ע. מאיר יזמות בבניה בע"מ ואח' נ' סי קלאס מוטרוס יבוא ושיווק רכבי יוקרה בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה שהגישה התובעת בסדר דין מהיר כנגד הנתבעים להשבת סך של 15,000 ₪ אשר שילמה התובעת לידי הנתבעת 1 כ"דמי רצינות" לצורך רכישת כלי רכב יוקרתי מטעם הנתבעת ותביעה שכנגד שהגישה הנתבעת/ תובעת שכנגד כנגד התובעת / נתבעת שכנגד בגין פיצוי מוסכם בסכום השווה ל- 15% מסכום העסקה בשל הפרת ההסכם, בניכוי הסכום ששולם לה כמקדמה על ידי התובעת בסך של כ- 37,500 ₪ .

לטענת מנהל התובעת, פנה לנתבעת 1 על מנת לרכוש רכב יוקרתי, הנתבע 2 הציג לו כלי רכב מסוג אאודי שמספרו 29-770-64, לדבריו, נמסר לו כי מדובר בכלי רכב שהינו יד ראשונה וכי הנתבעת קיבלה את כלי הרכב לרשותה, לצורך מכירה, חודשיים קודם לכן מבלי שנעשה בו כל שימוש.

עוד טען מנהל התובעת, כי נתבע 2 בשם הנתבעת 1, הציג לו מצגים לעניין זמן השימוש של הבעלים הראשון בכלי הרכב ובתום אותה פגישה, ביקש מנהל התובעת לבדוק את מצבו המכני של כלי הרכב במכון רישוי, בטרם יגבש החלטה לגבי רכישת כלי הרכב כאשר באותה פגישה סוכם על סכום של 350,000 ₪.

לטענת מנהל התובעת, תנאי מוקדם של הנתבעת 1, לביצוע הבדיקה היה הפקדת "דמי רצינות" בסך של 15,000 ₪ אשר יושב לידי התובעת ככל שבסופו של דבר העסקה לא תצא אל הפועל.

בו ביום, בסופה של אותה פגישה יחידה שהתקיימה בין הצדדים, בוצעה לזכות הנתבעת העברה בנקאית בסך של 15,000 ₪ ובשלב מאוחר יותר בוצעה בדיקת הרכב במכון רישוי אליו הפנתה הנתבעת ונמצאו בכלי הרכב ליקויים – כפי שמפורטים בדוח הבדיקה שצורף לכתב התביעה ותצהיר העדות הראשית מטעם התובעת.

מיד לאחר הבדיקה, ביקש מנהל התובעת שהות על מנת להיוועץ ביחס לאותם ליקויים ולגבש את עמדתו האם לבצע ולהשלים העסקה אם לאו.

לטענת מנהל התובעת, כשעה לאחר הבדיקה יצר קשר טלפוני עם נתבע 2 והודיע לו, כי הוא אינו מעוניין לרכוש את כלי הרכב נוכח הליקויים שנמצאו בבדיקה וביקש שנתבע 2 ידאג להשבת הסכום שהופקד על ידי התובעת, בהתאם להסכמת הצדדים.

התובעת טוענת למצגי שווא שהתבררו בדיעבד לגבי השימוש ברכב וכן להיעדר גמירות דעת באשר לרכישת כלי הרכב וממילא מבקשת במסגרת התביעה שלפניי להשיב את הסך של 15,000 ₪ שעה שלא נכרת כל הסכם בין הצדדים.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך של 37,500 ₪ באשר לדבריה נכרת הסכם בין הצדדים בעל פה לפיו התובעת רכשה את כלי הרכב לאחר שהתנהל דין ודברים בין הצדדים, בין היתר טענה הנתבעת/התובעת שכנגד, כי מנהל התובעת בעת שביקש לרכוש את כלי הרכב ידע את כל הפרטים אודות כלי הרכב, כמו כן הוצג בפניו רישיון הרכב המקורי המאמת שהרכב בבעלות פרטית ורק לאחר משא ומתן ארוך שכלל מספר לא מבוטל של שיחות ופגישות רבות עם הנתבע 2, מנהל הסניף מטעם הנתבעת 1 מר מוטי קקון ומנהל הנתבעת מר חי נחמיאס, סוכם בין הצדדים בתאריך 6.7.11 כי התובעת תרכוש את הרכב במחיר של 350,000 ₪.

במסגרת כתב התביעה שכנגד הפנתה הנתבעת/ התובעת שכנגד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, הכל בהתאם לאמור בהסכם המכר נספח א'.

לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה הנחה משמעותית ממחיר המחירון אשר באותה עת עמד על סך של 454,000 ₪ ובהתאם שילמה התובעת על חשבון רכישת הרכב סך של 15,000 ₪.

לטענת הנתבעת, סוכם בין הצדדים, כי התובעת תיקח את הרכב למכון בדיקה לפי בחירתה על מנת לבדוק את תקינות הרכב וככל שיתגלו בעיות מהותיות, תהא התובעת רשאית לבטל את העסקה ולקבל את כספה בחזרה.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי במקרה של הפרת ההסכם ישלם הצד המפר לצד השני פיצוי מוסכם בסכום השווה ל- 15% משווי העסקה. קרי, סך של 52,500 ₪.

לטענת הנתבעת, בבדיקה שנערכה במכון מבדק ביום 11.7.11 נמצא כי הרכב תקין, כפי שהוצג ע"י הנתבעת. משכך, שולמה ע"י הנתבעת אגרת הרישוי וכל שנותר היה להשלים את היתרה בהתאם להסכמת הצדדים ע"י התובעת.

לטענת הנתבעת, בחלוף מספר ימים, כאשר הגיע לקוח פוטנציאלי לסניף הנתבעת באשדוד והתעניין ברכישת הרכב הנדון (אשר נמצא בסניף הנתבעת בהרצליה), יצר נתבע 2 קשר עם מנהל התובעת על מנת לבדוק מתי יגיע להשלים את העסקה והאחרון הבטיח לחזור אליו בתוך שעות ספורות.

כאשר חזר אליו מנהל התובעת, הודיע לו כי הוא חוזר בו מהסיכום וביטל את העסקה.

משכך, נאלצה הנתבעת להקטין את נזקיה ולמכור את הרכב במחיר מופחת, בסכום של 330,000 ₪ לחברת אלדור חברה לרכב בע"מ- כאמור בנספח ה' שצורף לכתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד.

בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת, כי שעה שהתובעת הפרה את ההסכם, זכאית הנתבעת לתשלום הפיצוי המוסכם בניכוי הסכום ששולם ומכאן תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו מנהל התובעת, הנתבע 2 ומנהל הנתבעת 1. פסק הדין ניתן לאחר עיון בכתבי בי הדין שהוגשו וכן בסיכומי ב"כ הצדדים בכתב.