החלטה

זהו ערר הסנגוריה  על החלטת ביהמ"ש קמא שלא להורות על שחרור העורר במסגרת בקשה לעיון חוזר.

העורר נעצר עד תום ההליכים בקשר לכתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, בכך שבמהלך אוגוסט 2014, קשר קשר עם אחיו לבצע פיגוע ירי, באמצעות נשק מסוג אר פי ג'י, לעבר אישיות ישראלית חשובה. בחלוף מספר ימים, נפגש שוב העורר עם אחיו וחזר על הסכמתו להשתתף בעבירה.

במסגרת הבקשה לעיון חוזר, העלה הסנגור שורה של טענות, אשר העיקריות שבהן, נגעו לשתי התפתחויות שחלו בעניינם של שניים מהמעורבים הנוספים בפרשה זו. הראשון, עדנאן צביח, שאף הוא הואשם בעבירה זהה. לגביו, הורה בימ"ש זה על שחרור ממעצר בתנאים מגבילים. השני, יוסף אלשיך, אשר, במסגרת הסדר טיעון הורשע בכך שקשר קשר עם איברהים, לספק לו אר פי ג'י.  במסגרת הסדר הטיעון, נשפט נאשם זה לתשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל.

הסנגור סבר כי יש בשתי ההחלטות האמורות להביא לתוצאה כי יש לשחרר את העורר, בין אם בגלל שעניינו דומה לזה של עדנאן, ובין אם לאור רמת הענישה שנקבעה בעניינו של יוסף, רמת ענישה המסתכמת בימי מעצרו של העורר.

החלטת ביהמ"ש קמא דנה בטענות האמורות ובטענות נוספות שאין מקום לפרטן כעת. ביהמ"ש קבע כי עניינו של העורר שונה מזה של עדנאן, מאחר שהעורר הסכים באופן חד משמעי להצטרף למזימה, בעוד תשובתו של עדנאן הייתה מהוססת הרבה יותר. ביהמ"ש קמא הדגיש את מחויבותו של העורר לקשר וראה בכך בסיס מוצק לקיומה של עילת מסוכנות. עוד ציין ביהמ"ש קמא כי אין בחלוף הזמן כדי לשנות את המאזן שהביא למעצר עד תום ההליכים.

בערר, חזר הסנגור על טענותיו האמורות. לצד טענות אלה, העלה הסנגור טענות אחרות בנוגע לתשתית הראייתית. אולם, מאחר שטענות אלה נדונו במסגרת החלטת המעצר המקורית ולא חל לגביהן כל שינוי, הבהרתי לצדדים במהלך הדיון, כי אין בכוונתי להתייחס אליהן.

בחנתי מחדש את טענותיו של הסנגור והגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

ראשית, באשר לעניינו של יוסף אלשיך. נאשם זה הורשע בקשירת קשר לספק מטול אר פי ג'י ליוזם הרעיון, איברהים. כשבוע לאחר שהסכים לבדוק עבור איברהים אם ניתן להשיג נשק מהסוג האמור, הודיע יוסף לאיברהים כי לא הצליח להשיג את הנשק. בעיניי, לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר מרמת הענישה שנקבעה בגין ההתנהגות האמורה. המעשים בהם הורשע יוסף נופלים בחומרתם מאלה של העורר, שהסכים להיות שותף בפיגוע המתואר.

בדומה באשר לעניינו של עדנאן. בהחלטתו לשחרר את עדנאן, הדגיש ביהמ"ש את תשובתו המהוססת להצעה להשתתף בפיגוע. ביהמ"ש קמא קבע כי מהראיות עולה הסכמה "ראשונית". בנוסף, סבר ביהמ"ש כי הסיכון הנשקף מעדנאן אינו בדרגת חומרה גבוהה. בעניין זה ציין ביהמ"ש:

"העורר לא יזם את הרעיון לבצע את הפיגוע, וגם לא הביע הסכמה נלהבת להשתתף בו. גם לפי העורר וגם לפי מפלילו, תגובתו של העורר הייתה "הסכמה עקרונית" אותה הביע במילה "בסדר". העורר התחמק מהתחייבות חד משמעית, כאשר אמר ש"נראה מה יהיה" או "אתה אדם מכובד ואני סומך עליך". העורר לא התעניין בפרטי הפיגוע ואף לא בקורבן המיועד, וגם מכך אפשר ללמוד כי לא הייתה לו נכונות רבה לפעול. מאוחר יותר, לאחר שחשב על הדברים החליט שלא להיענות להצעה עתידית של אברהים."

גם בעיניי שונה הוא עניינו של העורר שבפנינו. מחומר הראיות עולה כי העורר התעניין בפרטי הפיגוע ובדרך ביצועו ואף באפשרויות לרכישת נשק מסוג אר פי ג'י. בניגוד לעדנאן, מסר העורר הסכמה חד משמעית ואף חזר על הסכמה זו בהזדמנות נוספת.

בנסיבות אלה, אין לי אלא להצטרף לקביעתו של ביהמ"ש קמא, לפיה קיימת הבחנה בין עניינם של העורר ושל עדנאן. משכך, אין בשחרורו של זה האחרון, כדי להביא לשינוי החלטת מעצרו של העורר.

אמנם, חלף זמן מאז נעצר העורר, אולם אין בנסיבה זו בלבד כדי להטות את הכף לכיוון השחרור. זאת בשל המסוכנות המשמעותית העולה מהסכמת העורר ליטול חלק בפעולה.

על יסוד האמור, גם אני בדעה כי לא נוצרו נסיבות חדשות המצדיקות את שחרורו של העורר ממעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים, המבוסס על עילת המסוכנות.

משכך, הנני דוחה את הערר.  

ניתנה היום, 02 ביוני 2015, ט"ו בסיוון התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.