ע"מ 32968-01-15 ערמין נ' רשות המיסים

לפניי בקשות הדדיות של הצדדים לחייב את הצד השני בהוצאות בגין ההליך, בהמשך להחלטתי בתום הדיון מיום 23.3.15.

בתום הדיון האמור, נקבע כי "בהסכמת ב"כ המשיב, וללא שיהווה הדבר הודאה או ויתור על כל טענה לגופו, השומה נשוא הערעור תבוטל, וכן כל הסנקציות שהוטלו על המערער בעקבותיה ומכוחה, לרבות כפל המס, קנס פסילה, ופסילת הספרים, וכן כי המערער יוזמן לשימוע בעניינו באמצעות בא כוחו."

זאת, עקב טענת המערער, כי המערער לא קיבל את החלטות המשיב נשוא הערעור להטלת כפל קנס ולפסילת ספרי עסק והטלת קנס. החלטות אלו ניתנו על בסיס העובדה כי המערער הוזמן לשימוע ולא התייצב, כאשר בפועל, המערער לא קיבל את ההזמנה לשימוע, כיון שהוא מתגורר בצור באהר בשל תנאי המעצר בתיק הפלילי נגדו; והכתובת אליה נשלחו החלטות המשיב בראס אל עמוד אינה נכונה. ההחלטות חזרו בחתימת "לא נדרש", והועברו לפרקליטה המטפלת בהליך הפלילי.

לפיכך, הוריתי לצדדים להשלים את טיעוניהם בשאלת הבקשות ההדדיות לחיוב בהוצאות, והצדדים הגישו בכתב את עמדותיהם בנושא.

ב"כ המשיב עותר לחייב את המערער בהוצאות ההליך, שכן בניגוד לטענת המערער, המערער אכן התגורר בראס אל עמוד, לשם נשלחו החלטות המשיב (חלקן בדואר רגיל, וחלקן בדואר רשום אשר חזר בציון "לא נדרש"), וזו כתובתו המופיעה במשרד הפנים. כן נטען כי בהודעותיו במסגרת החקירות שהתנהלו נגדו אשרר המערער את כתובתו בראס אל עמוד, ושיקר לביהמ"ש כשטען כי מעולם לא גר בראס אל עמוד. העובדה שהמערער עבר להתגורר בבית דודו בשכונת צור באחר בשל תנאי מעצר, אינה מייצרת סיבה לכך שאשתו וילדיו יעברו להתגורר עימו, ובני משפחתו יכלו לקבל את המכתבים ולהעבירם למערער. עוד הוסיף, כי המערער יכל לפנות אל ב"כ המשיב ולדווח שלא קיבל את ההחלטות, אך הוא בחר להגיש ערעור בלי לדווח דבר על שינוי הכתובת.

המערער טוען כי הוא התגורר בשכונת וואדי קדום, אך בשל בעיות תשתית וסדר בשכונות הערביות במזרח ירושלים, השכונה מופיעה במשרד הפנים כרחוב, וכפי הנראה זהו מקור הטעות. כן ציין כי בתדפיס ממשרד הפנים צוין כי כתובתו הקודמת היא ואדי קדום. כן בהודעותיו ברשות המיסים, אשר צורפו לתגובת המשיב, מצוין על גבי שתיים מההודעות כי המערער גר בראס אל עמוד/ואדי קדום (בשתי הודעות נוספות כתוב רק ראס אל עמוד). המערער חתום על הודעות אלו.

מכל מקום, בחודש אפריל 2013 עבר המערער לצור באהר במסגרת חלופת המעצר. ההחלטות האמורות הן מחודשים אוגוסט-ספטמבר 2013. לאחר שהוטלו עיקולים על חשבונו הפרטי, פנה לפרקליטה המטפלת בהליך הפלילי לבירור העניין, והיא מסרה לו את ההחלטות אשר הועברו אליה לאחר שלא נדרשו.

המערער טוען כי הגם שהחלטות המשיב אשר נשלחו למערער חזרו בציון "לא נדרש", לא טרח המשיב לברר את העניין אלא הסתפק בהעברת המכתבים לפרקליטה המטפלת בהליך הפלילי, וניתן היה לבקש כי ההחלטות יועברו לב"כ המערער. לאור האמור טוען המערער, כי כיוון שהמשיב ידע על כתובתו החדשה של המערער ויכל בקלות למסור החלטות דרך ב"כ המערער, וההחלטות שנשלחו לא נדרשו, כאשר אין טענה שהמערער או בני משפחתו סירבו לקבלן, אזי יש לקבל את טענות המערער ולהשית הוצאות על המשיב, אשר גרם לבזבוז זמן בטענות סרק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני כי בטענות המשיב אין הצדקה להטיל הוצאות על המערער. מנגד, ישנה הצדקה להטיל הוצאות על המשיב.