ע"מ 2160/15 התביעה הצבאית נ' פארס חוסיין עבד אל עטי פלנה

בעניינו של המשיב קיימות שתי בקשות נפרדות למעצרו. האחת, בערר על החלטת בית משפט יהודה, שדחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק (יהודה) 3969/15 (להלן – תיקו החדש), והשנייה במסגרת ערעור על תיק נוסף של המשיב שהסתיים בגזר דין, ועליו מערערת התביעה על קולת העונש (תיק (יהודה) 4776/14) (להלן – תיקו הישן).

הערר על תיקו החדש

תיקו החדש של המשיב מייחס לו עבירות של סחר באמל"ח, בכך שבשנת 2014 מכר כלי נשק לדיאב נאצר במספר הזדמנויות תמורת עשרות אלפי שקלים. על פי המיוחס למשיב בכתב האישום, הוא מכר רובה קלצ'ניקוב, רובה קרבין, רובה אם-16, אקדח ותחמושת תואמת לכלי הנשק הללו.

אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים הללו, שכן המשיב מופלל על ידי דיאב נאצר באופן מפורט, וכן קיימות אמרות מפורטות של האנשים להם העביר דיאב נאצר את כלי הנשק, באופן התומך ומחזק משמעותית את אמרותיו של דיאב, ובנוסף יש לציין כי חלק מכלי הנשק נתפסו.

סניגורו של המשיב טען כי יש במקרה זה שיהוי משמעותי בהגשת האישום, שכן המידע המפליל היה ידוע לתביעה תקופה ארוכה, וזו נמנעה מלחקור את המשיב בעניין. יתר על כן, לטענת המשיב, הוא הופלל על ידי דיאב נאצר, לאחר שהמשיב מסר את שמו של דיאב במסגרת פרשת העברת כספים, בגינה נשפט המשיב בתיקו הישן. הסניגור הוסיף וציין כי בחקירתו בפרשת הכספים נבדק המשיב בפוליגרף על ידי גורמי החקירה, ונמצא דובר אמת על כך שאין לו קשר לאמל"ח. לטענתו, בדיקה זו מצדיקה כי ייקבע שהפללה נגדו אינה אמינה ואינה יכולה להוות בסיס למעצרו. עוד נטען כי המשיב מוכן לערוך בדיקה נוספת היום.

התביעה השיבה מנגד כי פרשת הנשק נחקרה במסגרת פרשייה רחבת היקף, וכי אכן הייתה טעות של התביעה שלא הורתה על חקירתו של המשיב בחשדות הנוספים קודם לכן. יחד עם זאת, לנוכח היקף העבירות וחומרתן מחד גיסא, ומשך השיהוי שאינו עולה על שנה מאידך גיסא, אין מקום להעניש את הציבור ולשחרר סוחר אמל"ח לכאורה שמכר כלי נשק זמן לא רב לפני שנעצר. התביעה ציינה כי חקירתו של המשיב התמקדה לפני כשנה בכספים ומימון טרור. במסגרת חקירה זו אכן נבדק בפוליגרף. בפעם הראשונה נכשל בבדיקה. בסיום חקירתו, שהתמקדה כאמור בענייני מימון טרור, הוא נבדק פעם נוספת בפוליגרף, אגב כך גם נשאל באופן כללי באשר לקשר לאמל"ח ולא נשאל באופן ספציפי על ההפללות של דיאב נאצר. בדיקה זו אכן לא העידה על ממצאים כי המשיב דובר שקר. לטענת התביעה, אין באותה בדיקה נוספת כדי לשנות מקיומן של ראיות לכאורה מוצקות במקרה זה.

אוסיף כי התביעה הייתה מוכנה לבדוק עם גורמי החקירה האם יש טעם בקיום בדיקת פוליגרף נוספת, ולאחר בדיקה זו מסרה שאין טעם בקיום בדיקה זו שלא כחלק מהליך חקירתי שלם, ועל כן אין מקום לקבל את בקשת ההגנה.

