ע"מ 1365/15 התביעה הצבאית נ' עלאא ג'בר עלי טיטי

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות שעניינן חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת וביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. על פי המתואר בכתב האישום, מחודש אוקטובר 2014 ועד מעצרו בינואר 2015, שימש המשיב ככתב בערוץ הטלוויזיה "אלאקצא", השייך לארגון החמאס. תמורת פעילות זו קיבל המשיב משכורת חודשית מארגון החמאס בעזה. נטען כי בעשותו כאמור, פעל כחבר בארגון החמאס ואף ביצע שירות עבור ארגון זה.

ביהמ"ש קמא שהתבקש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים, החליט לדחות בקשה זו ממספר נימוקים. ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי המשיב מודה שהוא עובד בערוץ "אלאקצא" מאז שנת 2007, כאשר תפקידו כלל עריכת כתבות בעניינים שונים. עם זאת, הפנתה כב' השופטת קמא לטענות המשיב כי לא ידע שהערוץ הוכרז כבלתי חוקי ואף לא נדרש לבצע כל משימה הקשורה לחמאס. עוד הפנה ביהמ"ש קמא לדבריו של המשיב כי קיבל את משכורתו משני תושבי עזה, שלא היה ידוע לו על חבורתם בחמאס. לבסוף, ציטט ביהמ"ש את דבריו של המשיב כי אם הערוץ אינו חוקי, הוא יפסיק לעבוד בו.

על רקע זה, קבע ביהמ"ש קמא כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר. ביהמ"ש נימק כי התביעה לא הוכיחה את הקשר בין פעילותו של המשיב בערוץ לבין ארגון החמאס, ועל כן, לא ניתן ללמוד על פעילות שיש בה לקדם את הארגון מעבר לעבודה באותו ערוץ. עוד קבע ביהמ"ש כי קיים קושי בהוכחת מודעות המשיב לאיסור שהוכרז לגבי הערוץ, בו עבד מאז שנת 2007. ביהמ"ש הוסיף כי גורמי הביטחון רשאים לשנות את מידיניותם, אך אין בעובדה זו כדי להביא למסקנה שקיימת חובה לעצור את המשיב. לאור כל אלה, הורה ביהמ"ש קמא על שחרור המשיב בתנאים מגבילים, הכוללים, בין היתר, הפקדה כספית משמעותית והתחייבות שלא לעבוד בערוץ "אלאקצא" או בערוץ אחר השייך לחמאס. בהחלטה זו, התבסס ביהמ"ש קמא באופן נרחב על קביעות ביהמ"ש לערעורים בע"מ 3277/14 התוב"ץ נ' חוואג'ה.

החלטה זו לא הניחה את דעתה של התביעה הצבאית, אשר ערערה עליה.

בערר, טענה התביעה כי, על פי הקביעות העקרוניות של הלכת חוואג'ה, קיימת עילת מסוכנות בעבירות המיוחסות למשיב. התביעה הוסיפה כי שם שוחרר הנאשם לאחר שביהמ"ש סבר שלא היה לו מספיק זמן על מנת להפנים את האיסור. בשונה, בענייננו, סבורה התביעה כי אין כל סיבה להאמין למשיב כי לא ידע על האיסור, מאחר שחלף זמן מאז הכרזת המפקד הצבאי על הוצאת הערוץ אל מחוץ לחוק. התביעה טענה עוד כי מעצרו של אותו חוואג'ה ושל אחר הכו מספיק גלים על מנת שכל עובדי הערוץ יבינו שחל איסור כאמור. על כך הוסיפה התביעה כי למשיב עבר ביטחוני, מאחר שהורשע בעבר בחברות בפעילות בארגון החמאס ואף ריצה עונש מאסר ממושך. לאור זאת, סברה התביעה כי המסוכנות הטמונה בשחרור המשיב הינה משמעותית ומכאן כי לא ניתן להורות על שחרורו בחלופה.

הסנגוריה התנגדה לערר. הסנגור הפנה תחילה לעובדה כי במשך שבע שנים תמימות לא ראו גורמי הביטחון לאסור על פעילות הערוץ. לצורך הדיון בפניי, הסנגור הסכים כי הרשויות מוסמכות לשנות את מדיניותן, אך אין פירושו של דבר כי יש להורות באופן אוטומטי על מעצר עד תום ההליכים. בענייננו, המשיב לא ידע כלל וכלל על האיסור שכן לא ננקטו פעולות משמעותיות להכרזתו. הסנגור טען כי ההפך הוא הנכון כאשר משרדי הערוץ בחברון עדיין פתוחים. על כך הוסיף הסנגור כי שאלות בסיסיות לא נשאלו במהלך החקירה, כך שיש להניח לטובת המשיב כי אכן המשיך בעבודתו באופן תמים. עוד טען הסנגור כי מרשו לא סיכן את ביטחון האזור בשום אופן כשעסק בסיקור עיתונאי בלבד. על רקע זה, הסנגור סבר כי גם אם יוכח שהמשיב עבד בכלי תקשורת של חמאס, הרי שאין במעשיו כל מסוכנות או כוונה לסכן את ביטחון האזור. לבסוף, הדגיש הסנגור את דבריו של מרשו בחקירה, כי אם קיים איסור הוא יפסיק לעבוד בערוץ.

