גביית חובות מס סופיי - סדרי הדין ונטלי הראיה בערעור לפי סעיף 106 לחוק מע"מ

פתח דבר:

1. בפני ערעור על החלטת המשיב, מנהל מס ערך מוסף עכו (להלן – המשיב), מיום 30.6.15 לפעול לגביית חובות מס סופיים של חברת מרכבים למשאיות חלווה בע"מ (להלן – החברה החייבת) בסך של 387,900 ₪ (נכון ליום 30.6.2015) מהמערערת, אמיר מפעל לייצור והתקנות מרכבים בע"מ (להלן – המערערת). זאת, מכוח סעיפים 106(ב)(1) ו – 106(ב1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן – חוק מע"מ).

            יצוין, כי החלטת המשיב ניתנה לאחר שהחלטה קודמת שהוצאה על ידו, מיום 4.1.15, בדבר הפעלת הסמכות לפי סעיף 106 לחוק מע"מ (להלן – ההחלטה הראשונה) – בוטלה. נוכח הביטול כאמור, גם ערעור שהוגש על ידי המערערת על ההחלטה הראשונה בע"מ 59041-02-15, נמחק בפסק דין שניתן על ידי ביום 24.6.2015.

2. בהחלטת המשיב נשוא ערעור זה (נספח 8 לתצהיר העדות הראשית של מר צביקה רחמים) נקבע כי יש להפעיל את סעיף 106 לחוק מע"מ לגביית חוב החברה החייבת מהמערערת, זאת, בין היתר, בשל הממצאים הבאים: מלאי ופעילות החברה החייבת הועברו למערערת ללא תמורה, נכסי החברה החייבת נותרו במערערת, חובות לקוחות החייבת נגבו בפועל על ידי המערערת וחלק מהלקוחות והספקים של שתי החברות זהים. לאור האמור, החליט המשיב להפעיל את סעיף 106 לחוק מע"מ כאמור לעיל ולגבות את חוב המס של החברה החייבת מהמערערת.

על כך הערעור.

הרקע העובדתי:

3. בד בבד עם הגשת הערעור דנן הוגשה על ידי המערערת בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיב, לעיכוב הליכי הגביה של חוב המס מושא הערעור מהמערערת.

בהחלטתי מיום 30.11.2015 (להלן – ההחלטה בבקשה למתן סעד זמני), הוצג בפירוט הרקע למחלוקת שבין הצדדים, אשר תמציתו הוא:

א.         לחברה החייבת קיים חוב מס כלפי המשיב בסך של כ- 387,900 ₪, אשר רובו נוצר בשל אי תשלום חובות המס המוצהרים על פי דוחותיה לשנים 2012-2014, למעט סכום של כ- 29,500 ₪ (בערכי קרן) שמקורו בקביעות מס לחודשים מרץ-ספטמבר 2014.

ב.         ניסיונות המשיב לגבות מהחברה החייבת את חובותיה הנ"ל לא צלחו, ואף בקשה להורות על פירוקה הוגשה על ידו (פר"ק 9879-09-14). משהסתבר למשיב כי פעילות החברה החייבת עברה למערערת, חזר בו המשיב מבקשת הפירוק והחליט לפעול על פי הסמכות המוקנית לו לפי סעיף 106 לחוק מע"מ.

ג.          ביום 14.12.14 שלח המשיב למערערת ולחברה החייבת הודעה על כוונתו להפעיל כלפי המערערת את סעיפים 106(ב)(1) לחוק מע"מ ואת סעיף 106(ב1) לחוק מע"מ לגביית חוב המס של החברה החייבת.

ד.         המערערת שלחה למשיב שני מכתבים בתגובה למכתב ההודעה האמור, בהם התנגדה לכוונת המשיב להפעיל כלפיה את סמכותו לפי סעיף 106 לחוק מע"מ –המכתב  הראשון מיום 18.12.14 והשני מיום 25.12.14.

ה.         המשיב הוציא את ההחלטה הראשונה, כאמור, תוך שסבר כי המבקשת לא הגיבה למכתב ההודעה על הכוונה להפעיל את סעיף 106 לחוק מע"מ, וזאת עקב טעות משרדית בגינה לא הועברו מכתבי התגובה של המערערת לעיונו של המנהל.

ו.          משעמד המשיב על טעותו, החליט שלא לפעול מכוח ההחלטה הראשונה ולברר את עמדת המערערת. לפיכך, קוים שימוע למערערת ביום 21.1.15 ונעשה ניסיון למצוא מתווה מוסכם להסדר.

ז.          בין לבין, הוגש על ידי המבקשת ערעור על ההחלטה הראשונה, ע"מ 59041-02-15 (להלן – הערעור הראשון). מהלכו של הערעור הראשון הוקפא, בהסכמת הצדדים, לצורך מתן הזדמנות להידברות ביניהם. אלא שבסופו של דבר לא הגיעו הצדדים לעמק השווה.

ח.         בנקודת זמן זו ביקש המשיב להחזיר את הדיון בעניין הפעלת סעיף 106 לחוק מע"מ למנהל, על מנת שזה יוציא החלטה סופית בעניין הפעלת הסעיף, אשר תכלול התייחסות לכלל הטיעונים שהועלו על ידי המבקשת במסגרת מכתבי התגובה מטעמה והשימוע שנערך לה.

ט.         בסופו של הדיון שהתקיים בפניי ביום 24.6.15 ניתן פסק דין לפיו נמחק הערעור הראשון, מאחר והמשיב הודיע כי החלטתו הראשונה מבוטלת ונקבע כי אין מקום לדון בהחלטה שבוטלה. המשיב חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד.