ע"נ 23321-06-13 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1. ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 08.05.13, לפיה כתוצאה מאירוע הרבדומיוליזיס לא נותרה למערער נכות אורטופדית ונוירולוגית. הבדיקה הנוירולוגית לא מצאה חולשת שרירים ובדיקה אורטופדית של הברכיים תקינה.

ביום 23.10.13 הודיע ב"כ המערער כי המערער מוותר על הגשת חוו"ד מטעמו. בתמצית, ב"כ המערער טוען בסיכומיו שיש לקבוע קשר סבתי של גרימה על פי חוות הדעת מטעם המשיב , אותן שתי חוו"ד עליהן השתית המשיב החלטתו; ואלו שאלת הנכות – לרבות קביעה שאין נכות – מסורה לוועדות הרפואיות ואינה אמורה להיקבע בהליך זה, אף כי ברור לטעמו, שנותרה למערער נכות בשיעור כלשהו. המערער הגיש תצהיר מטעמו. הצדדים הגישו סיכומים , בלא חקירות. למעשה לא היה צורך בחקירות ואף בסיכומי המשיב לא נטען שהאירוע לו טוען המערער שנוי במחלוקת. המחלוקת היא בשאלת היוותרות הנכות.

באופן חריג, מצאנו שחרף העובדה שהמערער לא הגיש חוו"ד מטעמו - דין הערעור להתקבל במה שקשור להחלטת הדחיה בשל חולשת שרירים. דין הערעור לדחיה במה שקשור לפגימה בברכיים.

טענות המערער

2. המערער התגייס לצה"ל ביום 23.10.08 (בפרופיל 64 בשל תופעת רנו – לא שייכת לפגימות נשוא הערעור), כאשר יומיים לפני הגיוס שבר את יד ימין.

ביום 18.05.09, במסגרת גיבוש לקורס קצינים, עבר המערער מעין מבחן בו נדרש "לקנות תשובות", בריצות, ולאחר מכן בכפיפות ברכיים (הגעה ממצב עמידה לישיבה ולהיפך). המערער ביצע למעלה מ-100 כפיפות כאלו. תחילה הרגיש בכאבים ברגליים, עד שבפעם האחרונה "ננעלו" לו הברכיים ובכל פעם שניסה לכופפם נתקל בכאבים עצומים.

המערער הופנה לרופא אשר מצא דם בשתן ואסר על פעילות גופנית. לאחר החזרה ליחידה, נשלח המערער לבי"ח איכילוב, שם אושפז. עם השחרור ביצע המערער בדיקת אקו, אולטראסאונד ובדיקת EMG.

ביום 10.01.10 סבל המערער מחולשה קשה ברגליים, ונבדק שוב באיכילוב. ביום 19.01.10 נבדק שוב המערער בבי"ח הלל יפה, שם בוצעה לו בדיקת EMG וביום 20.01.10 אושפז באיכילוב בשל כאבי שרירים ברגליים.

ביום 09.05.10 אושפז שוב בבי"ח הלל יפה בשל חולשת רגליים, הפרעה בהליכה וכאבים.