י.י נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ביום 12.5.2013 דחה המשיב את בקשתו של המערער להכרת זכות כנכה, בקובעו כי "בהסתמך על תוצאות הבדיקות ומן הנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מיום 10.3.2013, לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין המצב הנפשי , ממנו הינך סובל, לבין האירוע משנת 1988 ו/או לתנאי שירותך כמשמעו בסעיף 1 לחוק" הנכים תגמולים ושיקום התשי"ט-1959 (להלן: החוק).

מהי מחלת הנפש הימנה סובל המערער? והאם הוכיח המערער קשר סיבתי בין תנאי שירותו, לרבות האירוע משנת 1988, לבין מחלת הנפש בה לקה? אלה השאלות העומדות להכרעה לפנינו ובהן נדון בפסק דין זה.

ב.כתב הערעור:

בכתב הערעור טוען המערער כי מחלתו נגרמה, למצער הוחמרה, בזמן ועקב שירותו הצבאי.

את כתב הערעור תמך המערער בתצהירו, בתצהיר אמו ובהצהרתו של מכרו, מר דניאל ק.וכן בחוות דעתו של הפסיכיאטר פרופ' עמיחי לוי.

לטענת המערער חווה מספר אירועי דחק צבאיים טראומתיים ביותר במהלך שירותו בלבנון ובשטחים המוחזקים.

עוד טוען המערער כי המשיב לא התייחס למצבו של המערער עובר לגיוסו, כי חוות דעתו של הפסיכיאטר מטעמו של המשיב אינה מבוססת כדבעי וכי הוכח ששירותו הצבאי הוביל למצב פוסט טראומתי ממנו הוא סובל עד עצם היום הזה.

ג.כתב התשובה:

בכתב התשובה טוען המשיב כי אין כל קשר בין מחלתו של המערער לבין שירותו הצבאי לפני 26 שנה וכי מחלתו פרצה עקב שימוש בסמים שהחל עוד קודם שירותו הצבאי ו/או גורמים אישיותיים ו/או סביבתיים (תנאי חיים קשים) ו/או גנטיים ו/או משפחתיים (אביו ואחיו של המערער סבלו/סובלים מהפרעות חרדה ודיכאון) ו/או אחרים אשר בינם לבין השירות הצבאי אין ולא כלום.