ע"נ 29031-02-12 פלוני נ' קצין התגמולים

רקע כללי

1. המערער מבקש מהוועדה לבטל את החלטת המשיב מיום 18.1.2012 בה קבע שהמערער אינו סובל מהפרעת PTSD ואין קשר בין מצבו הנפשי של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי.

    

2. להלן פרטים העולים מהראיות שהובאו בפנינו וממסמכים המצויים בתיק הרפואי:

   א. המערער יליד 17.5.1964.

   ב. המערער גויס לצה"ל ב-8/1982 והשתחרר ב-8/1985.

   ג. ביולי 1984 היה אירוע במוצב בלבנון בו נהרג החייל אמיר סיני, ז"ל, והמערער ראה אותו בסמוך לאחר שהחייל נהרג והוא חש רגשי אשמה בנוגע למות החייל מפני שהוא היה זה שביקש מהחייל לעלות לעמדה שבה נהרג החייל. הערעור שלפנינו נסוב סביב האירוע הנ"ל מפני שלטענת המערער, אותו אירוע גרם לו ל-PTSD שממנו סובל המערער לטענתו.

   ד. ביום 14.6.2010 פנה המערער לראשונה אל המשיב בתביעה להכרה בנכותו הנפשית שלטענתו נגרמה עקב שירותו הצבאי. יושם אל לב שפנייה זו נעשתה כ-25 שנה לאחר שחרורו מהשירות.

    

3. בתצהיר העדות הראשית שעליו חתם המערער ביום 10.6.12 סיפר המערער בסעיפים 5-6 לתצהיר על טראומה שלטענתו עבר בעת שירותו, שאותה הוא קושר עם מצבו הנפשי דהיום. לטענת המערער ביולי 1984 הוא היה בתעסוקה מבצעית בלבנון ושימש סמל המוצב. לטענת המערער הוא שלח את החייל עמיר סיני, ז"ל ולוחם נוסף לעמדות השמירה שהיו על גג המבנה. לפתע הוא שמע "בום" וראה את עמדת השמירה ריקה ואת גופתו חסרת הראש של עמיר מוטלת בחצר. המ"מ יצא למרדף אחרי חוליית המחבלים והמערער נשאר במוצב. לטענת המערער "אני זוכר את ניסיונות ההחייאה הנואשים של החובש, ואת תחושת האחריות המלאה שלי לכך שדווקא עמיר היה על הגג". בסעיף 8-10 לתצהירו טען המערער כדלהלן:

    

   "8. הפכתי לאיש זועם ועצבני, סיימתי את השירות כרס"פ של פלוגה צעירה והשתחררתי.

   9.לאחר השחרור ידעו חיי עליות ומורדות, הצלחות שנקטעו פתאום מחוסר סובלנות שלי,זוגיות שלא צלחה

   ותחושת 'פספוס' מתמשכת.