על החלטת ביהמ"ש הצבאי יהודה (בפני כב' השופט סא"ל שלמה כ"ץ)

בתיק מס' 2569/15 מיום 24.03.15

(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 29 במרץ 2015, ט' בניסן התשע"ה.

החלטה

כתב האישום והחלטת ביהמ"ש קמא

המשיב, עורך דין במקצועו, נעצר והועמד לדין בגין עבירות של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, הכנסת כספי אויב לאזור ומגע עם האויב.

על פי הנטען בכתב האישום, כארבע חודשים טרם מעצרו התקשר אל המשיב אדם אחר, חבר ארגון החמאס שגורש לעזה במסגרת "עסקת שליט". הוא ביקש מהמשיב לייצג את אחיו בדיונים בביהמ"ש הפלסטיני. לאחר זמן מה, ביקש המשיב לגבות את שכר טרחתו, ומשלא יכלה המשפחה לעמוד בתשלום, יצר המשיב קשר עם פעיל החמאס העזתי. הפעיל אמר למשיב כי יעביר לו את הכספים, אך לצורך זה יש למצוא פתרון שימנע את החרמתם על ידי הרשות הפלסטינית. לאחר מכן, פנה למשיב עורך דין אחר, יזן שאור, וסיפר לו כי הוא ייצג אדם אשר גם הוא קרוב משפחה של פעיל חמאס שגורש לעזה. עורך דין יזן ביקש מהמשיב לסייע לו בגביית שכר הטרחה. יזן סירב להצעת המשיב לשוחח עם קרוב המשפחה השוהה בעזה כדי שהכסף יועבר אליו ישירות, זאת בשל החשש שגם כסף זה יוחרם.

בחודש ספטמבר 2014 נסע עורך דין יזן לירדן שם פגש בחברו יעקוב דעיס, בעל עסק לבגדים. יזן סיפר ליעקוב כי ישנם פעילי חמאס ברצועת עזה החייבים לו כספים. יזן שאל את יעקוב האם יהיה מוכן כי הכספים יועברו לחשבונו והוא יעבירם ליזן.

המשיב נפגש עם יזן ומסר לו כי שוחח עם פעיל חמאס בעזה אשר הציע לו כי יאתר פעילי חמאס העצורים ברשות הפלסטינית ויזן ייצג אותם, כל זאת תמורת שכר טרחה שישולם על ידי החמאס בעזה. יזן הסכים ובסוף כל חודש קנה מכשיר סלולארי וכרטיס סים חדשים, אותם הביא למשיב. המשיב התקשר באמצעותם לדווח לאנשי החמאס בעזה על מצב העצורים. בסיום השיחה השמידו את המכשיר.

בהמשך, בעצה אחת עם יזן, המשיב יצר קשר עם פעיל החמאס בעזה וזה העביר לשניים כספים באמצעות יעקוב. כך, נטען שהועברו למשיב 1,200 דולר ו-300 דינר בשתי פעימות. התביעה סבורה כי בעשותו את המעשים המתוארים עבר המשיב שלוש עבירות כאמור.

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים נדונה על ידי ביהמ"ש קמא. ביהמ"ש עמד על ה"דואליות" הקיימת, לשיטתו, בסיטואציה המתוארת, בה המשיב עסק בעיסוק לגיטימי של ייצוג לקוח, אך התשלום על ייצוג זה התקבל מארגון אסור. ביהמ"ש סבר כי גם אם מתגבשת עבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, הרי שזו אינה נמצאת ברף הגובה של המסוכנות ויש מקום לשקול חלופת מעצר. בהתאם, הורה על שחרור המשיב בהפקדת 3,500 ש"ח.

הערר ותשובת הסנגוריה

התביעה הצבאית עררה על החלטה זו, בטענה כי שגה ביהמ"ש קמא בקביעותיו האמורות. התביעה טענה כי אין להשלים עם מצב בו ארגון טרור מפעיל עורכי דין בשכר טרחה קבוע לייצוג פעיליו. לדעת התביעה, מצב דברים זה מחזק באופן ברור את הארגון. בנוסף, טענה התביעה כי מההיבט של המשיב אין כל רלוונטיות למטרת הכסף שהועבר, מאחר שהייתה לו ידיעה ברורה כי מדובר בכספי חמאס. לדעת התביעה, הכשרת הפעולה האמורה, עשויה להפוך כל סנגור ל"בלדר" לגיטימי להכנסת כספי אויב לאזור.

התביעה הדגישה כי אין מדובר בסיטואציה בה בן משפחה של פעיל חמאס השוהה מחוץ לאזור מבקש לשלם עבורו את שכר הטרחה, אלא במיסוד ציר העברת כספים קבוע מהחמאס לטובת פעיליו העומדים לדין. התביעה התייחסה לפסיקת בימ"ש זה באשר לתלות הנוצרת מקבלת כספי ארגון טרור, ואף לתרומה המצטברת העשויה לצמוח לארגון ממעשיו של המשיב.

בנסיבות אלה, סברה התביעה כי מעשיו של המשיב מלמדים על מסוכנות אישית משמעותית המחייבת מעצר עד תום ההליכים.

הסנגור חלק על טיעוני התביעה לכל אורכם. לטעמו, קביעת איסור על קבלת שכר טרחה מאדם פרטי הפעיל בארגון טרור תשלול אפשרות  לייצוג משפטי בתיקים רבים. הסנגור טען,  לדוגמא, כי עורך דין המייצג משפחת פשע מקבל כשכר טרחה כספים שהושגו בדרך לא חוקית. הסנגור תמה האם ניתן לראות בכך עבירה. הסנגור אף ביקש לקבוע כי עורך דין לא נדרש לתור אחר מקורות הכספים הנמסרים לו עבור שכר טרחה בתיק. עוד טען הסנגור, מזווית אחרת, כי לא ניתן לקבוע שייצוג משפטי עבור פעיל חמאס מהווה שירות אסור. קביעה זו עלולה לחתור תחת הייצוג המשפטי, המהווה זכות בסיסית בשיטת משפטנו.

באופן ספציפי יותר, טען הסנגור כי המשיב לא יזם את ההתקשרות לקבלת הכספים דרך יעקוב. הדבר נעשה דרך יזן. מעבר לכך, המשיב לא ידע כי הכספים שייכים לחמאס, בניגוד למה שנכתב בכתב האישום, אלא חשב כי מדובר בכספים הנשלחים על ידי משפחות העצורים. הסנגור התרעם על כך שלא בוצע עימות בין יזן לבין המשיב בנקודה זו, על מנת להזים את גרסתו של יזן, המבססת לכאורה ידיעה כי מדובר בכספי טרור.