ע"מ 73001-06-23 אבו זאיד נ' פקיד שומה

לפניי ערעור מס הכנסה בעניינם של הפרשי הון שנמצאו אצל המערערת.

רקע לערעור

1. המשיב הוציא למערערת שומה בצו לשנים 2014 ו-2017 – 2020, במסגרתה יוחסה למערערת תוספת הכנסה בגין גידול בלתי מוסבר בהון.

2. ביחס לשנת 2014, המשיב ייחס גידול בהון בסך של 1,275,000 ש"ח לרכישת בית ללא מקורות מימון מספקים.

3. ביחס לשנים 2017 – 2020, המשיב ערך השוואה בין הצהרת הון ליום 31.12.2016 שהגישה המערערת ובין אומדן הונה של המערערת לשנת 2020, וכן התייחס להצהרת הון ליום 31.12.2020 שהגישה המערערת, ומצא גידול בלתי מוסבר בהון בסך של 1,533,775 ש"ח. עיקרו של הגידול בעלות שיפוץ שערכה המערערת בביתה, וכן בהוצאות מחיה. המשיב חילק את הגידול בהון על פני שנות המס באופן שווה, ולכל שנת מס הוא ייחס גידול בהון בסכום של 383,444 ש"ח.

4. המשיב קבע כי הגידול בהון מהווה הכנסה מעסק לא ידוע מכוח סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). לחילופין, קבע כי מדובר בהכנסה שמקורה בסעיף 2(10) לפקודה.

5. יצוין, כי המשיב קיבל את טענות המערערת לעניין התיישנות שנת המס 2017, והוא הפחית את החיוב במס בגין שנת מס זו.

6. המשיב הטיל על המערערת קנס גירעון לפי הוראות סעיף 191(ב) לפקודה, שקובע כי אם הגירעון במס עולה על 50% יוטל על הנישום קנס בשיעור של 15% מהגירעון. כמו כן, שעה שהמשיב קבע כי מדובר בהכנסה מעסק, היה על המערערת לנהל פנקסים. מאחר שהמערערת לא ניהלה פנקסים בשנות המס, המשיב הגדיל את שיעורי המס בהתאם להוראות סעיף 191ב לפקודה.

7. נוסף על כך קבע המשיב כי הכנסותיה של המערערת מהשכרת חנות שבבעלותה, שדווחו כהכנסות עסקיות, אינן הכנסות עסקיות, אלא הכנסות פסיביות מנכס בית.