כאמור, הצדדים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה. המשיב מודה כי שימש ככתב בערוץ, ואין מחלוקת כי הערוץ הוצא אל מחוץ לחוק באוקטובר 2014. בנסיבות אלה, ובהיעדר טענה כי דבר ההכרזה לא פורסם כדבעי, יש לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לעובדות המתוארות בכתב האישום. עובדות אלה מקיימות לכאורה את יסודות העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. בהמשך דבריי, אף אתייחס לטענת המשיב כי לא היה מודע לאיסור, טענה אשר אני מתקשה לתת לה משקל.  

אין מחלוקת של ממש בנוגע לקביעה העקרונית כי עבודה בערוץ טלוויזיה של ארגון טרור, דוגמת ערוץ אל- אקצה, עשויה להקים חזקת מסוכנות, זאת ללא צורך להוכיח כי המשיב עסק באופן ישיר בפעולות שקידמו את ארגון הטרור.

כבר עמדנו פעמים מספר על הצורך להילחם מלחמה הוליסטית נגד כלל התופעות הקשורות לארגון החמאס, הפורש את זרועותיו גם בפעולות שאין בהן כשלעצמן משום סיכון ישיר לביטחון האזור.

בעניין זה הדגשנו:

"אין בלבי כל ספק כי מלחמה אפקטיבית בארגוני הטרור, דוגמת החמא"ס, מחייבת פגיעה בכל זרועות הארגון, גם אם אלה אינן עוסקות בפעילות צבאית אלא בפעילות אזרחית. פעילות כאמור, מטרתה אינה תמימה, והיא משתלבת בניסיונות ארגון הטרור לצבור לעצמו אוהדים וגייסות לשם השגת מטרותיו הנלוזות...

אשר על כן, לגישתי, וזו גישת ביהמ"ש הצבאי לערעורים מימים ימימה, גם הצטרפות לפעילות אזרחית או הומניטארית במסגרת תנועות או אגודות המסונפות להתאחדות בלתי מותרת, הינה בעלת פוטנציאל סיכון לא מבוטל לביטחון האזור." (ע"מ 2121/07 מצלח נ' התוב"ץ (פורסם בנבו, 08.05.07)).

דברים אלה בוודאי חלים על ערוץ טלוויזיה, העשוי לשמש שופר יעיל ביותר לקידומו של ארגון החמאס ולעשיית נפשות לרעיונותיו. עוד יש להדגיש, כי הכרזת המפקד הצבאי על היות ערוץ אל-אקצה התאחדות בלתי מותרת, מקימה חזקה כי זה מסכן את ביטחון האזור.  בהתאם, יש לקבוע כי בערוץ טלוויזיה, לכתבים מעמד מרכזי, יכולת השפעה על הציבור ותרומה משמעותית למימוש הלכי הרוח אותם מבקש הערוץ לקדם.

על רקע זה, דעתי הינה כי מעשיו של המשיב מקימים חזקת מסוכנות.

באופן דומה נפסק על ידי חברי כב' השופט עצמון בעניין חוואג'ה הנ"ל:

"אני מסכים עם התביעה, כי עבודה במשך שנים בערוץ טלוויזיה של ארגון טרור היא מעשה המקדם את מטרותיו של הארגון, ואין צורך לבחון כל ראיון וכל כתבה שהכין המשיב כדי לקבוע אם פגעו בביטחון האזור. ערוץ טלוויזיה המציג ארגון טרור כגוף ציבורי מן המניין, ובין יתר פעולותיו ותכניו מסביר לציבור את פועלו של ארגון הטרור, יש  בו תרומה משמעותית לקידומו של הארגון, וכפועל יוצא מכך – פגיעה בביטחון האזור." (3277/14 התוב"ץ נ' חוואג'ה).

על אף האמור, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי במשך שנים מספר לא הוצא הערוץ אל מחוץ לחוק וכי המשיב היה חלק מהערוץ עוד בטרם זה הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת. בנסיבות אלה, ראיתי חשיבות להבהרת הפעולות שנעשו לשם פרסום האיסור ברבים, במיוחד לקהל עובדי הערוץ. בעניין זה יש להעיר כי הורגש חסרונו של פירוט בנושא הנ"ל בתיק החקירה, במיוחד לאור טענות המשיב כי כלל לא היה מודע לאיסור. לנוכח טענות אלה, מצופה היה כי המשיב יעומת עם ראיות ממשיות ואלו יוכנסו לתיק החקירה. בהעדר ראיות כאמור, יש ממש בטענת הסנגור כי מדובר במחדל חקירתי.

לנוכח הערותיי בעניין זה במהלך הדיון, הותר לתביעה להשלים טיעון. בהודעה לביהמ"ש ציינה התביעה כי ביוני 2014 חתם מפקד כוחות צה"ל על צו סגירה של משרדי הערוץ ברמאללה והצו מומש בפעולות פיזיות, שכללו ריתוך דלתות משרדי הערוץ ברמאללה, תליית הצו ושלטים במקום, העברת הצו לבעלי המקום ופרסומו במת"קים. בהמשך נחתמה ההכרזה על התאחדות בלתי מותרת וזו פורסמה בקובץ המנשרים והצווים.

להודעה זו הגיב הסנגור בכך שסגירת משרדי הערוץ ברמאללה אינם רלוונטיים לעניינו של המשיב, אשר עבד באזור חברון.