ע"מ 38756-04-15 זמיר נ' רשות המיסים בישראל

1.המבקשת – המשיבה בעתירה המנהלית, ביקשה לסלק את העתירה על הסף. הוחלט לקבל את הבקשה ולהלן הנימוקים.

2.המשיבה, אשר נרשמה כחברה בע"מ ביום 28.10.14, ואשר עוסקת לדבריה, בשיווק סיטונאי של פירות וירקות, הגישה ביום 2.11.14, בקשה להירשם כ"עוסק", על פי חוק מע"מ.

ביום 25.11.14, החליט הממונה האזורי במשרד מע"מ אשדוד, שלא לאשר באותו שלב, את רישום החברה כ"עוסק" לצורכי מע"מ. במסגרת ההחלטה פורטו השיקולים והנתונים עליהם נסמכה. בשולי ההחלטה נכתב: "לאור כל האמור לעיל החלטתי שלא לאפשר בשלב זה, רישומה של החברה במע"מ. אולם, תינתן אפשרות להשמיע טענות החברה בטרם קבלת החלטה סופית. בימים הקרובים יוזמן בעל מניות החברה למשרדנו לצורך בירור הסוגיה".

ביום 28.12.14, הוציא הממונה החלטה נוספת, אשר נומקה אף היא לגופה, ואשר התייחסה לבקשת המשיבה, ולבקשה של חברה אחרת הקשורה אל בעלי, המשיבה להירשם כעוסק. ביחס לשתי החברות נאמר בשולי ההחלטה: "לאור כל האמור לעיל הגעתי להחלטה שלא לרשום את החברות הנ"ל לרשות מע"מ כעוסק מורשה".

ביום 20.1.15, פנה ב"כ המשיבה אל הממונה בכתב, העלה טענות שונות בהתייחס לאמור בהחלטה מיום 25.11.14, וביקש להיפגש עם הממונה.

ביום 19.2.15, נערכה פגישה בין הממונה וב"כ המשיבה. במועד זה העביר ב"כ המשיבה אל הממונה גם פנייה כתובה, אליה צירף מסמכים שונים להוכחת פעילותה של המשיבה, המצדיקה לסברתו רישומה כעוסק, וביום 26.2.15 פנה אל הממונה שוב בבקשה ליתן החלטה סופית בעניין בהקדם. גם למכתבו זה, צורפו מסמכים המשקפים פעילות של החברה.

ב"כ המשיבה פנה אל הממונה מספר פעמים בהמשך, בבקשה להזדרז במתן החלטה סופית ונענה, כי הרשות טרם סיימה לבדוק את העניין.

ביום 22.4.15, הוגשה העתירה המנהלית בתיק זה, אשר במסגרתה, נתבקש בית המשפט להורות למבקשת לרשום, את המשיבה, כעוסק מורשה.

3.המבקשת טענה בבקשתה למחיקת העתירה על הסף, כי החלטת מנהל מע"מ שלא לרשום עוסק במע"מ מכוח סעיף 52 (ג) לחוק, אינה נמנית על הנושאים שאותם ניתן לתקוף בעתירה מנהלית, על פי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, ועל כן, בית משפט זה, ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים, אינו מוסמך לדון בעתירה שעניינה החלטת מנהל מע"מ. לטענת המבקשת, היה על המשיבה, לתקוף את ההחלטה בערעור אזרחי, בהתאם הוראת סעיף 64 (א) לחוק.