ע"מ 1918/16 מועתז סולימאן עודה שלילין נ' התביעה הצבאית

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי בשומרון (בפני כב' השופט סא"ל אשר שור)

מיום 14.04.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 18 באפריל  2016, י' בניסן התשע"ו.

העורר נעצר ביום 03.04.16, ומאז נחקר על ידי משטרת ישראל. הוא חשוד בסיוע להפרת הוראה בדבר סגירת שטח.

על פי החשד, העורר הוא חלק מרשת העוסקת באופן תדיר בהברחתם של תושבי האזור לתחומי מדינת ישראל. יצוין מיד כי בפרשה זו נחקרים נוספים. ביום 14.04.16, הוארך מעצרו של העורר בשמונה ימים לצורכי חקירה.

בהחלטתו, נשואת הערר, התייחס תחילה ביהמ"ש קמא לשאלת סמכות ביהמ"ש לדון בבקשה. ביהמ"ש הכריע כי כזו קיימת לנוכח המסוכנות לביטחון האזור, הטמונה בחשדות. שנית, קבע ביהמ"ש כי מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית ואף עילה להמשך המעצר לצורכי חקירה. בעניין זה, מציין ביהמ"ש כי קיימת שורה של פעולות לביצוע. בהתאם, הורה ביהמ"ש על הארכת המעצר בשמונה ימים.

בערר על החלטה זו, מרכז הסנגור את טענותיו לאורך תקופת המעצר, כאשר מוכן הוא להניח כי קיימת סמכות. הסנגור טוען כי ספק האם החקירה התקדמה. מכל מקום, לא נראה שיש הצדקה להארכת מעצר כה ממושכת. רוב הראיות כבר נאספו ונראה שהעורר נותר במעצר ללא הגשת כתב אישום, בעיקר לשם איתור מעורבים נוספים.

על רקע זה, עותר הסנגור לקצר את המעצר, או לחילופין להורות לתביעה הצבאית להגיש כתב אישום תוך תקופת המעצר הנוכחית.

מנגד, טוענת התביעה הצבאית כי נותרו עוד פעולות חקירה משמעותיות לביצוע. התובע מוסיף כי בשל ריבוי הנחקרים, נדרשות לא מעט פעולות קריטיות לסיום החקירה. עם זאת, נמסר כי קיימת כוונה לסיים את החקירה עד למועד האמור ולהעביר את התיק לתביעה, תוך תקופה זו, לשם הגשת הצהרת תובע עד ליום 21.04.16.

ייאמר מיד כי מקרה דנן מצדיק דיון מעמיק יותר בשאלת הסמכות, אם כי דיון שכזה, ראוי שייערך לאחר הגשת כתב האישום.

לגופו של עניין, עיינתי בראיות ומצאתי כי יש בהן לקשור את העורר למיוחס לו.

כמו כן, מתוך החומרים שהוצגו בפניי, מצאתי פירוט של פעולות החקירה השונות שבוצעו עד כה, ופירוט הפעולות שנותרו לביצוע. התרשמתי כי החקירה נוהלה עד כה, באופן משביע רצון וכי הפעולות הנדרשות להשלמת החקירה אכן מצדיקות את המשך המעצר, כפי שנקבע על ידי ביהמ"ש קמא. לנוכח האמור, יש לקבוע כי הייתה קיימת הצדקה להמשך המעצר במהלכה בוצעו פעולות חקירה נדרשות שקידמו את בירור העניין.

לבסוף, אציין כי, בנסיבות העניין, הודעת התביעה שתעשה כל שניתן על מנת להגיש הצהרת תובע ביום חמישי זה סבירה.

לנוכח האמור, הנני דוחה את הערר.