ע"מ 57704-02-14 אלעול נ' פקיד שומה רמלה

החלטה זו עניינה בקשה להפיכת נטל הראיה.

המבקש הגיש ערעור על צו שהוצא על ידי המשיב לשנות המס 2008-2009 בהתבסס על הפרשי הון לכאורה. הפרשי הון אלו, כך טוען המשיב, נלמדים מתוך שתי הצהרות הון שהוגשו על ידי המבקש, האחת, לסוף שנת 2006 והשנייה, לסוף שנת 2009.

סדר הדברים הוא זה שבראשונה נדרש המבקש להגיש הצהרת הון לסוף שנת 2009, ורק לאחר מכן, התבקש להגיש את זו שלסוף שנת 2006. לטענת המשיב כך נהג מאחר שעת הגיש המבקש (בשנת 2011) את הצהרת ההון לסוף שנת 2009 התעוררו "שאלות ותהיות כבדות משקל" לגבי רכישת נדל"ן ורכבי יוקרה, רכישות שאינן עולות בקנה אחד עם הכנסתו המוצהרת. ועוד הוסיף המשיב כי בהצהרות ההון שהוגשו על ידי המבקש הושמטו נכסים מסוימים וכן התחייבויות.

בנימוקיו לבקשתו להטלת נטל הראיה על המשיב טוען המבקש טענות אלו:

ראשית, כי בנימוקיו לשומה מציין המשיב כי פעל, בין היתר, מכוח סעיף 25(ג) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973, ומשכך, מאשר המשיב כי נושא השומה הוא עניין פנקסי, ומאחר שאלה לא נפסלו, דין הוא כי נטל הראיה ו/או נטל ההצדקה ייפול על כתפי המשיב.

שנית, כי המשיב פעל שלא כדין עת דרש ממנו להגיש הצהרת הון "רטרואקטיבית" למספר שנים כה רב. לטענתו, הצהרת הון קודמת לזו של סוף שנת 2009 הייתה בסוף שנת 1996, דהיינו לפני 13 שנים, וכי המשיב ביקש לתקן מחדל זה של אי דרישת הצהרות הון לתקופה כה ארוכה, הכוללת שנות מס סגורות רבות, בדרך של דרישה רטרואקטיבית להצהרת הון כפי שעשה.

עוד טען בהקשר זה כי הדרישה להצהרת הון כאמור אינה "מקובלת" ויש בה כדי ליצור מעמסה וקושי רב בשל הצורך לשחזר נתונים הנוגעים לתקופה שלפני חמש שנים. לטענתו, דרישה זו אף חסרת תוקף משפטי, שכן סמכותו של המשיב היא לשום את הכנסת המבקש לשנות המס נשוא השומה, הן השנים הפתוחות, וזאת בהתאם לאמור בסעיפים 145 עד 155 לפקודת מס הכנסה; אין הוא מוסמך לדרוש מהמבקש הצהרת הון לשנת מס "סגורה". מאחר שהוא נדרש להגיש הצהרת הון לתאריך 31.12.2006, ושנת 2006 היא שנה "סגורה", משמע כי אין תוקף לדרישה.

לפיכך, טוען המבקש, אין המשיב רשאי להסתמך על הצהרת ההון לשנת 2006 לצורך קביעת הכנסותיו של המבקש בשנות המס שבערעור, ונטל הראיה מוטל עליו.

למען שלמות התמונה יש לציין כי במקביל לבקשה זו הנוגעת להפיכת נטל הראיה הגיש המבקש בקשה נוספת שכותרתה "בקשה לקיום דיון קדם משפט נוסף". אף בבסיסה של בקשה זו עומדת הטענה כי לא הייתה סמכות למשיב לדרוש הצהרת הון רטרואקטיבית המתייחסת לשנת מס "סגורה", ולפיכך יש לדון בסוגיה זו בטרם הדיון בהפרשי ההון לגופם, שכן אם תתקבל הטענה, ממילא יתייתר הצורך לדון בשומות.

נראה כי טענה זו של המבקש ראוי היה שתתברר במסגרת בקשה לקבלת הערעור על הסף, אך מאחר שממילא נעניתי לבקשתו לקיים קדם משפט נוסף לצורך הדיון בבקשה להפיכת נטל הראיה, ומאחר שהטענות העולות בשתי הבקשות דומות הן ביסודן, הרי שהאמור בהחלטה זו יפה באותה מידה גם לבקשה לקבלת הערעור על הסף, אילו הייתה מוגשת כהלכתה.

אקדים אפוא ואבהיר כי טענותיו של המבקש בכל הנוגע לכשלים שנפלו בדרישה להצהרת ההון הרטרואקטיבית, ראוי שיתבררו במהלך הדיון לגופו, ואין מקום לדון בהן בשלב מקדמי זה. לפיכך ממילא לא היה מקום לקבל הערעור על הסף מטעם זה בלבד.