ע"מ 1709/15 התביעה הצבאית נ' עומר מחמוד מוחמד דאר מוסא ואח'

שני המשיבים נעצרו ונחקרו בגין חשד להשתייכות לחוליה צבאית של ארגון החזית העממית. השניים הכחישו כל קשר לחולייה כזו, אולם הוגש נגדם כתב אישום בהסתמך על הפללה ישירה של אחד בשם אברהים מוסא (להלן – אברהים).

בקשת התביעה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם נדחתה, והם שוחררו בהפקדה כספית על סך 9,000 ₪ וכן בערבות עצמית וצד ג'. התביעה הגישה עיון חוזר לאחר שהגיעה לידיה חומר ראייתי נוסף, הכולל אמרות של אדם בשם עבדאללה טבטב, וטענה כי אמרות נוספות אלה מחזקות (גם אם באופן עקיף) את אמרותיו של אברהים ועל כן יש להורות על מעצרם של המשיבים. בקשת התביעה נדונה ונדחתה והחלטת השחרור המקורית נותרה על כנה. על החלטה זו הוגשו העררים שלפניי.

כאן המקום לומר כי גם ההגנה הגישה עררים על תנאי השחרור, אולם במהלך הדיון לפניי הודיע הסניגור כי הוא חוזר בו מעררים אלה, ועל כן נותר לדון אך ורק בעררי התביעה.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה מחלוקת ראייתית. גם הסניגור הסכים כי אם ייקבע כי קיימות ראיות לכאורה, אזי קיימת עילת מעצר מובהקת המצדיקה את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

לטעמה של התביעה, די בהפללה של אברהים והחיזוק הנוסף מאמרות עבדאללה טבטב כדי לבסס במקרה זה ראיות לכאורה.

לדעת ההגנה, אמרותיו של אברהים לוקות בסתירות אל מול עדויות של אחרים, ומכאן כי המשקל שיש להעניק לאמרות המפלילות הינו נמוך ביותר, באופן המצדיק נקיטה בחלופת מעצר.

דיון והכרעה

הראיה המרכזית בתיק שלפניי הינה אמרתו של אברהים מיום 26.1.15 בה מסר כי הגיע אליו שנתיים קודם לכן מחמוד מוסא (להלן – מחמוד) והציע לו להקים חולייה צבאית של ארגון החז"ע. אברהים סירב בתחילה אולם לאחר מכן הסכים. עוד מסר אברהים כי השניים פנו לחמישה אחרים וגייסו אותם לחולייה. בין החמישה הוא מונה את שני המשיבים. בנוסף מסר כי פנו לאנשים שונים בבקשה שיסייעו להם בהשגת כלי נשק. אחד מהאנשים אליהם פנו, בשם חסין אבו סופיאן, הסכים לכך בתנאי שיפעלו קודם ברמה ארגונית-חברתית. אברהים מסר כי בסוף שנת 2014 תחילת 2015 יצא לפעילויות של כתיבת סיסמאות עבור החז"ע יחד עם אחרים, ובהם המשיב עומר דאר מוסא. כמו כן מסר כי שבוע לפני מעצרו (סוף ינואר 2015) הלך יחד עם מחמד קאסם אלחטיב ועם המשיב מוצעב לאדם בשם אברהים אבו ראס בבקשה שיסייע להם בהשגת תמיכה מהנהגת החז"ע בפעילות הצבאית וזה ענה להם כי יבדוק.

על פניו, ההפללה של אברהים מתייחסת בפירוט לאנשים שונים, ובהם המשיבים, וקושרת את המשיבים לפעילות חמורה במסגרת ארגון החז"ע.

כאמור, אברהים מזכיר אנשים נוספים כחלק מפעילות החולייה. חלק מאנשים אלה נחקרו גם הם. חלקם הכחיש, וחלק אחר הודה במעשים משותפים עם אברהים. דא עקא, כי תיאור הדברים שמסרו אלה ששיתפו פעולה בחקירה הינו שונה מזה של אברהים בכל הנוגע למשתתפים נוספים. בתמצית ניתן לומר כי גם אם ישנו בסיס לכך שאברהים פנה ופעל בשם החז"ע, מעדויות שותפים אחרים עולה כי מספר הפעילים הנוספים וזהותם לרבות בפעילויות ספיציפיות אינו תואם את דברי אברהים.

כך למשל, מחמוד מאשר כי שוחח עם אברהים והציע לו להקים חולייה צבאית אולם לטענתו הוא לא גייס עמו אף אחד ולא פעל בכל פעילות של חולייה כזו. ודוק: מחמוד מאשר כי יצא יחד עם אברהים ופנה לאנשים אחרים במטרה להשיג נשק לחולייה, אך לטענתו הם לא השיגו דבר והם לא פנו וגייסו אנשים נוספים לחולייה. כאן המקום לומר כי מחמוד נחקר בגין עבירות נוספות בהן הודה, לרבות יידוי אבנים ובקבוקי תבערה במספר רב של פעמים, כך שעל פניו לא ניתן לומר כי המדובר במי שביקש להמעיט בהכרח מחלקו בפעילות חמורה.

בנוסף, אברהים מזכיר את מחמד קאסם אלחטיב כמי שהיה חבר בחולייה וכן כמי שהלך עמו ועם המשיב מוצעב לאברהים אבו ראס. מחמד קאסם מאשר כי אברהים פנה אליו וכן מאשר כי הלכו יחד לאברהים אבו ראס. מאידך, מחמד קאסם לא מזכיר כלל את המשיב מוצעב, והוא אף לא נשאל ישירות באמרתו המשטרתית האם הלך גם עם מוצעב.

עבדאללה טבטב שהתביעה סבורה כי הוא מחזק את עדות אברהים, מדבר על פעילות מהעת האחרונה בכתיבת סיסמאות בחולייה בעלת אופי "ארגוני". דא עקא, עבדאללה אינו מאשר כי בין חברי החולייה היו המשיבים, כפי שמסר אברהים.

עינינו הרואות כי ישנו צבר של עדויות המחזקות חלקים נרחבים מאמרותיו של אברהים, אולם בכל הקשור למשיבים, עדויות אלה דווקא מחלישות וסותרות את עדות אברהים. לפיכך, ניתן להסיק כי לגרעין הפעילות של אברהים, בודאי למעשים שהוא ביצע בעצמו, ישנם חיזוקים משמעותיים, אולם בכל הנוגע למעורבים נוספים, ישנם קשיים לא מבוטלים. מכאן מסקנתי כי ישנה פגיעה בעוצמת הראיות לכאורה במקרה שלפנינו (השוו ע"מ 3293/14 אלשובכי נ' התביעה הצבאית; ע"מ 2142/14 התביעה הצבאית נ' אבו מאריה).

לנוכח האמור, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא, ומכאן כי דין העררים שהגישה התביעה להידחות.