ע"מ 1477/15 התביעה הצבאית נ' סאמח זוהיר מחמוד שושה

ביום 8.2.15 נסע המשיב ברכב שהורד מהכביש וללא רישיון רכב בסמוך לחוסאן. כשהתקרב למקום הבחין במחסום צה"לי, וחשש כי יתגלה שהרכב בו הוא נוהג ירד מהכביש. המשיב המתין מספר דקות תוך שהוא מתצפת על החיילים. לאחר מכן התקדם באיטיות לעבר הצומת בה היו. החיילים הבחינו ברכבו של המשיב, ואחד מהם התקרב אליו תוך שהוא מסמן לו לעצור. בשלב זה האיץ המשיב את הרכב, "שבר" את כיוון הנסיעה ברגע האחרון תוך שהוא כמעט פוגע בחייל ולאחר מכן המשיך לכיוון חוסאן. אחד מהחיילים ירה לעבר הרכב אך לא פגע. כעבור מספר שעות הסגיר עצמו המשיב לכוחות הביטחון.

אין מחלוקת כי הרקע למעשה במקרה זה אינו כוונה תחילה לפגוע במי מהחיילים, אלא האירוע התרחש עקב רצונו של המשיב להימנע מבדיקה. עברו הפלילי של המשיב נקי, ולו עבר תעבורתי מינורי יחסית.

בעקבות חקירתו של המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגת רכב ללא רישיון תקף וכן נהיגת רכב העלול לסכן עוברי דרך.

בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נדחתה, ומכאן הערר שלפניי.

התביעה טענה כי מעשהו של המשיב הינו חמור ומלמד על מסוכנות משמעותית שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. בנוסף נטען כי ניתן ללמוד ממעשהו של המשיב, ומהעונש לו הוא צפוי אם יורשע, על חשש להימלטות מאימת הדין.

הסניגור טען מנגד כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא. הסניגור הדגיש את העובדה כי המשיב הינו אדם נורמטיבי העובד לפרנסתו ולפרנסת משפחתו, הבין את טעותו, הסגיר עצמו ללא שהות מיותרת, וגם בחקירה הודה מיד במה שהתרחש ואף התנצל על מעשהו.

דיון והכרעה

המעשה המיוחס למשיב הינו חמור. ככלל, הצדדים לא היו חלוקים על קיומן של ראיות לכאורה, למעט בנקודה אחת באשר למרחק ממנו עבר המשיב בסמוך לחייל. אעיר כי לצורך החלטתי אינני סבור כי יש להכריע בכך, מה גם שברור מכל העדויות כי הרכב חלף בסמוך מאוד לחייל.

השאלה המרכזית הינה האם המסוכנות הנובעת מהמשיב הינה במידה כזו המצדיקה שלילתה של חלופת מעצר. אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה כי ניתן במקרה זה להסתפק בחלופת מעצר, כפי שנקבע בערכאה הראשונה.

כאמור, המעשה שביצע המשיב מלמד על חומרה, וגם על חשש להימלטות מאימת הדין. יחד עם זאת, המדובר באירוע חד פעמי ורגעי, שלא נעשה במטרה לגרום לפגיעה בחיילים. לא התנהל מרדף מסוכן בו המשיב המשיך לסכן עוברי דרך, הוא לא זגזג בכביש וסיכן כלי רכב אחרים, ובנוסף המשיב הסגיר את עצמו כעבור מספר שעות. העדר עברו הפלילי משפיע גם הוא על מידת המסוכנות (והשוו ע"מ 3266/14 כואזבה נ' התביעה הצבאית).

החשש שמא המשיב ישוב לנהוג באופן דומה בתקופה הקרובה אינו גבוה, ולא שוכנעתי כי החשש להימלטות מאימת הדין הינו חריג במקרה זה. באיזון כלל הנסיבות לא ראיתי לנכון להתערב בהחלטת בית משפט קמא שהורה על חלופה.

אשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 11 במרץ 2015, כ' באדר התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

המשנה לנשיא