בתאריך 17.3.15 נערכה בכפר חיזמא פעילות משטרתית לאיתור חשוד בביצוע התפרצויות לבתים. בשלב מסויים הבחין אחד מצוותי הבילוש ברכב מסוג סקודה בצבע שחור שנוסע לכיוונם במהירות גבוהה שלא בהתאם לתנאי הדרך. השוטרים חסמו את נתיב הנסיעה ולאחר שרכב הסקודה עצר, יצאו מרכבם. בשלב זה נהג הסקודה החל לנסוע במהירות לאחור תוך שהשוטרים רודפים אחריו. לאחר זמן קצר הרכב התנגש בסלעים שהיו בצד הדרך ונתקע. נהג הרכב ניסה לנסוע במהירות קדימה, וכשגלגלי הרכב החלו להסתובב במהירות על העפר של הדרך, אחד השוטרים ביצע ירי באוויר. הרכב נותר תקוע על הסלעים שבצד הכביש ולא הצליח להתקדם. נהג הרכב יצא ממנו והחל להימלט. כעבור מרדף הצליחו השוטרים לאחוז בנהג, שהמשיך להתנגד למעצרו תוך מאבק. לבסוף הנהג נעצר.

נגד הנהג, שהינו המשיב שלפניי, הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לחייל. בקשת התביעה למעצרו של המשיב נדחתה ומכאן הערר שלפניי.

התביעה טענה כי המשיב מעיד במעשיו על מסוכנות גבוהה, לנוכח המהירות הגבוהה בה נסע והסיכון שיצר לחיי השוטרים כשביקש לנסוע במהירות קדימה לאחר שרכבו התנגש בסלעים. עוד ציינה התביעה כי למשיב עבר פלילי רלוונטי, לאחר שהורשע בשנת 2014 בישראל בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וכן הרשעה נוספת משנת 2007 בגין התפרצויות לבתי מגורים. התביעה הוסיפה כי מתקיים במקרה זה גם חשש להימלטות מאימת הדין, שכן המשיב ניסה לברוח מהשוטרים, וכן לנוכח עברו והעונש לו צפוי אם יורשע בהתחשב במקום מגוריו באזור B.

ההגנה טענה מנגד כי המדובר באירוע אקראי, לא מתוכנן, כאשר לגרסת המשיב הוא כלל לא הבין שמדובר בשוטרים ופשוט חשש שאנשים רוצים לפגוע בו. בנוסף נטען כי גם אם ייקבע כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב, אין בכך כדי לשלול נקיטה בחלופת מעצר, כפי שקבע בית משפט קמא.

במהלך הדיון הצעתי לצדדים להידבר על מנת להגיע להסכמה בתיק העיקרי. הצדדים ביקשו שהות לצורך כך, אולם ביום 15.4.15 הודיעוני כי לא הגיעו להסכמה ומכאן כי נדרשת ההכרעה בשאלת המעצר.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי מהעדויות הקיימות בתיק החקירה, עולה כי השוטרים שהיו במקום חבשו כובעי זיהוי, צעקו לו "עצור, משטרה", ועל פניו נראה כי טענתו לחוסר ידיעה כי המדובר בשוטרים אינה נתמכת בדרך כלשהי בחומר הראייתי הקיים בתיק. לפיכך, בשלב לכאורי זה קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביקש להימלט מהשוטרים אף שהבין כי מדובר באנשי משטרה.

עוד אציין כי למשיב עבר פלילי רלוונטי מהתקופה האחרונה. המשיב נשפט לפני כשנה בבית משפט השלום תל אביב בגין עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתחזות כאחר. בנוסף נשפט בשנת 2007 בבית משפט צבאי יהודה בגין שתי עבירות של התפרצות למגורים ואף הוטל עליו עונש מאסר בפועל של שבעה חודשים בשל עבירות אלה.

כאמור, מהראיות שבתיק החקירה עולה כי המשיב נהג ברכב במהירות גבוהה כשהגיע לחסימה המשטרתית, אולם עצר עת הבחין בה. רק לאחר שהגיע לעצירה, החל בנסיעה פרועה אחורה, חרף תנאי תאורה לקויים, שהובילה ל"תקיעת" הרכב על הסלעים שבצד הכביש. ואם לא די בכך, המשיב ניסה בשלב זה להתקדם קדימה תוך לחיצה חזקה על דוושת הגז כדי להיחלץ, בלא כל אכפתיות לכך שהיו שוטרים לפני הרכב. למותר לציין, כי הסיבה שלא נפגעו אזרחים או משתמשים אחרים בדרך בזמן נסיעתו לאחור במהירות גבוהה נבעה אך ורק מהעובדה כי דובר בשעת לילה, בה מספר העושים שימוש בדרך הינו נמוך, וניתן לשער כי לו היו אנשים תמימים הולכים בצד הכביש בשעה זו, פוטנציאל הסכנה לפגיעה בהם היה גבוה.

על פניו, מעשיו מלמדים על מסוכנות. בנוסף, כמובן, יש לתת את הדעת לחשש להימלטות מאימת הדין, שכן לא די בכך שהמשיב ניסה להימלט עם רכבו, אלא לאחר שנתקע והבין כי אינו יכול לנסוע, לא נותר ברכב, אלא ברח רגלית מהשוטרים.

לטעמי, מעשיו של המשיב מלמדים על נכונותו לעשות כמעט כל דבר על מנת להימלט מאימת הדין, גם אם זה כרוך בסיכון חייהם של אחרים. לנהיגתו המסוכנת כשלעצמה, יש לצרף חשש ממשי ומשמעותי להימלטות, בודאי כאשר אנו יודעים שהמשיב מתגורר בשטח B, בו קיימים קשיי אכיפה. עברו הפלילי מעצים את החשש בעניינו.

סוף דבר

בנסיבות שתוארו לעיל, אינני רואה מנוס מקבלת הערר, שכן אינני סבור כי חלופת מעצר תאפשר לאיין את השילוב של המסוכנות והחשש להימלטות מאימת הדין. לפיכך, הערר מתקבל ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 16 באפריל 2015, כ"ז בניסן התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

המשנה לנשיא