לא הייתה שום אבחנה, אלא מכתב שנעשה בעקבות אבחון, וצריך לשאול את הפסיכולוגית שכתבה בקשר לכך (עמ' 19).

כשנאמר לו שהוא אישר שהוא אמר שכולם אמרו שהיה לו OCD, אמר שהוא לא מסכים עם הקביעה . הוא התרשם שהוא סובל מסכיזופרניה ויש לו סימפטומים אובססיביים כחלק ממחלת הסכיזופרניה, כאשר סימפטום אובססיבי אינו ייחודי רק ל-OCD. במכתב של ד"ר רזניק נכתב שהוא התרשם שיש הפרעת אישיות סכיזוטיפלית ואבחנה אחרת, ולו הייתה מציינת איפה נמצא המכתב ניתן היה לראות אותו. ד"ר רזניק גם מעלה חשד לתהליך זחלני סכיזופרני וחשד להפרעה פסיכוטית פעילה, אך אינו מסכים לכך שיש לו OCD, וכן שגם הפסיכיאטרית ד"ר ויינטראוב כותבת ב-15.5.19 שהיא מתרשמת ממחשבת שווא ושיש רושם לתהליך סכיזופרני. בסוף עדותו אמר:

"אני מסכים שכמו שקבעתי בחוות הדעת הזאת האירוע של נפילת הטיל והמצב הביטחוני: אזעקות סטרס, צורך לעשות שמירות בזמן שהוא מרגיש חשוף לטילים זה היה באירוע הסטרסוגני שבסמיכות אליו גם התפרצה הפרעה נפשית, שכל התכנים לאחר מכן האובססיביים שהם חלק אבל לא מ-OCD אלא מסכיזופרניה קשורים בתוכן לאותם תכנים שקרו באותו יום של חשד לדליפת חומרים אז גם תוכן של ההפרעה הנפשית שנמשכת באופן כבר כרוני שנים רבות מאז 2009 קשור לאותו אירוע ולא קשור לפטירה של אדם קרוב אלא לשינוי מכיתת מופת לכיתה רגילה. כל הסימפטומים האובססיביים של פחד להיות מורעל או שהוא יינזק מאיזשהו חומר או להזיק לעצמו דרך חומרי ניקוי וחומרים אחרים שמתקשרים עם דליפת החומרים, ולא סביר באופן קיצוני לחשוב שאירועים שקרו שנים רבות קודם לכן ולא השפיעו בשום דבר על תפקודו היום יומי פתאום יגרמו או יהיה לזה משקל משמעותי בהתפרצות הפרעה נפשית שקרתה בזמן סטרס קיצוני במלחמה". פר' עמ' 23-25).

ביחס לדבריה של ד"ר אילנה ויינטראוב, הוא מסכים כי המערער סובל מהפרעת OCD וגם מהפרעת חרדה, אך אינו מסכים עם הקשר של אירוע נפילת הטיל לכך שכן מדובר באירוע מינורי ביותר ולא הייתה מעורבת בו סכנת חיים. כמו כן אינו מסכים עם כך שסובל ממחלת סכיזופרניה וכן עם עמדתה שהפרעת ה -OCD אינה קשורה למות האב, ואינו מקבל את חוות דעתה.

ביחס למסקנתו האמורה של ד"ר רוזיצקי נראה לנו שלאחר שהוא הסכים שהמערער סובל מהפרעת OCD ומהפרעת חרדה ואי הסכמתו לחוות הדעת של המומחה מטעם המערער הייתה שמדובר באירוע מינורי ביותר ולא הייתה מעורבת בו סכנת חיים, נראה לנו שיש להעדיף את מסקנתה של ד"ר אילנה ויינטראוב, שכן המחלוקת ביניהם אינה מתייחסת לעצם האבחנה המקצועית- שהמערער סבל או לא סבל מ-OCD, אלא ביחס לטיב השפעת האירוע של נפילת הטיל, ובקשר לכך נראה לנו שיש להעדיף את מסקנתה של ד"ר ויינטראוב, לאחר שאנו מקבלים את עדותו של המערער שבעיניו כמי שסבל ממחלת OCD ובעיות נפשיות אחרות, לא היה אירוע נפילת הטיל אירוע מינורי, וגם מבחינה אובייקטיבית לא נראה לנו שמדובר באירוע מינורי, ובעניין זה אנו מעדיפים את עמדתה של ד"ר ויינטראוב, ושל המומחה מטעם המערער ד"ר אריאל זילברשטיין. מדובר היה באירוע מסוכן. ב-12.7.09 בשל העובדה בשל הקרבה בין מקום נפילת הטיל ובין הבסיס הימי בשים לב למצבו של המערער, ד"ר רזניק העלה חשד להפרעה פסיכוטית פעילה או הליך פסיכוטי זחלני.

