ע"מ 2569/15התביעה הצבאית נ' אימן עלי חמדאן חמדאן

בבית המשפט קמא הורה כב' השופט סא"ל שלמה כ"ץ לשחרר את המשיב ממעצר, אם יפקיד ערבות בסך 2,000 ₪ ויחתים שני אנשים על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחד. זאת, לאחר שמצא כי עבירה אחת של יציאה מן האזור ללא היתר – על ידי טיפוס על גדר הביטחון - אינה מצדיקה את החזקתו של המשיב במעצר במהלך משפטו. השופט קמא היה מודע לכך שלעורר הרשעה בעבירה ביטחונית משנת 2009, אך סבר כי חלוף הזמן מאז והשוני בנסיבות מאפשר להסתפק בחלופת מעצר.

על החלטה זו הוגש ערר מטעם התביעה.

התובע המלומד טען, כי במקרה זה החשש מפני המשיב נובע ממספר מקורות: העובדה שמצבו הכלכלי אינו טוב, ולכן מוסיף להתקיים התמריץ לשוב לצאת את האזור ולעבוד בישראל; העבירה הביטחונית שבה הורשע המשיב בעבר מלמדת על הסיכון הנשקף ממנו; יש חשש שהמשיב יימלט מן הדין לאור העונש הצפוי לו. לטענת התובע, שילוב הסיבות מביא לכך שלא די בערבות כדי להקטין במידה מספקת את הסיכון הנשקף מן המשיב.

הסנגור הנכבד לא חלק על קיומן של ראיות מספקות נגד המשיב, והתמקד בעילות המעצר. הוא טען כי העובדה שהמשיב הורשע בשנת 2009 בעבירה ביטחונית אינה סיבה מספקת לעצור אותו כעת עד תום ההליכים. מאז אותה הרשעה המשיב לא חזר לפעול נגד הביטחון, ואף לא נתפס מעולם יוצא מן האזור שלא כדין. המשיב עבר את העבירה הקודמת כשהיה קטין, ומאז הוא התבגר, התחתן והקים משפחה שעליו לפרנס. אביו של המשיב אינו יכול לעבוד, ופרנסת אמו ומשפחתו מוטלת על שכם המשיב. משפחתו של המשיב זקוקה לו בחג הקורבן העומד בפתח. לשאלתי, האם הקושי הכלכלי והחג המתקרב לא יוצרים פיתוי גדול לשוב ולצאת את האזור לעבודה בישראל השיב הסנגור הנכבד, כי למשיב יש עבודה – טיפול באשפה - גם בתוך תחומי האזור, אולם הוא רצה להרוויח שכר יומי גבוה יותר, ולכן ניסה לצאת לישראל. כעת, כשההליך השיפוטי תלוי ועומד נגדו, הוא ייאלץ להסתפק בפרנסה בתוך האזור.

אמו של המשיב ביקשה את רחמי בית המשפט, והדגישה את הקושי בפניו ניצבת המשפחה ערב החג, משום שהאב נכה ועל המשיב לפרנס את הוריו ואת אחיו הצעירים.

לפי המסמכים שהוצגו בפניי, המשיב הורשע בשנת 2010 בעבירות של יידוי אבנים, חברות בחזית העממית וירי לעבר אדם, שבוצעו באזור בשנת 2009, כשהיה המשיב בן 17. המשיב נכח במקום שבו ירה אחד מחבריו מרובה מאולתר לעבר רכב צבאי. נגזרו על המשיב 22 חודשי מאסר בפועל.

כיוון שלא הייתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, הצעתי להם לסיים את ההליך בערכאה הראשונה – בהסכמות או בטיעון פתוח לעונש – מבלי להכריע בשאלת המעצר עד תום ההליכים, ולשם כך דחיתי את מתן ההחלטה. לאחר שהסנגור הודיעני כי הצדדים לא סיימו את ההליך, יש צורך להכריע בערר.

אף שהעבר הביטחוני של המשיב מכביד ומקשה על ההחלטה, בסופו של דבר, לאור טיעוניו של הסנגור החלטתי שלא להתערב בהחלטתו של כב' השופט כ"ץ. אין קשר ממשי בין המעשים שעשה המשיב בשנת 2009 לבין היציאה מן האזור ללא היתר. באין ראיה סותרת, אפשר להניח לטובתו של המשיב כי זנח את דרך הטרור ופתח דף חדש בחייו, כי המניע ליציאתו מן האזור הוא הרצון לפרנס את משפחתו, וכי מאז הרשעתו הקודמת לא יצא את האזור שלא כדין. בנסיבות כאלה, אפשר לתת למשיב הזדמנות להוכיח כי מעצרו, והאזהרה הגלומה בהליך זה ובערבות שיפקיד, יעשו את שלהם, וימנעו ממנו לצאת מן האזור ללא היתר במהלך משפטו.

לאור זאת, אני דוחה את ערר התביעה. עם זאת, אני רואה לנכון לשנות במעט את תנאי שחרור המשיב:

• הפקדת ערבות בסך 3,000 ₪.
• חתימת שני אנשים על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחד.

• חתימת המשיב על זימון למשפטו ליום 21/10/15.
• מסירת מספר טלפון באמצעותו אפשר יהיה לזמנו למשפט בשנה הקרובה.

על המשיב לעמוד בקשר עם סנגורו מדי שבוע, שכן זימון באמצעות הסנגור ייחשב גם הוא זימון כדין.