ע"מ 1252/15 התביעה הצבאית/ משטרת ישראל נגד ו.ס.ע.א.ש.

המשיב נעצר ביום 3.2.15 בשעה 20:30 לערך לאחר שסיור משטרתי ראה משאית בה המטען בתפזורת ללא כיסוי. כאשר הרכב נעצר, טען הנהג כי נסע ללא תעודותיו. בבדיקה במשאית נמצאה תעודת הזהות של הנהג, הוא המשיב שלפניי, והוברר כי הוא נהג במשאית ללא רישיון נהיגה כלל. מבדיקה נוספת עלה כי המשאית הייתה במשקל החורג מהמותר למשאית מסוג זה. כמו כן ראוי לציין כי למשיב עבר הכולל שתי הרשעות בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה.

הוגש נגד המשיב כתב אישום וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים. בקשת התביעה למעצרו של המשיב נדחתה, ומכאן הערר שלפניי.

ב"כ התביעה טען כי נובעת מהמשיב מסוכנות משמעותית. לטענתו, מי שנהג במשאית כבדה, ללא רישיון נהיגה כלל, מלמד בכך על מסוכנות מובהקת, בודאי לנוכח עברו. בנוסף נטען לחשש להימלטות מאימת הדין, שכן המשיב ניסה להתחמק מלהזדהות, ורק חיפוש במשאית גילה את תעודת הזהות שלו.

סניגורו של המשיב טען כי מרשו היה במשאית כטרמפיסט. בשלב מסויים הנהג עצר, ועזב את המקום. מאחר ודובר בשעת לילה, ועל מנת שהמשאית לא תיגנב, עלה המשיב על כסא הנהג, ונהג בה על מנת להסיע את המשאית מהמקום. עוד הגיש הסניגור מסמך רפואי ממנו עלה המשיב סובל ממחלת הסכרת וכן ממחלת עצבים כלשהי הגורמת לו, כך נרשם במסמך, לאבד שליטה על מעשיו. הסניגור טען כי המחלות הללו פוגעות בזכרון ובשיקול הדעת, ומכאן כי אין לומר שהמשיב מסוכן, בעת שהחליט שלא להפקיר את המשאית בשטח. עוד ציין הסניגור את מצבו המשפחתי של המשיב, שהינו אב לארבעה ילדים קטנים התלויים בו לפרנסתם.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי המשיב נהג באותה משאית. אין גם מחלוקת כי למשיב אין ולא היה רישיון נהיגה כלשהו, ואף אין מחלוקת על כך שהוא נשפט בעבר פעמיים על נהיגה ללא רישיון נהיגה.

לטענת ההגנה, למשיב סיבה מוצדקת לנהיגה באותה משאית, והיא חששו מלהשאירה בשטח בשעת לילה. אין בגרסתו כל הסבר מי היה אותו נהג עמו נסע, לאן ביקש להעביר את המשאית אם אינה שלו, ועוד פרטים מסוג זה הניתנים לבדיקה והיכולים להעניק מידה מסוימת של אמינות לטענה. לא זו אף זו, אלא שגרסה זו לא עלתה מצידו של המשיב עת נעצר.

כשנעצר בשטח אמר כי בעל הרכב אמר לו שעשה תאונה והוא היה חייב לנהוג לו, והוא נהג לבית פג'אר. בעת שמסר אמרה משטרתית, אמר שהמשאית שייכת לחברת בטון, והנהג שבדרך כלל עובד על המשאית ביקש שייקח אותה לעזרייה כי הוא נעצר עקב תאונת דרכים. כיום, בבית המשפט, נטען כי הוא היה טרמפיסט תמים, שביקש להסיע את המשאית מהשטח בו היא עלולה להיגנב. ריבוי הגרסאות הללו כלל אינו מוסיף אמינות לטענותיו, מה שגם שכל אחת מהם אינה יכולה לשמש צידוק כלשהו לנהיגה במשאית כבדה ללא רישיון נהיגה.

מכאן כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב נהג במשאית במודע, ללא כל הצדקה. בנוסף, קיימות נסיבות המוסיפות חומרה משמעותית למעשיו. המשיב אינו מחזיק ברישיון נהיגה ומעולם לא החזיק בכזה. כלי רכב מנועי הינו כלי מסוכן, ונהיגה בו דורשת מיומנות נרכשת, וידיעה של כללי התנועה. אם נהיגה של אדם ללא רישיון נהיגה בכל כלי רכב הינה מעשה מסוכן, קל וחומר כשמדובר במשאית כבדה, שפוטנציאל הנזק ממנה לציבור הנוהגים והנוסעים בכביש הינו חמור שבעתיים. חומרה נוספת מצאתי בכך שהמשיב נהג במשאית עם מטען חורג, הכבד בלמעלה מ-3.5 טון מהמשקל המותר.

מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה במהותן הינו חריג. ברגיל, די בהפקדת ערובה ובתנאים נוספים על מנת לאיין מסוכנות הנובעת מעבירות אלה. יחד עם זאת, אין פירושו של דבר כי לא ניתן לנקוט בצעד של מעצר עד תום ההליכים, באותם מקרים חריגים בהם נשקפת מסוכנות משמעותית ממעשיו של נהג.

במקרה שלפניי, כאמור, חברו להן מספר נסיבות המביאות למסקנה כי עניינו של המשיב הינו בגדר החריג המצדיק מעצר עד תום ההליכים. המשיב מעולם לא הוציא רישיון נהיגה כלשהו. הוא נשפט בעבר פעמיים על נהיגה ללא רישיון נהיגה. הדבר לא הרתיעו מלשוב ולנהוג במשאית. הוא נהג במשאית עם מטען במשקל החורג מהמותר. על פניו נראה כי המדובר "בשור מועד" שנובעת ממנו מסוכנות משמעותית לציבור המשתמשים בכבישים.

אעיר כי טענתו של הסניגור שהמשיב סובל מבעיות רפואיות הגורמות לו לאובדן זיכרון ולחוסר שליטה, גם לו היו מבוססות בחוות דעת רפואית, ואין זה כך, הינה בבחינת חרב פיפיות. לטעמי, הדבר מעצים את המסוכנות מהמשיב, שעלה על כלי משא כבד, כשהוא יודע שהוא סובל מבעיות רפואיות המונעות ממנו לטענתו יכולת אמיתית להפעיל שיקול דעת נכון בכביש. אם זהו מצבו הרפואי, היה עליו להימנע מליצור סיכון אינהרנטי מנהיגה במשאית, גם לו היה לו רישיון נהיגה, בודאי כאשר אין כזה בנמצא.

כלל הנסיבות האמורות מלמדות על אדם הנובעת ממנו מסוכנות מובהקת. שחרורו בערובה לא ימנע ממנו מלהמשיך ולנהוג בכלי רכב כבדים. כאן המקום לומר כי בחקירתו המשטרתית במענה לשאלה האם הנהג שלטענתו ביקש ממנו לנהוג במשאית ידע כי הוא אינו בעל רישיון נהיגה, אמר המשיב כי: "לא הוא לא יודע שאין לי רישיון נהיגה הוא רואה אותי נוהג על משאיות במחצבה אני בדרך כלל לא נוהג בכביש". גם בדברים אלה יש כדי לחזק את המסקנה כי המשיב הינו "שור מועד", שלא ניתן לתת בו אמון כי יימנע מלהמשיך ולסכן את ציבור המשתמשים בכביש באמצעות נהיגה על משאיות כבדות.

לפיכך, אני מקבל את הערר, ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 09 בפברואר 2015, כ' בשבט התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.