ע"מ 2363/15 עבד אלמגיד כמאל עבדאללה אדעיס נ' התביעה הצבאית

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל יאיר לחן)

בתיק מס' 4661/15 מיום 22.07.15

(הערר נדחה)

כתב האישום מייחס לעורר מעורבות בפיגוע ירי שבוצע לעבר מגדל שמירה צבאי בתחילת חודש אוגוסט 2014. על פי הנטען בכתב האישום, העורר היה חלק מחבורה של רעולי פנים שהגיעו סמוך למגדל השמירה באל ערוב, ואחד מהם ביצע ירי באמצעות אקדח לעברם של החיילים במגדל. בגין מעשה זה יוחסה לעורר עבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה.

טענתו המרכזית של העורר הינה כי קיימת בעייתיות בראיות לכאורה נגדו. הראיה המרכזית הינה עדותו שותף לאירוע, בשם חאזם, הקושר את העורר לביצוע העבירה. סניגורו של העורר טען כי עדות זו הינה בעייתית, והפנה לפערים ואי התאמות, לדעתו, העולות מהאמרות שנגבו מחאזם במשטרה. בנוסף ציין הסניגור כי עדותו של חאזם נבחנה בבית משפט אגב דיון בעניינו של מעורב אחר אותו הפליל באירוע, ראאד אבו ורדה, ושם נקבע כי קיימת בעייתיות בעדות – באופן שהוביל לזיכוי הנאשם שם. הסניגור טען כי לנוכח קביעות בית המשפט באשר למעורב הנוסף, בודאי שלא ניתן לתת אמון באמרותיו המפלילות של חאזם.

התביעה השיבה לטענותיו של הסניגור בכך שציינה כי העורר מופלל בכל האמרות של חאזם, להבדיל מראאד אבו ורדה, ובכל מקרה, הכרעת הדין המזכה בעניינו של ראאד אבו ורדה הייתה מחמת הספק בלבד, ובשל בעיות שהתעוררו והיו רלוונטיות לצורך הוכחת אשמתו של אותו אבו ורדה, אולם אין הן רלוונטיות לעניינו של העורר.

דיון והכרעה

כאמור, העורר מופלל על ידי חאזם כמי שנטל חלק בפיגוע ירי כאמור. אמרותיו של חאזם זוכות לחיזוקים רבים, אם כי אין הפללה ישירה נוספת נגד העורר. אעיר כי מצאתי אמנם שגרסתו של חאזם הינה גרסה מתפתחת, והוא מוסיף דברים באמרותיו המאוחרות יותר, אולם בכל הנוגע לעורר, גרסתו הינה עקבית והיא מתייחסת אליו כבר מההתחלה כמי שנטל חלק באירוע, וכך גם באמרותיו המאוחרות יותר.

הסניגור ניסה להסתמך על זיכויו של ראאד אבו ורדה (תיק יהודה 7009/14), כבסיס לכרסום בראיות בעניינו של העורר. במאמר מוסגר אציין כי התביעה הגישה ערעור על הזיכוי, אולם זה טרם נדון. לצורך הדיון בפניי אצא מנקודת מוצא כי פסק הדין הינו סופי. עיון בהכרעת הדין מגלה נדבכים שונים שהובילו את השופט בערכאה הראשונה להורות על זיכוי מחמת הספק. בין היתר, הדבר נבע מהתרשמות מעדותו של חאזם, לרבות מאמינות מסוימת שניתנה לטענתו כי הפליל לשווא את אבו ורדה, כמו מהעובדה כי נמצאו קשיים ופערים בזיהויו של אבו ורדה על ידי חאזם.

הנדבכים הללו, שהובילו לזיכויו של אבו ורדה מחמת הספק, אינם נכונים וישימים ביחס לעורר, בודאי לא בשלב זה, בו נבחנות הראיות במסננת לכאורית בלבד. כך למשל, לא מצאתי כל קושי או בעיתיות בזיהויו של העורר על ידי חאזם, וזאת בשונה מעניינו של אבו ורדה, שנמסרו לגביו פרטים שגויים בחלק מהאמרות על ידי חאזם. בנוסף, בית משפט קמא לא מצא לנכון לקבוע כי חאזם המציא את חלקו שלו ושל אחרים באירוע, אלא אך ורק מצא אמינות מסוימת בעדות חאזם בפניו כי אבו ורדה לא היה בין אותם אנשים שהשתתפו בפיגוע האמור. כלל לא מובן מאליו כי טענה זו תחזור על עצמה ביחס לעורר, וכלל לא ידוע אם תתקבל ביחס אליו, אף אם תועלה. ויודגש, זיכויו של אבו ורדה לא היה זיכוי מלא אלא היה מחמת הספק בלבד, לאחר שבית משפט קמא מצא בעניינו כי נדרשת תוספת ראייתית מסוג סיוע, שלא הוצגה.

מכאן כי קיים שוני משמעותי בין התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת היום בעניינו של העורר, לבין התשתית שנקבעה לבסוף בעניינו של אבו ורדה. לפיכך, המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר, עודה עומדת בתוקפה, ולא מצאתי כי יש מקום לקביעה כי קיים כרסום משמעותי בתשתית ראייתית זו.

לנוכח החומרה הרבה של נטילת חלק בפיגוע ירי, והמסוכנות המשמעותית הנשקפת מכך, ברור כי אין מקום במקרה זה לכל חלופת מעצר, ועל כן בדין הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

סוף דבר, הערר נדחה.

ניתנה היום, 5 באוגוסט 2015, כ' באב התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

המשנה לנשיא    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: