ע"מ 2546/15התביעה הצבאית נ' נאפז צאלח חסן אבו פארס

ביום 19.08.15, פשט כוח צה"ל ומשטרה על ביתו של המשיב. במהלך חיפוש בבית, הבחין אחד השוטרים באשת המשיב המחזיקה דבר מה מתחת לבגדיה. האישה נתבקשה למסור את הדבר, ומסרה לשוטרים אקדח ושתי מחסניות, תוך שהיא מסבירה כי הם שייכים לבעלה, המשמש כשוטר ברשות הפלסטינית. גם המשיב אישר באותו מעמד כי זהו אקדחו, תוך שהוא טוען שיש לו אישור מהמשטרה הפלסטינית להחזיק באקדח זה. המשיב נעצר.

במהלך החקירה הסתבר כי האקדח נגנב בשנת 2007 מבית בזיכרון יעקב.

בחקירתו, הכחיש המשיב כי גנב את הנשק, ומסר שהוא מחזיק בו לאחר שניתן לו על ידי המשטרה הפלסטינית, מתוקף תפקידו כסגן ניצב בכוחות האחראיים על אזור צפון ירושלים. המשיב אישר כי אמר לאשתו להחזיק בנשק ולהחביאו.

מבירור שנערך על ידי החוקרים מול גורמי התיאום והקישור הפלסטיניים עלה כי מוכרת החזקתו של המשיב באקדח מהסוג שנתפס, אך הוכחש כי מדובר בנשק משטרתי. בהמשך, שוב נמסר כי הנשק אינו שייך למשטרה הפלסטינית, אלא הוא רכושו הפרטי של המשיב. עם זאת, צוין שהחזקת הנשק על ידי המשיב נרשמה על ידי המשטרה הפלסטינית בהתאם להצהרתו.

ביהמ"ש קמא לא נעתר לבקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו, ציין ביהמ"ש כי אין מחלוקת בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה. עם זאת, עמד ביהמ"ש על העובדה כי המשיב קצין בכיר במשטרה הפלסטינית, שבפעילותו מונע עבריינות. ביהמ"ש הדגיש כי נשיאת כלי נשק על ידי אנשי ביטחון הוא חלק אינהרנטי מתפקידם. בנסיבות אלו, סבר ביהמ"ש קמא כי בענייננו קיימת מסוכנות מופחתת ואף קיימת חלופה ראויה לנוכח מעמדו של המשיב. לאור זאת, הורה על שחרורו בהפקדה כספית, בערבות אישית וערבות צד ג'.

התביעה הצבאית עוררת על ההחלטה האמורה. לשיטתה, הנשק לא הוחזק כחלק מתפקידו של המשיב, עובדה המוצאת חיזוק בניסיון להחביאו. התביעה הדגישה את החשש כי הנשק יגיע לידיים עוינות, חשש המקים עילת מסוכנות, גם אם אין כל כוונה מצד המשיב לעשות בו שימוש. התובע הפנה להחלטה אחרת של בימ"ש זה, בה נעצר עד תום ההליכים אדם שהחזיק בנשק כחלק מתפקידו ברשות.

הסנגור ביקש להותיר את החלטת ביהמ"ש קמא על כנה. לשיטתו, אין כל מסוכנות בהחזקת הנשק האמורה. לראייה, הפנה הסנגור לכך שהנשק מוחזק לכאורה תקופה ארוכה בידי קצין בכיר, הפועל רבות למען ביטחון תושבי האזור. הסנגור הוסיף כי המשיב בעל עבר נקי, המתגורר במקום בו קיימת גישה מלאה לרשויות הישראליות.

בהמשך, הענקתי את רשות הדיבור למשיב, שמסר כי הוא עובד כמפקד במשטרה הפלסטינית באזור צפון ירושלים. במסגרת תפקידו, פועל לאכוף חוק בתיאום עם גורמי האכיפה הישראליים. המשיב דבק בגרסתו כי הנשק שייך לרשות הפלסטינית, והסביר את המידע הסותר שנמסר על ידי גורמי התיאום והקישור, כניסיון לחיסול חשבונות. המשיב שלל כל מסוכנות או חשש להימלטות.

נקודת המוצא לדיוננו בעובדה כי המשיב החזיק ללא היתר באקדח פרטי. הראיות שהוצגו על ידי התביעה סותרות את גרסתו של המשיב. בהעדר תמיכה לגרסה זו, ומשלא השכיל המשיב להציג אישור כי הנשק אכן שייך לרשות הפלסטינית, יש להניח לכאורה כי מדובר כאמור באקדח השייך למשיב באופן פרטי. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי נמצא שהאקדח גנוב ואף על רקע ניסיון הסתרתו.

זאת ועוד, לית מן דפליג כי גם במסגרת ההיתר שניתן לרשות הפלסטינית להחזיק בכלי נשק, אלה אמורים להימצא בשטח A, או בתחנות משטרה בשטח B בלבד. על כן, אין כל היתר לאיש הרשות הפלסטינית להחזיק בנשק בביתו, המצוי באזור הנתון לשליטה ישראלית מלאה או חלקית.

בנסיבות אלו, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למשיב.

תמים דעים אני עם התביעה הצבאית כי במקרה דנן מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות. קבענו לא אחת כי החזקת אמצעי לחימה מצמיחה, ככלל, עילה כאמור. זאת, הן על רקע הסיכון הישיר כי יעשה שימוש בנשק על ידי מי שמחזיק בו, והן לאור הסיכון כי נשק זה יגיע לידיים עוינות.

על רקע זה, אין משמעות רבה לטענה, המבוססת בעיניי, כי המשיב, ככל הנראה, לא יעשה שימוש בנשק. מאחר שכאמור, נמצא בחזקתו של המשיב אקדח גנוב שנסיבות הגעתו אליו לא הובהרו, מתקיימת עילת מעצר.

אוסיף כי קיימת חומרה נוספת בעובדה כי המשיב, איש חוק, החזיק בנשק ללא היתר.

על רקע האמור, סבורני כי אין בתנאים שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא כדי לאיין את המסוכנות האמורה. אף לא מצאתי תנאים אפקטיביים אחרים לצמצום עילת המעצר.

בנסיבות אלו, הגעתי למסקנה כי החלטת ביהמ"ש קמא אינה יכולה לעמוד. בהתאם, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 10 בספטמבר 2015, כ"ו באלול התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.