ע"נ 34632-07-14 ג.א.ר. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.בפנינו בקשה לסילוק הערעור על הסף מטעמי התיישנות.

2.המערער נולד בלבנון ביום 17.9.1965 ושרת בצד"ל החל משנת 1982 ועד לחודש מאי 2000, מועד נסיגת צה"ל מדרום לבנון ופירוק צד"ל.

ביום 30.3.1985, במסגרת שירותו בצד"ל, היה המערער מעורב באירוע היתקלות עם מחבלים, במהלכה נפצע מפגיעת כדור בשוק רגל שמאל. פגיעתו האורתופדית הוכרה ונקבעה לו נכות בשיעור משוקלל של 28%.

3.ביום 5.11.2013 הגיש המערער בקשה להכרה בזכות, בגין פגימה נטענת בשמיעה וטנטון. בתצהירו מיום 10.10.2013 טען המערער, כי הפגימה בשמיעה נגרמה עקב חשיפתו לרעשי ירי ופיצוצים במהלך כל שירותו בצד"ל, ובאופן ספציפי מרעשי הירי בתקרית ההיתקלות בה נפצע ברגלו, ביום 30.3.1985.

4.בהחלטתו מיום 3.7.2014 דחה המשיב בקשת המערער, מחמת היעדר קשר בין תנאי השירות לפגימה הנטענת. המשיב לא העלה בהחלטתו טענה בדבר התיישנות התביעה. המערער הגיש ערעור על ההחלטה הנ"ל.

5.המשיב הגיש בקשה לדחיית הערעור על הסף מטעמי התיישנות. לטענתו, בהתאם לסעיף 32(א) לחוק הנכים, הזכות להגיש בקשה להכרה בזכות מתיישנת מתום 3 שנים מיום שחרור הנכה משירותו הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכות הנטענת. המשיב עמד על כך ששירותו הצבאי של המערער הסתיים לכל המאוחר בחודש מאי 2000, עם נסיגת ישראל מדרום לבנון ופירוק צד"ל. לכן, ככל שטענת המערער היא, כי הפגימה בשמיעה נובעת מתנאי שירותו בצד"ל שכללו לטענתו חשיפה לרעשי ירי, הרי שתביעתו התיישנה זה מכבר. עוד טען המערער, כי ככל שטענת המערער היא, כי הפגימה בשמיעה נגרמה במהלך אירוע ההיתקלות ביום 30.3.1985, ועל כן הינה "חבלה רשומה" כמשמעותה בסעיף 32א לחוק הנכים, הרי שהמערער לא הציג כל אסמכתא כי הפגימה הנטענת בשמיעה נרשמה בסמוך ליום האירוע שגרם לה, אם ברשומות צה"ל ואם ברשומות אחרות המתנהלות על ידי המדינה או על ידי מוסד ציבורי שאושר על ידי משרד הביטחון. עוד נטען, כי ברישומים הרפואיים אין כל אזכור לכך שבאותו אירוע היתקלות מיום 31.3.1985 נגרמה למערער חבלה כלשהי בשמיעה. המשיב הפנה בעניין זה למבחן המשולש שנקבע בע"א 203/85 בן ארי נגד קצין התגמולים, פ"ד מא(4) 113). בנוסף, הפנה המשיב לע"א 3368/93 ונטורה נגד בולוטין, פ"ד נ(4) 452, במסגרתו נקבע, כי החבלה הרשומה, משמעה הפגיעה - הנזק ולא הארוע שגרם לה. המשיב טען, כי במקרה הנדון לא קיים כל רישום אודות נזק שמיעה בסמוך לארוע משנת 1985 ולכן, לא קמה הסמכות להאריך את תקופת ההתיישנות.

6.עוד טען המשיב, כי בהקבלה שבין טענת ההתיישנות לפי חוק הנכים לטענת ההתיישנות בהליך האזרחי רגיל, שם טענת ההתיישנות הינה דיונית במהותה, הרי שלפי סעיף 32 לחוק הנכים מדובר בטענה מהותית היורדת לשורש סמכות המשיב לקבל את תביעת המערער. עוד נטען, כי ניתן להעלות את טענת ההתיישנות בכל שלב של הדיון, גם אם לא נטענה בהחלטת קצין התגמולים (המשיב הסתמך בעניין זה על פסק הדין שניתן בע"א 446/77 בירנצוויג נגד קצין התגמולים, פ"ד ל"ב (1) 290).

7.המערער טען בתגובתו, כי שירותו בצד"ל היה ארוך וממושך ומלווה באירועים מבצעיים רבים, היתקלויות עם מחבלים, חשיפה למטעני צד, חשיפה לרעשים, ירי נק"ל באימונים ובמטווחים, ירי תותחים ונסיעות ארוכות בנגמ"שים, המשמיעים רעש רב בעת הנסיעה. בנוסף, טען כי היה מעורב באירוע היתקלות ביום 30.3.1985, במהלכו נפצע. לטענתו, נסיגת צה"ל מדרום לבנון ופירוק צד"ל היו פתאומיים ולא אפשרו התארגנות ואיתור תיקו הרפואי ועת הגיע לישראל, הוא היה בבחינת עולה זר שלא הכיר את זכויותיו. לטענתו, רק בשנת 2011 שמע לראשונה על האפשרות להגיש תביעה להכרה בזכות בגין חבלות ופגימות שנגרמו במהלך שירותו בצד"ל, מכח חוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם, תשס"ה - 2004. בחודש ינואר 2012 הוגשה תביעתו להכרה בזכות בתחום האורתופדי ובתחום א.א.ג., בגין אירוע ההיתקלות מיום 30.3.1985. לטענתו, תביעתו הוכרה בפן האורתופדי אך לא היתה כל התייחסות מצד קצין התגמולים לתביעתו בפן א.א.ג.. לפיכך, הגיש בקשה נוספת להכרה בזכות בגין הפגימה בשמיעה, אולם בקשתו נדחתה, לאחר שנבדק על ידי ד"ר מרדכי הימלפרב, אשר נתן חוות דעת בעניינו.

8.לטענת המערער, הפגימה בשמיעה עקב פציעתו באירוע מיום 30.3.1985 מהווה "חבלה רשומה" במהלך שירותו בצד"ל ועקב שירותו. לטענתו, לא מתקיימת התיישנות במקרה ואין מקום להכיל את הוראת סעיפים 32 ו - 32(א) לחוק הנכים, שכן החבלה נרשמה והיא נכנסת בגדר "חבלה רשומה" לפי הוראת סעיף 32א לחוק הנכים. לחילופין, טען כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות, מאחר והמשיב החל לטפל בעניינו ובסופו של דבר דחה תביעתו על בסיס חוות דעת מומחה מטעמו. לשיטתו, בעצם הדיון לגופו של עניין, האריך המשיב את תקופת ההתיישנות. המערער בקש להסתמך בעניין זה על פסק הדין שניתן בבר"ע 202/00 פלונית נגד קצין התגמולים, פ"ד נו (1) 649.