ע"נ 30630-02-12 ג"ה נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1. רקע ותמצית מסקנות

ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 13.02.12 לפיה אין קשר בין הפרעה בראיה לבין שירותו הצבאי של המערער; אין קשר סיבתי בין הסוכרת ממנה סובל המערער לבין תנאי שירותו הצבאי; אין קשר סיבתי בין תלונותיו של המערער בגין ליקויים בשמיעה לבין שירותו הצבאי.

בישיבת 5.3.13 צומצם הערעור לשאלת הקשר הסבתי בין מחלת הסוכרת לבין תנאי השירות, כשבא ויתור על הטענות בתחום הראיה והשמיעה. נתייחס אפוא אך לטענות הרלבנטיות לנושא הסוכרת. באותה ישיבה מונה פרופ' אדי קרניאלי כמומחה מטעם הועדה. בטרם כניסת המינוי לתוקף נחקר המערער על תצהירו, על מנת שלנגד עיני המומחה יעמוד גם פרוטוקול החקירה ולא רק דברי המערער.

המומחה התבקש להתייחס לשאלה האם יש אסכולה מוכרת התומכת בדחק נפשי כטריגר שיכול לעורר נטיה תורשתית והתפרצות של סוכרת סוג 2, והאם בנתוני המערער יש להכיר בקשר הסיבתי בין הסוכרת ממנה הוא סובל לבין תנאי השירות ואם כן, האם על דרך ההחמרה או הגרימה. כמו כן, והיות והטענות בערעור מתייחסות גם לנושא התרשלות בטיפול על דרך אבחון מאוחר - התבקש המומחה להתייחס לשאלה האם היה איחור בלתי סביר באבחון או טיפול שהחמיר הנזק ובאיזה שיעור.

המומחה קבע כי אין קשר סבתי בין הסוכרת סוג 2 לבין השירות בנתוני המערער ובכלל. מסקנתו מקובלת עלינו בנסיבות המקרה, אף כי להבדיל מעמדתו, קבענו במקרה אחר טרם שניתנה חוות דעתו (וקביעתנו אושרה בערעור) כי כיום יש כבר אסכולה רפואית מבית הלל המכירה בקשר סבתי אפשרי בין תקופת דחק נמשך לבין מחלת סוכרת סוג 2 שפורצת בסמיכות זמנים.

זאת מבלי לבטל משקלה של האסכולה המתחרה הגורסת שאין קשר מוכח כזה. עם זאת כפי שציינו שם, כל מקרה לגופו, ואסכולה מקלה אין משמעה קביעת קשר סבתי. אנו מסכימים כי בנתוני המקרה הקונקרטי לא ניתן לייחס גרימה או החמרה לשירות.

ביחס לשאלת ההתרשלות בטיפול - על פי חוו"ד מומחה הועדה ראוי היה לברר כבר ב 2009 לאור נתוני הבדיקות באשפוז, האם מדובר בסוכרת. ומסקנת המומחה הנה שאמנם כבר אז סבל מסוכרת סוג 2. אולם לא ניתן לקבוע שהמחדל – היינו אבחון רק שנה אח"כ - גרם להחמרה במחלה. לפיכך אין מנוס מדחיית הערעור. עם זאת לאור העובדה שכן היה איחור באבחון יישא כל צד בהוצאותיו.

2. תצהיר המערער וחקירתו

המערער טוען כי בתקופת שירותו הצבאי וכתוצאה מתנאי שירותו כחמש מטוסים נחשף למתח נפשי ניכר עקב העבודה התובענית והלוחצת בשירות בבסיס מבצעי מוביל, בייחוד בעת מצבי חירום ופעילויות מבצעיות, מאמצים פיזיים ניכרים וחבלות באיברי גוף שונים ומגע תכוף עם חומרים רעילים. חרף כל הפגימות האמורות, לא אובחנו מחלותיו של המערער במועד, הוא לא זכה לטיפול רפואי הולם ומשכך החמירו פגימותיו.

המערער התגייס לצה"ל ביום 04.08.81, ושירת בחיל האוויר. מדובר בשירות ארוך, כאשר המערער שוחרר מקבע ב 12/09.