ע"מ 1439/15 יאסר מחמוד מוסא גמל נ' התביעה הצבאית

נגד העורר הוגש כתב אישום הכולל שתי עבירות כדלקמן:

ייסוד אגודת פשיעה – בכך שבתקופה בין אמצע שנת 2013 ועד למעצרו ניהל התארגנות שמטרתה מסחר ברכבים גנובים ובחלקי רכב גנובים. לכאורה, תפקידו של העורר באותה התארגנות היה קבלת כלי רכב גנובים, פירוקם ומכירתם חלקיהם.

מסחר ברכב או בחלקי רכב גנובים – בכך שסחר ברכב גנוב שנגנב מהיישוב "צור הדסה" בחודש מאי 2014.

בגין אישומים אלה העורר נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ומשפטו החל להתנהל. עד כה נשמע המפליל המרכזי, ויתר שבעת העדים ברשימת העדים עתידים להישמע בשתי הישיבות הבאות, בסוף החודש הזה ובסוף החודש הבא. לנוכח חלוף הזמן ממועד מעצרו, יזמה הסנגוריה עיון חוזר בשאלת מעצרו. בית משפט קמא דחה את הבקשה ומכאן הערר שלפניי.

סניגורו של העורר הדגיש את תקופת מעצרו הארוכה של העורר עד כה, המגיעה כדי תשעה חודשים. הסניגור טען כי העורר הינו אדם ללא עבר פלילי, והאשמות המיוחסות לו הינן בתחום הרכוש, דבר שכשלעצמו מפחית עד מאוד את המסוכנות הנובעת ממנו, בודאי לאחר חלוף תקופה כה ארוכה. הסניגור ציין כי בפרשייה זו הוגשו כתבי אישום נגד חמישה מעורבים, אשר שניים מהם כבר נשפטו. האחד נשפט ל-10 חודשי מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון "סגור", והשני נשפט ל-10 חודשי מאסר בפועל בערכאה הראשונה – עונש שהוחמר ל-16 חודשים בערכאת הערעור. בין כך ובין כך, נטען כי תקופת מעצרו של העורר מתקרבת עד מאוד לתקופה שנגזרה על שני השותפים האחרים, וגם בכך יש כדי להצדיק את שחרורו של העורר.

התביעה השיבה כי אמנם שני שותפים נשפטו בפרשייה זו, אולם המדובר בשותפים הזוטרים, בעוד שהמיוחס לעורר מלמד על חומרה ומסוכנות גבוהים הרבה יותר. התביעה הדגישה כי העבירה המרכזית בכתב האישום הינה ייסוד אגודת פשיעה, עניין המלמד על חומרה ומסוכנות גבוהות הגם שמדובר בעבירות רכוש. נטען כי אותם שני שותפים שנשפטו לא הואשמו כלל בעבירה זו אלא בגניבות וסחר במספר רכבים בלבד. התביעה ציינה כי פרשת התביעה עתידה להסתיים בשתי הישיבות הבאות, ובנוסף הדגישה את מקום מגוריו של העורר בחברון, בשטח A, כמלמד על חשש משמעותי להימלטות מאימת הדין.

דיון והכרעה

השאלה העומדת להכרעה במקרה זה הינה האם ישנה התמשכות הליכים המצדיקה את שחרורו של העורר.

כתב האישום מייחס לעורר עבירות רכוש במהותן, שבהן הנטיה הראשונית לעשות שימוש בחלופות מעצר הינה גבוהה. יחד עם זאת, כבר נקבע בהלכת פרנקל (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4), 268) כי:

"עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור"

כתב האישום מייחס לעורר שלפניי הקמת ארגון פשיעה שמטרתו ביצוע עבירות רכוש באופן שיטתי ובהיקף ניכר. העורר הוא לכאורה מאלה שהקימו וייסדו את אותה התארגנות, ומכאן כי יש במעשיו חומרה מיוחדת שבודאי הצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. סניגורו של העורר הודה בהגינותו כי אכן העניין הצדיק מעצר עד תום ההליכים בשעתו, אולם לטעמו בחלוף הזמן נקודת האיזון משתנה ומן הראוי לשקול חלופת מעצר.

לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה כי טרם בשלה העת לומר כי השתנתה נקודת האיזון, וזאת בשל הצטברות שני טעמים.

ראשית, אמנם המדובר בעבירות רכוש, אולם יש להתייחס באופן שונה למי שחלקו היה לכאורה כראש ההתארגנות, לבין מי שהיה "פיון" באותה התארגנות (ראו עד"י 1616/12 התביעה הצבאית נ' שאור (פורסם בנבו, 25.6.2012)). על פניו, העורר הינו מיוזמי ההתארגנות ומי שלכאורה ניהל עסק שיטתי. עניין זה משליך על מידת החומרה ועל מידת המסוכנות, ומציב אותו ברף גבוה יותר מזה של שותפיו לכאורה, שאליהם הפנה הסניגור. לפיכך, לא ניתן לומר כיום כי תקופת המעצר מגיעה כדי תקופת המאסר לה צפוי העורר אם יורשע וגם מידת המסוכנות הינה רבה יותר מזו של שותפיו.

שנית, העורר מתגורר בחברון, בשטח A, וכבר פסקנו כי לנוכח קשיי האכיפה באזור זה, מתעצם החשש להימלטות מאימת הדין (ראו והשוו ע"מ 3677/09 התביעה הצבאית נ' סבאענה (פורסם בנבו, 6.1.2010); ע"מ 1660/12 אלגעברי נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 29.4.2012)). גם בחלוף התקופה בה נתון העורר במעצר, אינני סבור כי קהה החשש להימלטות מאימת הדין בצורה משמעותית.

השילוב של מידת המסוכנות הנובעת מהתארגנות שלכאורה היה העורר מיוזמיה ומוביליה, וכן החשש להימלטות מאימת הדין במקרה זה בשל קשיי האכיפה באזור חברון, מביאים למסקנה כי טרם השתנתה נקודת האיזון ולמרות חלוף הזמן אין מקום לנקוט בחלופת מעצר.

יש לקוות כי בית משפט קמא יפעל לניהול מהיר של ההליכים.