ע"מ 1654/16

המשיב מואשם בסחר באמצעי לחימה, בכך שבחודש יוני 2015, רכש מאדם בשם איהאב מנאסרה, רובה צייד תמורת 2,000 ₪.

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים נדחתה על ידי בית המשפט קמא, שסבר כי התשתית הראייתית לקויה עד כדי שמיטת הבסיס לקיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט הדגיש את הקושי בזיהוי האדם שהופלל כמשיב, את היעדר קיומם של חיזוקים להפללה, ואף את התרשמותו כי העד ניסה לרצות את חוקריו. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט על שחרור המשיב בהפקדת 10,000 ₪ ובערבות צד ג'.

התביעה הצבאית אינה משלימה עם ההחלטה האמורה. לטענתה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית, אשר בכוחה לבסס את אשר המיוחס למשיב בכתב האישום. בעניין הזיהוי, מפנה התובע לשורה של פרטי זיהוי ייחודיים שאושרו על ידי המשיב באמרתו. באשר לחיזוקים, מפנה התובע לאמרותיהם של עדי התביעה 3,4, המאשרים עסקאות נשק אחרות, בהן הודה העד המפליל. על רקע זה ובשים לב לעילת המעצר המובהקת הטמונה בעבירה, טוענת התביעה כי היה על בית המשפט קמא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

הסנגור סומך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא. לשיטתו, הזיהוי של המשיב לקוי ביותר, שכן הוא אינו מוזכר בשמו המלא, אף לא פעם אחת. עוד מפנה הסנגור לעובדה כי המפליל מסר שתי אמרות בה לא הזכיר את המשיב, ורק באמרתו השלישית מסר את גרסתו באשר למשיב. אין כל חיזוק להפללה זו. בנוסף, מפנה הסנגור לעניינו של מופלל אחר, פאדי שיח אחמד, ששוחרר ממעצר למרות שהופלל על ידי איהאב הנ"ל. הסנגור רואה בשחרור זה אישור לקשיים הראייתים הטמונים באימרותיו של העד. לבסוף, מציין הסנגור כי מרשו בעל עבר נקי וכי הוא מכחיש מכל וכל את המיוחס לו.

עם תום העיון בראיות מגיע אני למסקנה כי יש בהן לבסס לכאורה את המיוחס למשיב.

העד המפליל, איהאב מנאסרה, מוסר באמרתו מיום 14.12.15, כי קנה רובה צייד ובהמשך מכר אותו "לאחד שמו מחמוד אכרם בן 20 ב-2,000 שקל". גרסה זו הינה המשך לזיכרון דברים מחקירתו של העד בשירות ביטחון הכללי. בזיכרון הדברים, מיום 13.12.15, נרשם מפי העד כי מכר את הנשק "למחמוד אכרם אבו נאצר, כבן 20, רווק, מתגורר במ.פ קלנדיה, לו אח כלוא בשם אחמד". שורת פרטי הזיהוי האמורה, תואמת את פרטיו של המשיב. בעיקר, מן הראוי להתעכב על אישור המשיב כי משפחתו מוכרת בשם "אבו נאצר" וכי אחיו אחמד אכן כלוא בישראל. כאמור, יתר פרטי הזיהוי אף הם תואמים את פרטיו של המשיב.

הלכה ידועה היא כי, בשלב זה של ההליכים, נבחן חומר הראיות על פניו, תוך הצבת שאלת הפוטנציאל הראייתי הטמון בו. לאור זאת, ככלל, שאלות הקשורות למהימנות גרסת העד אינן נבחנות בשלב מוקדם זה של ההליך, בהיעדר כלים לעשות כן. בענייננו, לא ניתן למצוא סתירות פנימיות בולטות או סימנים מעידים אחרים לכך שאין לסמוך על דברי העד. ההפך הוא הנכון, חלקים של אמרתו מוצאים חיזוק משמעותי בדבריו של עדי התביעה 3 ו-4, המאשרים פרטים מהותיים של אימרת העד המפליל בנוגע לעיסוקו בסחר בנשק.

כאן המקום לציין כי התביעה מסרה הסבר באשר לשחרור פאדי שיח אחמד. לדבריה, התשתית הראייתית בעניינו של אותו פאדי, לא אפשרה להוכיח ביצוע עבירה במידה הדרושה במשפט פלילי. הסבר זה מקובל עליי ויש בו לבסס הבחנה מהותית בין עניינם של השניים, על רקע עוצמת הראיות. על כן, אין בשחרור כדי ללמד דבר באשר לאפשרות להסתמך על אימרותיו של המפליל איהאב.

לנוכח האמור, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת המשיב.

העבירה המדוברת מקימה עילת מסוכנות מובהקת, אשר אינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר.

בנסיבות אלה, הנני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה היום, 27 במרץ 2016, י"ז באדר ב' התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: