ע"מ 1607/15 התביעה הצבאית נ' חאלד מאזן יוסף בדר

בלילה שבין 22.2.15 ל-23.2.15 גנב אדם בשם מחמד דויק (להלן – מחמד) רכב מסוג פולקסוואגן מפסגת זאב. הגניבה בוצעה באמצעות שבירת שמשת הרכב, פירוק חובק ההגה ושבירת הסוויץ'. לאחר מכן דרדר מחמד את הרכב לכיוון מחסום חיזמה. מחמד פנה למשיב וקרא לו לבוא לעזור לו לאחר מחסום חיזמה. המשיב הגיע עם רכב נוסף, שם חיבר מחמד את הרכב הגנוב לרכב הנוסף באמצעות חבל. המשיב נכנס לרכב הגנוב, בעוד מחמד נוהג ברכב הנוסף. בשלב זה הבחינו בשניים כוחות הביטחון וניסו לעצרם. מחמד נעצר בעוד שהמשיב יצא מהרכב ונמלט. המשיב נעצר מאוחר יותר באותו היום.

בחקירתו טען המשיב כי התבקש על ידי מחמד, שהוא אחיו של מעסיקו, לבוא ולסייע לו, ומחמד טען בפניו כי המדובר ברכבו שלו, והמשיב עשה כפי שהתבקש, הא ותו לא. חרף גרסתו זו, יוחסו לו בכתב האישום עבירות של גניבת רכב ונהיגת רכב ישראלי שאינו רשום באזור.

בית משפט קמא הורה על שחרורו של המשיב בתנאים הן בשל חלקו היחסי באירוע, והן בשל העובדה כי מחמד, שהוא העבריין העיקרי, שוחרר בהחלטת בית משפט השלום בירושלים.

בערר שלפניי טענה התביעה כי עניינו של המשיב מקים חשש ממשי למסוכנות והימלטות מאימת הדין, ועוד ציינה כי בדעת התביעה בישראל, שם נדון עניינו של השותף, לערור על החלטת השחרור.

יש לומר כי במהלך הדיון לפניי הוברר כי מחמד עדיין לא שוחרר חרף אותה החלטה, וזאת כיוון שלא העמיד ערבים מתאימים, ולכן בשלב זה ההחלטה היא על המשך מעצרו, אם כי במידה ויביא ערבים מתאימים יוכל להשתחרר. כמו כן נמסר לי כי כל עוד לא יביא אותם ערבים כאמור והאפשרות לשחרורו תהפוך לממשית, לא יוגש ערר בעניינו.

דיון והכרעה

מבחינה ראייתית, אין בידי התביעה תשתית לכך שהמשיב היה שותף לגניבה מלכתחילה. התשתית הראייתית הקיימת מלמדת על כך שהמשיב הצטרף וסייע למחמד בשלב מאוחר. טענת המשיב כי נקרא למקום בשלב מאוחר לאחר שהרכב נגנב על ידי מחמד נתמכת גם בעדות מחמד. כאן המקום לומר כי נסיבות האירוע, לרבות השמשה השבורה, הסוויץ' השבור והעובדה כי נדרש לגרור את הרכב באמצעות חבל, מלמדים על נסיבות מחשידות ולכל הפחות על עצימת עיניים מצידו של המשיב. לפיכך ישנן ראיות לכאורה לכך שהמשיב הצטרף בשלב מאוחר לתהליך הגניבה של הרכב.

יחד עם זאת, אני בדעה כי לנוכח בסיס ראייתי זה, לא ניתן לומר כי יש הצדקה בעניינו של המשיב למעצר עד תום ההליכים. עניין לנו בעבירת רכוש שאינה מקימה עילת מעצר של מסוכנות - אין שימוש במקרה זה באמצעים מתוחכמים או מיוחדים, ואף לא מדובר בהתארגנות מיוחדת או בריבוי מקרים, כפי שנקבע בהלכת פרנקל (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268).

חלקו של המשיב באירוע הינו קטן יחסית, של מי שהצטרף לכאורה בשלב מאוחר לתהליך הגניבה. מכאן כי גם אם מחמד היה עצור עד תום ההליכים ללא אפשרות שחרור, היה מקום לשקול בעניינו של המשיב חלופת מעצר. קל וחומר, כאשר ההחלטה הקיימת בעניינו של מחמד כן מאפשרת את שחרורו.

נתתי דעתי לכך שלמשיב עבר פלילי בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק ואף נשפט בגין עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב בשנת 2008, אולם אינני סבור כי המדובר בעבר משמעותי או המלמד על חשש לרצידיביזם בכל הנוגע לעבירות רכוש.

מהטעמים האמורים החלטתי לדחות את ערר התביעה.

ניתנה היום, 19 באפריל 2015, ל' בניסן התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק מנימוקי החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

המשנה לנשיא    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: