ע"מ 1566/15 אחמד זידאן חרבי ג'מל נ' התביעה הצבאית

העורר מואשם בכך שביום 17/3/15 בצהריים נהג ברכב - למרות שמעולם לא קיבל רישיון לכך - ונסע במהירות של 181 קמ"ש במקום שבו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש.

בבית המשפט קמא הורה כב' סגן הנשיא סא"ל צבי היילברון, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. זאת, לאחר שמצא כי מעשיו של המערער סיכנו באופן ממשי את המשתמשים בדרך. עוד כתב בהחלטתו כי העורר הודה במשטרה שהוא נוהג ברכב מאז שהיה כבן 12, מבלי להוציא רישיון נהיגה כחוק. הדברים מלמדים שהעורר בז לחוק ואין עליו מורא הדין, ועל כן לא ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

בדיון בערר טען הסנגור המלומד, כי הכלל בפסיקה הוא, שבעבירות תעבורה אין מורים על מעצר עד תום ההליכים, אלא בנסיבות חריגות ביותר. נסיבות כאלה אינן מתקיימות בעניינו של העורר, שעברו נקי מהרשעות קודמות. דברי העורר על כך שהוא נוהג מגיל 12 נועדו להבהיר כי הוא מיומן בנהיגה ולא מסכן את המשתמשים בכביש, ואין ללמוד מכך על זלזול בחוק. בדרך כלל הוא נוהג בתוך תחומי כפרו ולא מסכן איש, אך הפעם סייע להסיע את אחד מקרוביו לבית החולים הפסיכיאטרי, ונאלץ לנסוע מהר.

הסנגור הציג החלטות ממקרים אחרים, שלטעמו חמורים יותר מעניינו של העורר, ובהם לא נעצרו הנאשמים עד תום ההליכים. העורר כבר שוהה במעצר מספר ימים ומודע לכך שאם יחזור לנהוג ללא רישיון – ייעצר. הוא יכול להציג ערבים טובים ולהפקיד סכומי ערבות גבוהים.

התובע הנכבד התנגד לערר, וביקש להשאיר את העורר במעצר. לטענתו, בית המשפט קמא שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין, והחלטתו סבירה. נהג בלתי מורשה הנוהג במהירות כה גבוהה – למעלה מ- 90 קמ"ש מעל המותר – הוא בבחינת "פצצה מתקתקת" שעלולה לפגוע באחרים בכל רגע. המערער לא נרתע מלסכן שלושה אנשים אחרים שישבו עמו ברכב בעת שנהג. התובע הסכים, כי המעצר בעבירות תעבורה הוא חריג, אך בשנים האחרונות רואים יותר ויותר מעצרים ועונשי מאסר בפועל, כחלק מן המאבק בתאונות הדרכים.

דחיתי את מתן ההחלטה ביומיים כדי לאפשר לצדדים להציג בפניי מסמכים לתמיכה בטיעוניהם. התובע הגיש לעיוני שתי החלטות של בתי המשפט בישראל, כדי לשכנע כי יש לעצור את העורר.

הלכה היא בפסיקת בית המשפט העליון, כי המעצר בעבירות תעבורה הוא חריג (ראה בש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ' מ"י (פורסם בנבו, 14/3/2008); בש"פ 7352/04 מ"י נ' אבו כואדי (פורסם בנבו, 9/8/2004)). לטעמי, יש לראות הלכה זו לא כהוראה אלא כתיאור של תיק התעבורה הממוצע. ההצדקה או אי-ההצדקה למעצר אינה נקבעת על פי הגדרתה של העבירה כעבירת תעבורה או כעבירה פלילית או ביטחונית, אלא על פי הסיכון הנשקף מן הנאשם. אכן, בדרך כלל הנאשמים בעבירות תעבורה הם אנשים נורמטיביים ולא בעלי אופי עברייני, ומרבית עבירות התעבורה כשלעצמן אינן מצביעות על סיכון מתמשך מצד הנאשמים. אך יש לזכור, כי חלק מעבירות התעבורה הן חמורות ומסוכנות. ביצוען עשוי ללמד על אופי מסוכן של הנהג, בייחוד אם מצטרפות להן הרשעות קודמות, המלמדות על זלזול חוזר בחוק ובבטיחותם של המשתמשים בדרך. בנסיבות כאלה, עשויה לקום עילת מעצר עד תום ההליכים, ולא תמיד ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר.

דומני כי אין מחלוקת על כך, שנהיגה במהירות של 181 קמ"ש, כפול מן המותר באותו קטע דרך, היא מעשה מסוכן. נהיגה כזו עלולה להוביל לתאונה קשה ולפגיעה בעורר, בנוסעים עמו ואף במשתמשים אחרים בדרך. נוסף על כך, מי שנוהג ברכב מנועי מבלי להוציא רישיון נהיגה, אין לדעת מהי רמת המיומנות והאחריות שלו בעת הנהיגה, ואפשר רק להתרשם כי הוא מזלזל בהוראות הדין בנוגע לנהיגה. נהיגה בנסיבות כאלה מקימה עילת מעצר של סיכון שלום הציבור.

אזכיר, כי נתתי לתובע הזדמנות להציג בפניי תקדימים למעצר עד תום ההליכים בנסיבות דומות. כל שעלה בידו להציג הוא מקרה, שבו נאשמת בנהיגה במהירות של 208 קמ"ש נשלחה ל"מעצר בית" (3677-04-13 מ"י נ' שביט לוי (לא פורסם, 18/4/2013); ומקרה שבו קטין שנהג במהירות של 195 קמ"ש נשלח למעצר עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו (מ"ת 488-06-13 מ"י נ' דוד דמרי).

אני סבור, כי גם כאשר מדובר במי שנהג במהירות מופרזת גבוהה מאד, אך עברו הפלילי נקי וזו טעימתו הראשונה מטעמו המר של מעצר, בדרך כלל צריך לחפש חלופה למעצרו.

כך הוא גם בעניינו של העורר שבפניי. הוא אמנם נסע במהירות מסכנת חיים, אך בלא ראיות על אופי עברייני ומסוכן, ומתוך הנחה כי מעצרו עד כה הבהיר לו את המחיר הצפוי לו אם יחזור לנהוג ברכב בלא רישיון, אפשר להסתפק בחלופת מעצר. על חלופה זו להיות בעלת משקל, שימריץ את העורר להימנע מלנהוג ברכב, וגם להתייצב להמשך משפטו.

העורר יוכל אפוא להשתחרר ממעצר בתנאים  הבאים:

• הפקדת ערבות בסך 7,000 ₪.
• חתימת שני ערבים בעלי הכנסה חודשית מוכחת של 5,000 ₪ לפחות, על ערבות בסך 7,000 ₪ כל אחד.
• מסירת מספר טלפון שבאמצעותו אפשר יהיה לזמנו לדיונים בבית המשפט בשנה הקרובה.