ע"מ 2098/15 מונא תופיק אחמד ערמאן נ' התביעה הצבאית

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי בשומרון (בפני כב' השופט סא"ל ארי תיבון)

בתיק מס' 1848/15 מיום 19.05.15

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 24 ביוני 2015, ז' בתמוז התשע"ה.

כתב האישום שהוגש נגד העוררת מייחס לה שורה של עבירות העוסקות בהעברת כספי טרור ורכוש ארגון טרור, ובעיקר היותה גורם ששימש בידי ארגון החמאס לצורך העברת כספים בסכום משמעותי של כ-150,000 דולר.

המחלוקת בין הצדדים התייחסה הן לשאלת קיומן של ראיות לכאורה והן לשאלת קיומה של עילת מעצר. בית משפט קמא סבר כי קיימות ראיות לכאורה למעורבותה של העוררת בהעברות כספי ארגון החמאס, וחרף נסיבותיה האישיות והמשפחתיות, הורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

סניגורה של העוררת תקף את החלטת בית משפט קמא, תוך שהוא מעלה שלל טענות לגבי הפגיעה בזכויותיה של העוררת בחקירתה, לגבי המשמעות שיש לייחס לדברים שמסרה בהודאותיה, ולגבי האופי הקל של העבירות גם אם קיימות ראיות לכאורה. הסניגור הדגיש את נסיבותיה המשפחתיות של העוררת, אשר בעלה חולה סרטן בשלב מתקדם, וטען כי גם אם ישנה מסוכנות כלשהי, ניתן לאיינה בחלופת מעצר ראויה, לרבות מגורים באזור בשליטה ביטחונית ישראלית.

התביעה הצבאית השיבה מנגד כי עיקר כתב האישום נסמך על הודאותיה של העוררת, כמו גם על אישור ואישוש למעשיה על ידי אחד מהשליחים לקבלת הכסף. התביעה ציינה כי הפסיקה בכל הנוגע למי שמעורב במימון טרור הינה ברורה ומלמדת על מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. התביעה הדגישה כי נסיבותיה האישיות של העוררת, ובפרט מחלת בעלה, הינן ידועות, אולם דווקא נסיבות אלה הן אלה שהפכו אותה ואת בעלה לבלדרים "אטרקטיביים" עבור ארגון החמאס, ומכאן כי אין בנסיבות אלה כדי להצדיק שינוי בהחלטת בית משפט קמא.

ראיות לכאורה

התשתית הראייתית העיקרית במקרה זה הינה אמרותיה של העוררת בחקירתה. סניגורה ניסה לטעון כי זכויותיה נשללו בחקירה בכל האמור לזכות ההיוועצות, דבר הגורע ממשקל האמרות אם לא פוסל אותן לחלוטין.

לא מצאתי ממש בטענות אלו. העוררת נחקרה כשחלק מהתקופה הייתה מנועת מפגש עם עו"ד – מניעה שניתנה כדין. מלבד עצם העובדה כי הייתה מנועה חלק מתקופת החקירה ממפגש עם עו"ד, הרי חלק אחר מהתקופה לא הייתה מנועה, ובכל זאת המשיכה ומסרה דברים המפלילים אותה. השאלה אם ובאיזו מידה השפיעה מניעת המפגש על רצונה החופשי צריכה להתברר במהלך התיק העיקרי, ולא אגב הליך המעצר.

יצויין כי בכל האמרות המשטרתיות צויין במפורש כי זכויותיה הוקראו לה, לרבות זכות ההיוועצות ועל פניו, נראה כי הבינה את זכויותיה. מכאן מסקנתי כי טענות הסניגור על פגיעה בזכות ההיוועצות הינן חסרות אחיזה בחומר הראייתי הקיים. אין פירושו של דבר שלא ניתן להוכיח במהלך התיק העיקרי כי זכויות אלה נפגעו, אולם בשלב הלכאורי בו אנו נמצאים, לא מצאתי כל סיבה לפקפק במשקל הראיות הקיימות המלמדות כי העוררת הועמדה על כל זכויותיה בחקירה והבינה אותן.

לגופם של דברים, העוררת מתייחסת בחקירותיה למעשים שיוחסו לה בכתב האישום, הכוללים קבלת סיוע לה ולבעלה מארגון החמאס, העברת רכוש (תכשיטים) עבור משפחת צאלח ערורי (בכיר חמאס הנמצא בחו"ל), וכן העברת מעטפות כסף בין גורם חמאס בירדן לבלדר חמאס אחר שהכניס את הכספים לאזור. העוררת ציינה באופן מפורש כי ידעה שדובר בכספי חמאס, הבינה כי מדובר בסכומים גדולים מאוד, גם אם לא ידעה את היקפם המדויק, וכן התייחסה לדרכי התקשורת בינה לבין פעיל החמאס שהיה אמור לקבל את המעטפות ודרכי הקידוד בהן עשתה שימוש.

אישוש למעשיה של העוררת כפי שמתוארים על ידה נמצא בעדותו של ענאן פתוח, המאשר כי הגיע לדירה בה התגוררו העוררת ובעלה, וקיבל לידיו את המעטפות עם הכספים. מהראיות הקיימות עולה כי בדרך זו הועברו כספים בסך של כ-150,000 דולר עבור ארגון החמאס.

אשר על כן מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעוררת.