ע.מ.ת. ערוצי מד נ' עירית עפולה ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשת העותרת לחייב את המשיבות בהוצאות עתירתה.

רקע

ביום 25.3.2010 עתרה העותרת ליתן צו המצהיר על ביטול מכרז 01/10, שעניינו עבודות סלילה בשד' בן גוריון שבעפולה (להלן - המכרז). לצד העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ארעי, האוסר על המשיבות להכריז על זוכה במכרז. בו ביום נתתי צו ארעי כמבוקש, והוריתי על הגשת תשובה לעתירה ולבקשה לצו ביניים עד ליום 7.4.2010. כן קבעתי מועד דיון ליום 8.4.2010.

ביום 28.3.2010 הגישו המשיבות בקשה לדחיית מועד הדיון. נעתרתי לבקשה ודחיתי הדיון ליום 4.5.2010. בפתח הדיון נתברר, כי כתב התשובה נמסר לב"כ העותרת דקות ספורות בלבד לפני הדיון. הערתי על כך לב"כ המשיבות, אשר התנצל בפני ב"כ העותרת.

נוכח השתלשלות עניינים זו דחיתי הדיון פעם נוספת, ליום 13.5.2010.

ביום 12.5.2010, קרי יום אחד לפני מועד הדיון, הגישה העותרת בקשה למחיקת העתירה, פסיקת הוצאות לדוגמא וחיוב המשיבות במלוא הוצאותיה, לרבות רכישת מסמכי המכרז בסך 5,000 ₪. העותרת נימקה בקשתה בהתנהלות המשיבות עובר להגשת העתירה בכל הנוגע לניהול המכרז, כמו גם לאחר הגשת העתירה, קרי מסירת כתב התשובה בסמוך לתחילת הדיון. בפסק הדין מאותו היום הוריתי על מחיקת העתירה, כמבוקש, ועל הגשת תשובה מטעם המשיבות בעניין ההוצאות והשבת האגרה.

טענות הצדדים

המשיבות התנגדו לבקשה בטענה כי העותרת המשיכה בניהול הליכים מולן עד ליום 11.5.2010 ותהו מה צורך ראתה העותרת להטרידן עד מועד מאוחר זה. עיכוב זה הינו גורם מחמיר, כך המשיבות, נוכח קיומו של צו ארעי בתיק. המשיבות הוסיפו וטענו כי אין לסטות מן הכלל לפיו הצד שזכה בעתירה זכאי לפסיקת הוצאות לטובתו, וביקשו על כן לחייב את העותרת בהוצאותיהן לרבות שכר טרחת עו"ד.

ביום 20.5.2010 ביקשה העותרת רשות להגיב על תשובת המשיבות. תגובתה של העותרת היתה זהה בנימוקיה לבקשה, אם כי מפורטת יותר. אציין אך זאת, העותרת תלתה את חזרתה מהעתירה בכך שפחתה התעניינותה במכרז נוכח זכייתה בשני מכרזים אחרים וכן לאור המלצת בית המשפט בדיון מיום 4.5.2010.

דיון והכרעה

אבני הבוחן בשאלת פסיקת הוצאותיו של עותר שחזר בו מעתירתו, נדונו בהחלטה שניתנה במסגרת בג"ץ 842/93 אל נסארסה נ' שר הבינוי והשיכון (ניתן ביום 25.5.1994), והן מתמצות בשאלות הבאות:

כלום היה צידוק בהגשת העתירה?

האם לא הזדרז העותר בפנייתו לבית המשפט טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות לפניו?

האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה ?

האם עצם הגשת העתירה הוא שהניע את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה.

במקרה שבפניי, הגם שמדובר בעתירה בנושא חשוב הראוי להתברר - תקינות ההליכים במכרז - לא נתבררה שאלת הצדקתה של הגשת העתירה.

אשר למיצוי אפשרויותיה של העותרת ושאלת השיהוי, המשיבות טענו בתשובתן לעתירה, כי על העותרת היה לפנות לבית המשפט טרם פתיחת המכרז, ומשלא עשתה כן - פנייתה הנוכחית מאוחרת בשל מעשה עשוי. טענה זו הגיונה עמה, שכן טענות העותרת כוונו, כאמור, לשלב שטרם פתיחת המכרז.

במקרה זה, העותרת חזרה בה מהעתירה לאחר שקראה את תשובת המשיבים ותוך אימוץ המלצת בית המשפט. למעשה, עתירה זו לא הגיעה לשלב הדיון בטענות לגופן. לכן לא ניתן לקבל את טענת העותרת לפיה יש לחייב את המשיבות בהוצאות התנהלותן עובר להגשת העתירה. פסיקה כזו כמו תכריע בעתירה גופה שעה שזו נמחקה.

אשר לטענתה של העותרת לפיה יש לחייב את המשיבות בהוצאות נוכח התנהלותן בהליך, אומר רק - הפוסל במומו פוסל. נכון כי המשיבות טעו שעה שלא מסרו לעותרת את כתב תשובתן במועד, טעות אשר גרמה לדחיית מועד הדיון. ואולם, גם העותרת נהגה באופן דומה בהגישה בקשה למחיקת העתירה יום אחד בלבד לפני קיום הדיון, כך שלא נתאפשר לבית המשפט לנצל את יומנו באופן יעיל לשמיעת בעלי דין אחרים.