דחיית בקשה להחזר אגרה והוצאות לאחר שהצדדים הגיעו להסכם פשרה

הקדמה 

1. בפניי בקשת המערער לפסוק לטובתו הוצאות לרבות החזר תשלום אגרת בית משפט.
2. המערער הגיש ערעור על שומת תשומות שהוצאה לו על ידי המשיב.

עוד בטרם התקיימה ישיבת קדם משפט בערעור הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה ובקשו כי יינתן לו תוקף של פסק דין. לפשרה ניתן תוקף של פסק דין ביום 16.11.2016.

לפי הסכם הפשרה, חלק מהתשומות שהוציא המערער הוכרו במלואן, התשומות המעורבות הוכרו בשיעור של 25% והתשומות האישיות לא הוכרו כלל.

3. עם זאת, הצדדים לא הגיעו לעמק השווה בעניין בקשת המערער לפסוק לו הוצאות משפט ואת החזר האגרה ששילם.

לאור זאת, בד בבד עם אישור הפשרה, פנה המערער לבית המשפט בבקשה לפסיקת הוצאות והדגיש במיוחד את בקשתו להחזר אגרת בית משפט.

המערער טוען כי שומת המס שהוצאה לו הופחתה, במסגרת הפשרה, ב- 87% ויש בכך ללמד כי השומה שהוציא המשיב לא הייתה מבוססת מלכתחילה. עוד קובל המערער על כי המשיב לא היה קשוב לטענותיו בשלב ההשגה ולכן נכפה עליו להגיש ערעור.

4. המשיב נתן תגובתו לבקשה זו.

המשיב הבהיר למערער כי אגרת בית משפט משולמת ישירות לבית המשפט ואינה בסמכותו של המשיב ומכל מקום הסביר לו כי אינו זכאי להחזר אגרה לפי הוראות הדין.

בנוסף, המשיב מתנגד לפסיקת הוצאות לטובת המערער. לטענת המשיב, אין ללמוד מהפשרה על הסכמתו לקבלת טענות המערער לגופן שכן שיקולים נוספים עמדו לנגד עיניו עת חתם על הפשרה כגון שיקולי עלות-תועלת, היינו, סכום השומה הנמוך אל מול העלות הגבוהה בניהול ההליך.

עוד טוען המשיב כי הסכם הפשרה לא ביטל לחלוטין את שומת המערער אלא הפחית את סכום המס לתשלום.

דיון והכרעה

5. תקנה 6 לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו-1976 (להלן: תקנות סדרי הדין בערעור מע"מ) מחילה את חובת תשלום אגרת בית משפט בערעורי מס:

"עם הגשת כתב הערעור ישלם המערער בבית המשפט את האגרה הקבועה בתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987".

6. תקנה 2(א) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987 (להלן: תקנות האגרות) קובעת את חובת תשלום האגרה:

"המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין".

7. בהקשר לערעורי מס, וביניהם ערעור מע"מ הנדון, נשאלת השאלה, לפי איזה פרט בתוספת לתקנות האגרות ייקבע סכום האגרה לתשלום?