האם יש להתחשב בבדיקת הפוליגרף של המשיב בשלב המעצר עד תום ההליכים

בדיקת פוליגרף אינה קבילה בהליך העיקרי. מכאן כי קיים קושי מובנה להתייחס אליה בהליך שמסתמך על ראיות קבילות, כשלב המעצר עד תום ההליכים. וכפי שניסח זאת כב' השופט הנדל בע"פ 3399/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.2.2012):

"ברובד העקרוני, הכיצד ייתכן שבמסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים, על כל המשתמע מכך, תסווג ראייה כ"ראייה לכאורה" ביחס למשפט, כאשר אין ביכולתה להיכנס בשעריו".

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שישנן גישות שונות, והוכרו בפסיקת בית המשפט העליון מקרים בהם הסתמכו על בדיקה זו גם בשלב המעצר עד תום ההליכים, אם כי הדבר נעשה באופן חריג ובנסיבות מיוחדות (ראו בש"פ 8896/11 ימר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.1.2012); בש"פ 3978/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.6.2012)).

במקרים בהם לא הוצגו נסיבות מיוחדות, נדחתה הבקשה לעשות שימוש בבדיקת פוליגרף בשלב המעצר (בש"פ 8197/12 מדינת ישראל נ' חדאד (פורסם בנבו, 22.11.2012); בש"פ 388/15 דלו נ' מדינת ישראל (29.1.2015).

לפיכך, גם לפי הגישה המרחיבה, יש צורך להציג נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לבסס ולהצדיק שימוש בבדיקה האמורה.

נסיבות כאלה אינם מתקיימות במקרה שלפנינו. המשיב נחקר במסגרת פרשייה רחבה וענפה. לאחר חקירה משמעותית (לרבות כישלון בבדיקת פוליגרף שנערכה לו), הודה בקשריו למימון טרור. המשיב לא נחקר באותו שלב באופן פרטני על חשדות לסחר באמל"ח. גם בדיקת הפוליגרף עליה מבקש הסניגור להסתמך, לא עימתה את המשיב באופן ישיר עם חשדות ספציפיים, ותוקפה בהקשר זה, לפיכך, אינו ברור. הפללתו בסחר באמל"ח במקרים פרטניים הגיעה לאחר שסיים את חקירתו בחשדות למימון טרור והועמד על כך לדין.

הראיות לכאורה הקיימות בעניינו הינן מוצקות, ובעלות תימוכין משמעותיים. בדיקת פוליגרף, שתוקפה אינה ברור, וכלל אינה קבילה, אינה יכולה לקעקע את התשתית הראייתית הנוכחית. חלוף הזמן בגינו עומת עם החשדות בסחר באמל"ח, עקב תקלה של התביעה, אינו כה משמעותי בהתחשב באופי וחומרת החשדות.

יתר על כן, למשיב עבר פלילי משמעותי בתחום הטרור, שכן כבר בשנת 2008 נעצר ונדון ל-34 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת וסחר באמל"ח. כאמור, לאחרונה נשפט שוב בגין עבירות של מימון טרור, וכעת ישנה תשתית ראייתית משמעותית הקושרת אותו לעבירות נוספות של סחר באמל"ח. עברו מעצים הן את המסוכנות הנובעת ממנו והן את החשש להימלטות מאימת הדין.

טענתו של המשיב כי הופלל על לא עוול בכפו כ"נקמה", הינה טענה שראוי כי תתברר בהליך העיקרי. אין די בה בשלב זה כדי להצדיק את שחרורו, בודאי כשאין היא נתמכת ולו בבדל ראיה חיצונית, למעט טענתו של המשיב עצמו. אינני סבור כי העלאת טענה כזו במקרה שלפניי מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה התחשבות בבדיקת פוליגרף, שכאמור, לא התייחסה לחשדות הספציפיים בגינם הוגש נגדו כתב אישום בתיקו החדש.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הבקשה למעצר במסגרת הערעור על תיקו הישן