ע"מ 1614/15 התביעה הצבאית נ' חאבס עלי חסין חטיב

הרקע

התביעה עררה כנגד החלטת בית המשפט קמא, שלא לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת גניבה, על פי סעיף 404 לחוק הפלילי הירדני וכן עבירה כנגד קיום הסדר הציבורי, על פי סעיף 222 (א) ו-(ד) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון)(מס' 1651), התש"ע – 2009 (להלן: "הצו בדבר הוראות ביטחון").

העבירה הראשונה עניינה אירוע שהתרחש בין יום 19.02.2015 לבין יום 21.02.2015. על פי כתב האישום, אז פרץ המשיב לדירתה של משפחת אלקובי ביישוב מעלה מכמש, וגנב ממנה רכוש רב, הכולל אקדח 9 מ"מ, תרסיס פלפל ותכשיטים רבים.

העבירה השנייה המיוחסת למשיב מושתתת על אירוע שהתרחש ביום 18.03.2015. אז שהה המשיב בתא המעצר בתחנת משטרת בנימין, ועישן סיגריה, אשר הוכנסה לתא המעצר בהיחבא, ובניגוד להוראות כוחות הביטחון.

עם הגשת כתב האישום נגד המשיב ביקשה התביעה לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו. ביהמ"ש קמא, מפי כב' השופט רס"ן (במיל') שרון קינן, התמקד בהחלטתו בחוות דעת המומחה לזיהוי פלילי בנוגע לדגימת דנ"א שנמצאה בדירה שנפרצה. בחוות הדעת הנ"ל נקבע, כי על בקבוק שנתפס בזירה וממנו נדגם חומר ביולוגי "התקבלה תערובת שמקורה ביותר מפרט אחד", כאשר באותה תערובת "פרופיל בולט של מקור זכרי בר השוואה". לאחר מעצרו של המשיב נלקחו ממנו דגימות דנ"א, שנמצאו מתאימות לאלו שנלקחו מן הבקבוק.

ביהמ"ש קמא כתב בהחלטתו, כי "הבקבוק שנתפס בזירה הינו בקבוק מיץ ענבים משפחתי גדול. לא עלה מעדותו של המתלונן כי הבקבוק היה שייך לו, ולכן יש אפשרות סבירה כי הבקבוק הובא לדירה על ידי מי שפרץ לתוכה ושם הוא שתה ממנו והשאירו בזירה". עם זאת, על פי קביעת בית המשפט קמא, כאשר דגימת דנ"א נמצאת על חפץ נייד, שלא הוכח כי היה בדירה לפני ההתפרצות, הדבר מפחית מעוצמת הראיות.

ביהמ"ש קמא קבע כי עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד, שכן  לחובתו של המשיב הרשעה משנת 2004, בגין החזקת רכוש שהושג בפשע, והתפרצות.  הרשעתו האחרונה של החשוד הינה משנת 2012. כמו כן, ביהמ"ש קמא ציין כי המשיב נעצר לאחר שזומן באמצעות הטלפון ע"י המשטרה והגיע לחקירתו בכוחות עצמו.

ביהמ"ש קמא קבע כי העבירה המיוחסת למשיב איננה עבירה המוגדרת בפסיקה כמתוחכמת או בעלת מעורבים רבים, ולכן אין היא מקימה עילת מעצר.

בכל הנוגע לפרט האישום השני, העוסק בהפרת הסדר הציבורי על ידי עישון במתקן המעצר, הביע ביהמ"ש קמא את תמיהתו על כך שהוא נכלל בכתב האישום, ובחר להתעלם ממנו במופגן בהחלטתו.

לבסוף, שיחרר ביהמ"ש קמא את המשיב ממעצר בתנאים הבאים: הפקדת ערבות בסך 9,000 ₪, חתימה על ערבות עצמית וצד ג' ע"ס 5,000 ₪ כל אחת, וכן התייצבות להקראת כתב האישום.

על החלטת ביהמ"ש קמא לשחרר את המשיב הגישה התביעה את הערר שבפניי. בקשת התביעה לעצור את המשיב עד להחלטה הסופית בערר – נדחתה. המשיב מילא את התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט קמא, ושוחרר ממעצר. הוא התייצב לדיון ההקראה במשפטו.

טיעוני הצדדים

טיעוני התביעה

לטענת התביעה, הראיה המקשרת את המשיב לזירת הפריצה, היא בקבוק שתייה שנמצא בסמוך למקום הפריצה, ועליו דנ"א של המשיב. מנגד ניצבת  הכחשתו הגורפת של המשיב וטענתו כי לא נכנס ליישובים ישראליים מאז שנת 2004.

לטענת התביעה, השילוב בין ממצא הדנ"א בזירה לבין ניסיונו של המשיב להרחיק את עצמו מהזירה מבלי להשיב על השאלה כיצד הגיעו אליה ממצאי דנ"א שלו, די בהן על מנת לבסס תשתית לכאורית מוצקה להרשעתו של המשיב במיוחס לו.

על כן, הביעה התביעה תמיהה מדוע קבע ביהמ"ש קמא כי קיימת חולשה בראיות. לשם תמיכת טיעוניה הגישה התביעה את דנ"פ 740/08 סראבונאין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 28.01.08), שם הורשע אדם על סמך טביעות אצבעותיו, שנמצאו על חפץ נייד (נייר עיתון) בזירת העבירה.