 לאור האמור נראה לנו שיש לאמץ את המסקנה של ד"ר זילברשטיין ושל ד"ר ויינרטראוב ואחרים, שנראות לנו סבירות ומותאמות לטיב האירוע העובדתי לפיהם, המערער לקה במחלות הסכיזופרניה ובהפרעת OCD עם פגיעה קשה בתפקוד חברתי רגשי ותעסוקתי המהוות נכות לפי חוק הנכים(תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 [נוסח חדש] (להלן-חוק הנכים), ויש קשר סיבתי רפואי עובדתי של גרימה בין המחלות הנפשיות הנ"ל המהוות נכות לפי חוק הנכים ובין אירוע נפילת הטיל שחווה במהלך שירותו הצבאי כמפורט לעיל.

2.הקשר הסיבתי המשפטי

ביחס לקשר הסיבתי המשפטי, מקרה זה הינו בעל זיקה הדוקה ומובהקת לשירות הצבאי והביטחוני בכך שהדבר מתרחש בטיל שנופל בעיצומו של מבצע צבאי עופרת יצוקה בסמוך לבסיס בו שירת המערער על רקע כל בעיותיו הנפשיות והחרדות של המערער כמפורט לעיל, כאשר אירועי הדחק קשורים במישרין לפעילותו בשטח, במקום של שרות צבאי בעיצומו של מבצע צבאי בעל אופי מלחמתי, בו החייל אינו בוחר את מקום שהייתו ביחידה בה שוהה בסמוך למקום בו נפל הטיל, במהלך מבצע צבאי , בשילוב עם טיב ההפרעה הנפשית הקשורה לחרדות ומחשבות שווא הכרוכות בתחושה ממשית מוגברת של מצב מסוכנות, בקרבה למקום נפילת הטיל לבסיס בו שהה המערער, סמיכות הזמנים לעיתוי של המבצע עופרת יצוקה ויתר הנסיבות מצביעים על מיוחדות וחריגות האירוע כאירוע בעל זיקה הדוקה לשירות הצבאי בעיצומה של פעילות מלחמתית המקיימת זיקה הדוקה ביותר לפעילות הצבאית. בכך יש כדי לקיים ברמת הסתברות גבוהה את הקשר הסיבתי המשפטי של הנכות הנפשית שנגרמה למערער תוך כדי ועקב אירוע חריג ומיוחד בשירות הצבאי.

ד"ר רוזיצקי הסכים לדבריה של ד"ר אילנה ויינטראוב, כי המערער סובל מהפרעת OCD וגם מהפרעת חרדה, אך לא הסכים לקשר הסיבתי של אירוע נפילת הטיל לכך וטען שמדובר באירוע מינורי ביותר שלא הייתה מעורבת בו סכנת חיים. כמו כן לא הסכים לכך שהוא סבל ממחלת סכיזופרניה וכן עם עמדתה שהפרעת ה -OCD אינה קשורה למות האב,.

ביחס למסקנתו האמורה של ד"ר רוזיצקי, שהוא הסכים שהמערער סובל מהפרעת OCD ומהפרעת חרדה ואי הסכמתו לחוות הדעת של המומה מטעם המערער הייתה שמדובר באירוע מינורי ביותר ולא הייתה מעורבת בו סכנת חיים, נראה לנו שיש להעדיף את מסקנתה של ד"ר אילנה ויינטראוב, שכן המחלוקת ביניהם אינה מתייחסת לעצם האבחנה המקצועית - שהמערער סבל או לא סבל מ-OCD, אלא ביחס לטיב השפעת האירוע של נפילת הטיל, ובקשר לכך נראה לנו שיש להעדיף את מסקנתה של ד"ר ויינטראוב, לאחר שאנו מקבלים את עדותו של המערער שבעיניו כמי שסבל ממחלת OCD ובעיות נפשיות אחרות, לא היה אירוע נפילת הטיל אירוע מינורי, וגם מבחינה אובייקטיבית לא נראה לנו שמדובר באירוע מינורי, ובעניין זה אנו מעדיפים את עמדתה של ד"ר ויינטראוב, ושל המומחה מטעם המערער ד"ר אריאל זילברשטיין שמדובר היה באירוע מסוכן.

ד.הכרעה

לאור האמור אנו קובעים כי הוכח ברמה מאוד מתקבלת על הדעת כנדרש שהתקיים הקשר הסיבתי הרפואי העובדתי שעל המשיב, ולאור זאת אנו מורים שיש להכיר בנכותו של המערער בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 [נוסח חדש), ואנו מורים למשיב לעשות כן, החל ביום כי 21.1.2000, ומחייבים את המשיב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

ניתן היום א בניסן תשפ"ה , 30במרץ 2025 בהעדר הצדדים.

ברוך אזולאי , יו"ר הוועדה ד"ר נתנאל עמרן מר יאיר כפיר

 שופט בימ"ש מחוזי  חבר וועדה חבר וועדה

 בכיר בדימוס